"אפוקליפסה עכשיו": סריטה בסינמטק חולון
4 בינואר 2012 מאת אורון שמיראנחנו מפסיקים את שידורי הבלוג לערב זה כדי להשתתף בהקרנה של "אפוקליפסה עכשיו", גרסת הבמאי, בסינמטק חולון. זוכרים? הערב בשעה 20:00 יוקרן סרטו של פרנסיס פורד קופולה, אשר נבחר על ידינו למקום הראשון בפרוייקט החמישים שלנו. בשל כך, שלושתנו נדבר עליו קצרות לפני ההקרנה ובטח גם נישאר אחרי הקרדיטים. כי מאוד קשה לקום ולשוב למציאות אחרי הטיול (או יותר נכון הטריפ) הקולנועי הזה לווייטנאם (או יותר נכון לגיהנום). אם אתן ואתם בסביבה – בואו לבקר. הנה כל הפרטים על האירוע אשר הכרזנו עליו בשבוע שעבר.
אגב – זה שאנחנו לא פה לא אומר שאין לבלוג בייביסיטר. אז תתנהגו יפה באיזור התגובות, הא?
עדכון – היום שאחרי
טוב, אז התנהגתם יפה, אין מה לומר. אולי יותר מדי יפה. גם כאן וגם בחולון. אז אמנם לא התמלא האולם הגדול למדי של הסינמטק, אבל הגיעו הרבה יותר אנשים ממה שציפינו. כלומר, הגיעו כמה עשרות שזה יותר משלושתנו. אז תודה לכל מי שבא, אנחנו מעריכים זאת באופן אישי.
פתחנו בשלוש הקדמות קצרות, אולי קצרות מדי – אני דיברתי על קולנוע וטירוף, עופר על הנובלה עליה מבוסס הסרט באופן רופף ואור ביקש שתשימו לב לעבודת הסאונד הדי אקספרימנטלית לתקופתה. מיד אחר-כך החלו שלוש שעות ונצח שהן גרסת הבמאי של הסרט העצום והמטורף הזה. עבורי באופן אישי זו הייתה חוויה מיוחדת, שכן מעולם לא ראיתי את גרסת הבמאי בפילם על מסך ענק. למרות שבאופן אישי אני ממש לא הולך להתגעגע לפילם, אשר ודאי יהפוך לנוסטלגיה בעתיד הקרוב מאוד ויפנה את מקומו לקולנוע דיגיטלי כסטנדרט – יש בו משהו קצת אחר. ואת "אפוקליפסה" אני חושב שעדיף לראות בפילם אפילו יותר מאשר באיזה עותק בלו-ריי סופר-משוחזר ונהדר. משהו בעובדה שקופולה והצלם האגדי ויטוריו סטוררו השיגו את השוטים הבלתי נשכחים האלה עם הציוד של 1979, מחזק את התחושה. אני מקווה שלא הייתי היחיד שנהנה מתנאי ההקרנה ומצטרף לדבריו של אור בפתיחה לפיהם אפשר רק לקנא במי שצפה אתמול בסרט בפעם הראשונה. ואוסיף – ועוד בבית קולנוע, כמו בימים הטובים.
שוב תודה לאלון רוזנבלום ולסינמטק חולון, בתקווה לאירועים נוספים מסוג זה. אני מניח שיהיו ומקווה שבפעם הבאה נבחר איזה סרט קליל מעט יותר מ"אפוקליפסה". נגיד, "שואה" של קלוד לנצמן. הצעות טובות יותר?
הייתי שם איתכם ונהנתי מאוד.. ככה עושים קולנוע גדול מהחיים (כמו שאנחנו אוהבים)
הייתי גם (יחד עם החבר שלא אמר שלום לאור סיגולי…)
ואכן זו היתה תחושתי…שאת הסרט הזה חובה לראות בעותק פילם חי, נושם ושנשמתו מלאת שריטות משיגעון כמו הדמויות, העלילה והיוצר של הסרט הזה. כל סצנה וכל פריים נגועים בטירוף שאט אט הופך אפל יותר ויותר.
גם עבורי זו היתה פעם ראשונה בה ראיתי את הסרט במסך גדול וכמובן בעותק שכזה. חוויה שחיכיתי זמן רב אליה. תודה על היוזמה הברוכה
התודה מגיעה לכם שהגעתם ולאלון רוזנבלום שארגן את זה. פעם הבאה נדבר קצת יותר…
ואגב , לדבר – זרקו איזו מילה פעם הבאה. אחרת לא תהיה לי ברירה אלא לקחת את זה אישית.