מהדורת שבת: 18 בפברואר 2012

טקס האוסקר ה-84 כבר ממש מעבר לפינה. אפשר ממש להריח את אבק הכוכבים, לראות בעיני רוחנו את השטיח האדום ולשמוע בדימיון את הפסקול של "הארטיסט" מתנגן שוב ושוב כאשר מזמינים את הזוכים ברוב הקטגוריות לעלות ולקבל את הפסלונים הזהובים שלהם ושלהן. אז זה בעיקר מה שמעניין אותנו במהדורה זו, אבל לא רק. כמו כן יהיו: פלישת נאצים מהחלל, "זה חייב להיות המקום", חברי כנסת אופורטוניסטים-לכאורה, רשמים מההתארחות של הבלוג בסינמטק הרצליה, השלמות אחרונות של סרטי 2011 וכמה מחרוזות חיפוש משונות שהובילו הנה גולשים תמימים (תמימים במובן של "מחפשים אתרי סקס בגוגל"). כל זאת ועוד. אבל בעיקר אוסקר.

אור

אז כן, האוסקר כבר אוטוטו פה. בעיני הכל ברוח די חיובית בהתחשב בכך שאני מעריץ אדוק של "הארטיסט" אז כמובן שאין לי בעיה עם הכיוון אליו הרוח נושבת. ובהקשר הזה, ראיתי השבוע לראשונה את שיתוף הפעולה של הזנוויציוס-דוז'ארדין- ביז'ו, הלא הוא ה"OSS 117" הראשון משנת 2006 וצחקתי עד כלות. מדובר בגאונים (זה הזמן לציין גם שאני ממש לא נפלתי מברניס היפה וזה גם לא השתנה בעקבות הסרט. מבחינתי היא עדיין החולייה החלשה של "הארטיסט").
בימים הקרובים, כנראה בשני, נפרסם פה את ההימורים המושכלים או הגחמתיים שלנו, ותוכלו לבדוק אותנו בהמשך. ועל אף שהעונה הזו הוכתרה כמשעממת בפי רבים, אני חייב להודות שיש לא מעט קטגוריות בהן אני מעט מבולבל. תלבושות, עריכה, סאונד, תסריטים, וכמובן הסרט בשפה זרה. הן די פתוחות. אני עומד להיות במתח לא מעט בטקס.
"סריטה" מאחלת הצלחה ליקיריה גארי אולדמן, ברט מקנזי ויוסף סידר.

בהקשר של סידר: בלוגרית האוסקר החביבה והותיקה אן תומפסון, ראיינה את סידר וביקשה ממנו את רשימת הסרטים האהובים עליו השנה. הנה הם לפניכם (לא בסדר מסויים):
"מאניבול", "הארטיסט", "פרידה" (הבחור מפרגן), "הילד עם האופניים", "חצות בפריז" ו"שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ'.

כידוע לכם, השבוע התבקשתי להצטרף לליאור אלפנט מהבלוג "רוזבאד" לפתוח את ההקרנה של "סוף שבוע" בסינמטק הרצליה, כחלק מההקרנות סרטי הפסטיבל הבריטי המפואר. למרבה הצער ליאור לא הצליחה להגיע (ואנחנו מאחלים לה החלמה מהירה) ועופר שלנו מיהר להחליף את מקומה. כך נעשה האירוע החגיגי סריטתי לחלוטין ואני מקווה שהבאנו כבוד למגזר.
אנחנו נהננו. מקווים שגם מי שהגיע.

השבוע שהסתיים היה גם השבוע בו סיימתי לצפות בכל סרטי 2011 אותם הרגשתי שאני חייב לראות, עם "בושה" ו"רמפארט", שניהם סרטים טובים מאוד אך קשה לומר שעמדו ברף הציפיות שלי. שהיה די בלתי אפשרי מלכתחילה, בואו נודה באמת. אז עכשיו אני לגמרי עם הפנים ל2012 שמקווה שתביא לנו דברים מפוארים כמו "החפרפרת", "דרייב", "עצי השיטה", "הארטיסט", "טירנוזאור", "הרפתקאות טינטין", "זה חייב להיות המקום", "סוף שבוע", "פרידה", "היו זמנים באנטוליה", "הוגו", "החיים הכפולים של וולטר", "50/50" ו"הערת שוליים". כן, חברים. מסתבר ש2011 הייתה שנה לא רעה בכלל.

ואגב, עיצה מהירה למפיצים: אחד החיפושים הכי פופולריים כרגע הוא הסרט "זה חייב להיות המקום" של פאולו סורנטינו עם שון פן האחד והיחיד. הבאז כבר באוויר ואנשים מחפשים את הסרט הזה. אנא מכם, אל תתעכבו יותר מדי בהפצתו כי האינטרנט בשלב הזה מתחיל לאכול לכם את הכרטיסים. אני יודע שהסרט כבר קיים בארץ כי אני ראיתי אותו בהקרנה בלב סמדר ולכן אין מה להשתהות. הכו בברזל כל עוד הוא חם.
נציין גם שהוא סרט מעולה.

ואגב מילות חיפוש. הנה לכם הרפרטואר המרשים של חיפושים תמוהים שנשברו על חופי הבלוג השבוע  (אני במצב רוח מאוד לירי היום).
"כי האדם עץ השדה כמטאפורה ליחסי מורה תלמיד", "לכתוב על ילדותי לא יודעת מאיפה להתחיל" (מקווה שהצלחת, אגב), "סרטוני שדיים ופין", "עגלים של אוסקר" (??), ולמי שחיפש את "מייקל פאסבינדר חיים פרטיים" אני אתן לך את התשובה שבוודאי חיפשת: כן, הוא סטרייט.
ובפינת הוינטאג': "פסקול עזית הכלבה הצנחנית".

עופר

לפני מספר שנים, החליטו באוסקר להעביר את פרסי מפעל החיים לארוחת ערב נבחרת, כי הם מעכבים את השידור ולא מעניינים את הקהל הרחב. בטקס עצמו, הזוכים בפרס, שהוא למעשה היוקרתי ביותר, מוזכרים וזוכים לעלות לבמה אך לא לנאום. בכך הטקס הפך, לפחות עבורי, להרבה פחות מרגש. אבל מזלנו שהבריטים חושבים בצורה אחרת. השבוע נערך טקס הבפט"א, המקבילה הבריטית לאוסקר הכוללת גם פחות או יותר את אותם זוכים. אבל אחרי שהארטיסט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבריטים עברו למה שעבורם הוא השיא של הטקס – בהתחלה מקס פון סידוב סקר מזווית אישית ובהערצה את הקריירה של מרטין סקורסזה ואז העניק לו את הפרס:

אורון

זו כבר הפכה למסורת – ישראל מועמדת לאוסקר ואיזה חבר כנסת לכאורה מחליט לתפוס טרמפ על העניין. לכאורה. להצלחה, כידוע, אבות רבים – אבל אני קצת חושש מחוק לשון הרע, אז השתמשתי ואשתמש במילה "לכאורה", מגינת הבלוגרים. על-פי הצעת חוק חדשה של ח"כ מיכאל בן ארי ממפלגת "הבית היהודי", יהיו מחוייבים יוצרים אשר זכו לתמיכה כספית מן המדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל, לסמליה, ולערכיה היהודים והדמוקרטיים. במילים אחרות – אין נאמנות אין תקציב, לכאורה. זהו אותו בן ארי אשר ניסח הצעה דומה לפני שנתיים, בעקבות התבטאותו של אחד מבמאי "עג'מי", סכנדר קובטי, לפיו אינו מייצג את ישראל. באופן אישי, אני חושב שהיה רלוונטי יותר, לכאורה, מצידו של חבר הכנסת להתאים הפעם את הצעת החוק לסיטואציה הנוכחית. כלומר, ישראל שלחה לאוסקר סרט על חוקרי תלמוד, מאת במאי חובש כיפה. לא היה מגניב יותר לנסח הצעת חוק בסגנון: "כל יוצר קולנוע אשר יקבל תמיכה כספית מן המדינה, יתחייב לייצר לפחות שני משפטי מחץ הנוגעים לערכיה של מדינת ישראל". כלומר, זה נשמע לי הגיוני באותה המידה כמו ההצעה המקורית. כלומר, לכאורה.

יש לכם או לכן שאלה ליוסף סידר? ליאיר רוה יש תשובות. ביום שלישי הקרוב, ה-21.2, יתארח יוצר "הערת שוליים" לאירוע לייב-בלוגינג בסינמסקופ. הצעה שלי – אל תשאלו משהו בסגנון: "נו, אז מה בעצם קורה בסוף הסרט? השארת אותנו במתחחחחחח!". בבקשה?

הכתבה המרתקת והמעמידה דברים בפרופורציות של אבנר שביט, על היחס של ישראל והישראלים לאוסקרים מאז "סאלח שבתי" ועד היום, גרמה לי להצטער על שאינני חי במדינה של תחילת שנות השישים. כי פעם, כל דבר שבא מאמריקה נתפס כרדוד והמוני, בעוד השאיפה הייתה להיות כמה שיותר אירופאים. וגם נדמה שחברי הכנסת התנהגו קצת אחרת, לכאורה.

עוד אירוע אוסקרי נחמד שכולל את יאיר רוה יתרחש בליל הטקס עצמו – צפייה המונית בשידור הישיר במכללה הישראלית לאנימציה, הממוקמת ברחוב הארבעה מול סינמטק ת"א. עוד בתוכנית: טל לוטן, אביעד שמיר (שום קשר משפחתי שאני יודע עליו) ופופקורן חינם.

לגביי סריטה בליל האוסקר – הייתי מבטיח איזה לייב בלוגינג או הגיגים בטוויטר, אבל האמת היא שאנחנו מעדיפים פשוט לראות את הטקס… עדכונים סופיים יגיעו במהדורת שבת הבאה.

ונסיים עם פלישת הנאצים מהחלל אל כדור הארץ. לא רק ש-"Iron Sky" הפך מטריילר ספק-פיקטיבי לסרט אמיתי, הוא גם אמור אשכרה להגיע לבתי הקולנוע בארץ, לאחר שנרכש להפצה. זה לא אומר הרבה בישראל, בה רווחת מדיניות הגניזות, אבל זה צעד קטן למפיץ וצעד גדול לצופים, או משהו כזה (תודה ליניב אידלשטיין על שהראה לי ראשון את הטריילר)