עלו השבוע: "סרק סרק", "סערת רוחות", "לא תשכח", "בן של אף אחד", "השטן שבפנים", "מלחמת הכוכבים פרק 1: אימת הפאנטום (תלת מימד)" וטרום-בכורה של "פרידה"
9 בפברואר 2012 מאת אורון שמירשישה סרטים חדשים, בתוספת הקרנות מצומצמות במהלך סוף השבוע של נציג איראן לאוסקר, "פרידה" ("A Separation"), לפני שיעלה רשמית לאקרנים בחמישי הבא. יש ישראלי אחד, יש גיוון של ז'אנרים, אבל האם יש מה לראות?
בתקופה זו אשתקד, הציג הסרט "סשן" של חיים בוזגלו, אשר התהדר בבכורה קולנועית של בר רפאלי. דז'ה וו קל תקף אותי כאשר נתבקשתי לראות את סרטו החדש של בוזגלו, "סרק סרק", אשר הוא למעשה ותיק יותר מקודמו שכן נעשה בשנת 2010, אך מגיע לאקרנים רק כעת. העלילה עוסקת בשב"כ המנסה למנוע את רצח ראש הממשלה אריאל שרון, בימי ההתנתקות. הסרט עמוס שחקנים ושחקניות מוכרים, שניים מהם כבר אינם איתנו – עמוס לביא ושמואל שילה, זכרונם לברכה. לא מצאתי הרבה דברים חיוביים לכתוב על הסרט, עליו אפשר לקרוא את דעתי המלאה בעכבר העיר אונליין.
"סערת רוחות" ("Take Shelter") נראה כמו המעניין שבין סרטי השבוע, והוא עוסק באדם אשר בעקבות חלום נבואי בונה מקלט נגד סופות בחצר ביתו, בזמן שכל מי שסביבו חושב שהשתגע. במיוחד משפחתו. מייקל שאנון וג'סיקה צ'סטיין מככבים בסרט הביכורים של ג'ף ניקולס. כתבנו על הסרט לא מעט בבלוג, שכן גרף פרסים רבים ואף נכנס אל רשימת סרטי השנה של עופר, אבל סקירה מלאה לכבוד בואו ארצה בוא תבוא.
"בן של אף אחד" ("The Son of No One") נראה כמו דרמת פשע עם הרבה פנים מפורסמות, על שוטר הצופן סוד אפל ומופקד על השכונה בה גדל. צ'נינג טאטום בתפקיד הראשי, כאשר אל פאצ'ינו, ריי ליוטה, ז'ולייט בינוש וקייטי הולמס מגבים, בסרטו של דיטו מונטיאל. עוד קצת צ'נינג טאטום תמצאו ב"לא תשכח" ("The Vow"), בו רייצ'ל מקאדמס מגלמת רעיה טריה שנכנסת לתרדמת ובהקיצה אינה זוכרת את בעלה החדש, שמצידו מנסה לגרום לה להתאהב בו שנית. סם ניל, סקוט ספידמן וג'סיקה לאנג משלימים את הקאסט. לבמאי קוראים מייקל סאקסי. ועוד מארה"ב, מגיע סרט אימה מצליח ודל תקציב בשם "השטן שבפנים" ("The Devil Inside"), על בחורה המכינה סרט דוקומנטרי שיחשוף את האמת לגביי אמא שלה, המאושפזת במוסד לחולי נפש. האם שלושת אנשי הדת שרצחה בעברה, מצאו את מותם במהלך טקס גירוש שדים? אני אשמח אם מישהו יענה על השאלה במקומי, יש לי הרגשה לא טובה בקשר לסרט הזה.
בפינת ה-WTF של השבוע נמצא "מלחמת הכוכבים – פרק 1: אימת הפאנטום (תלת מימד)" ("Star Wars: Episode I – The Phantom Menace 3D"). הסיפור בקצרה – ג'ורג' לוקאס מאוד רוצה שכולם ישנאו את "מלחמת הכוכבים" מרוב מיאוס, אז הוא החליט להוציא אחת לשנה סרט מחודש בגרסה תלת-מימדית. זה מתחיל עם "אימת הפאנטום", שהוא הפרק הראשון מבחינה עלילתית אבל יצא הרבה אחרי הסרטים המקוריים משנות השבעים-שמונים. למעשה, היו אלה סוף שנות האלפיים בהן גדודי המעריצים של סטאר וורס הגיעו כדי לצפות ב"אימת הפאנטום" שפתח טרילוגיה והוגדר כאסון קטן. אני מקווה שאיש לא זקוק לתקציר העלילה. במידה וכן: חלליות, אבירי ג'דיי, נטלי פורטמן בת עשרה. יהיה מעניין לראות האם התלת-מימד יוסיף משהו לסרט הדי מושמץ הזה. אישית, אגלה זאת באופן אישי היום אחר-הצהריים. דיווחים בסופש.
לא מקובלת עליי הדרת סרטי אימה בדמות "יש לי הרגשה לא טובה בנוגע אליו" 😉
על סמך מה?… רוב סרטי הפאונד פוטג' שראיתי לאחרונה היו טובים מאוד וכשאני צופה
בטריילר של 'השטן שבפנים', נדמה לי שיהיה סרט מספיק קריפי וטוב עבור כל חובבי הז'אנר.
בשנים האחרונות אני שם לב מהו הלך הרוח כלפי סרטי אימה בישראל, אם זה הקרנת סרטים מעטים
מאוד מהז'אנר בבתי הקולנוע, זילות חסרת תקנה כאשר מביאים סרטי אימה מחורבנים כמו 'ליל הכריש'
וכמובן – היחס המשפיל והבלתי מתקבל על הדעת שקיבל 'כלבת', סרט האימה המצוין והמבריק של
קשלס את פפושדו. תענוג לקרוא כיצד מגיבים אליו במיליון פסטיבלים שונים בעולם.
זכור לי שב2005 יאיר רוה כן התייחס לסרטי אימה וניכר היה כי הוא אוהב את הסוגה אך עם השנים
התדלדלה עד שפגה לגמרי תשומת ליבו בנעשה בעולם האימה, ונעשה המון.
הלוואי שיביאו להקרנות את Undocumented בכיכובה המרשים עד מאוד של אלונה טל 🙂
וזו דוגמה קטנה.
וואו, ההאשמות בהן אני מואשם לאחרונה בבלוג קצת מנופחות… אז לא הדרתי סרטי אימה, רק שיתפתי בהרגשה שיש לי כלפיי הסרט הזה. משהו שם נראה לי כמו בלוף, הזכיר לי את "הסוג הרביעי" מלפני שנה-שנתיים. לא יודע למה. אני חושב שגם קראתי טוויט של אבנר שביט לגביו, שחיזק את הרגשתי. בנוסף, יש דיווחים על קהל ששרק בוז בסוף הסרט, שכבר הפך לקונצנזוס כמחורבן ביותר. והוא קיבל 3.6 בימד"ב. אני משתדל לקרוא קצת על סרטים שמגיעים לכאן ויש וייב די שלילי לגביי הסרט הזה. שלא ראיתי, וגם לא מעניין אותי לראות, אז אשמח לשמוע דעה של מישהו או מישהי שראו.
זה כמובן מצטרף למה שאמרת לגביי סרטי אימה שמגיעים ארצה – אנחנו מקבלים או שמות גדולים ושוברי קופות (מה שלאו דווקא מעיד על איכות) או שאריות. עד שלא יקום מפיץ שזה הבייבי שלו, סרטי אימה עדכניים וחמים שעושים רעש בעולם, לא יעזור שום מבקר. המבקרים בדרך כלל כותבים על מה שיש, ומה שיש לא להיט. אם הם כותבים על מה שאין, כמו שאנחנו לפעמים עושים, זה עלול לגרום לתגובה של "מה אתם מקטרים על מה שאין, תתמקדו במה שיש". אבל מה שיש לא להיט וכך הגלגל ממשיך.
בקיצור, אני לא רואה שינוי ביחס אל סרטי אימה בארץ, מצד הביקורת או מצד הקהל, עד שלא יגיעו הנה סרטים מגניבים באמת. תקן אותי אם אני טועה.
קודם כל, אורון, אתה כותב מצוין ותענוג לקרוא וחלילה לא האשמתי אותך בהדרה 🙂 …
ואתה צודק, זו בעיה. פשוט, אני רואה המון סרטי אימה טובים עד טובים מאוד ב10 שנים האחרונות
שמקבלים שבחים רבים בפסטיבלים ואיכותם ראויה בהחלט אך להביא אותם ארצה כנראה הימור מסוכן
מדי וחבל. גל האימה הצרפתי החדש למשל הוא קולנוע מדהים –
Martyrs, Inside, Frontiers ו – High Tension למשל.