אסטרטגיית האוסקר של "סוס מלחמה" ו"Young Adult"
21 בנובמבר 2011 מאת אור סיגוליבשלב זה – בדיוק שבוע לפני הכרזת הזוכים של תא המבקרים של ניו יורק שייפתח רשמית את העונה – עדיין אין מוביל מרכזי במירוץ לאוסקר של סרטי 2011. אם תשאלו את הבלוגרים הכבדים של הספירה האמריקנית הם יגידו שכרגע המאבק לפרס הסרט הוא בין "הארטיסט" לבין "היורשים" (The Descendants). לי עדיין קשה לראות את אחד מהסרטים האלו לוקח את הפרס הגדול, לא בגלל איכותם (טרם צפיתי בהם) אלא בעיקר בגלל המאטריה. סרט צרפתי אילם בשחור-לבן? דרמה קומית צנועה? לא בדיוק החומרים של האוסקר לסרט הטוב ביותר. כרגע, בינתיים.
מה שמעניין להתעכב עליו בשלב הזה הוא האסטרטגיה בה בחרו להשקיע "סוס מלחמה" (War Horse), האפוס העצום של סטיבן ספילברג, ו"Young Adult", הקומדיה השחורה של ג'ייסון רייטמן שחזר לשתף פעולה עם דיאבלו קודי, מי שכתבה את סרטו המצליח ביותר עד כה, "ג'ונו", שהביא לו מועמדות ראשונה לאוסקר הבימוי.
רייטמן חטף סטירת לחי רצינית, אוסקר-סטייל, ב2009 עם סרטו "תלוי באוויר". להזכירכם, זהו הסרט בו ג'ורג' קלוני מגלם את ראיין בינגהאם, גבר שנשכר על ידי חברות גדולות כדי לבצע סבבי פיטורים ברחבי ארצות הברית. בינגהאם הוא גבר ללא מחויבויות, ללא שורשים, ששדה התעופה הוא ביתו והאנשים שנכנסים ויוצאים מחייו הם ארעיים ונטולי משקל. כמובן שעד סוף הסרט בינגהאם יצטער על בחירותיו עד כה וינסה לשנות את מסלול חייו.
"תלוי באוויר", המבוסס על ספרו של וולטר קים, תפס באופן מאוד מרשים איזשהו סוג של גבריות כפי שהתבטאה בתום האלף (קצת כמו שקרה עם "מועדון קרב" בדיוק עשר שנים לפני), זאת יחד עם המשבר הכלכלי של ארצות הברית, הביא לסרט שנעשה במקום הנכון בזמן הנכון. הופעות מצויינות של קלוני, ורה פרמיגה ואנה קנדריק, יחד עם תסריט חכם ובימוי יעיל, הפכו את הסרט לאחד האמריקאיים המצטיינים באותה שנה חלשה.
כבר בשלב הצילומים הסרט החל לייצר דיבור אוסקרי אינטנסיבי. רייטמן, פוסט הצלחת "ג'ונו", בשילוב עם הכריזמה של קלוני הבהירו שמדובר באחד השחקנים המרכזיים של העונה. "תלוי באוויר" הוקרן לראשונה בפסטיבל טורונטו ב12 בספטמבר וזכה לתגובות נלהבות. הסרט יצא לסבב פסטיבלים אינטנסיבי בחודשים שלאחר מכן, לפני שיצא לקהל הרחב, וגרף שבחים מקיר לקיר. כולם ידעו שהסרט הזה הולך לזכות בכמה אוסקרים חשובים, וסביר שגם בפרס הסרט הטוב ביותר.
ופה בדיוק הייתה הבעיה.
כאשר הסרט סוף סוף הגיע אל הקהל והביקורת הוא כבר היה עייף ובלוי. עד יריית הפתיחה האמיתית שפכו על הסרט כל כך הרבה מילים שברגע האמת כבר היה מדובר בחדשות ישנות והיחס עבר אל "אוואטר", "ממזרים חסרי כבוד" ו"פרשס". "תלוי באוויר" אמנם התחיל את העונה עם פרס הסרט בNBR אבל איבד מומנטום במהירות מסחררת (תוך כדי ש"מטען הכאב" גורף עוד ועוד פרסים) ובסוף נשאר אך ורק עם זכייה בטוחה אחת לאוסקר: פרס התסריט המעובד. אבל באחד הטוויסטים הכי קיצוניים שזכורים לנו, "תלוי באוויר" הפסיד אפילו את הקטגוריה הזאת לפאדיחה שהיא התסריט של "פרשס" ויצא מהטקס עם אפס אוסקרים מתוך שש מועמדויות.
זו לא הפעם הראשונה שהסרט הראשון שיוצא מהשער מפסיד ברגע האמת. זו כבר מוסכמה ידועה שהדבר הכי נורא לסרט הוא הכותרת "מתמודד מרכזי לאוסקר" לפני שמישהו ראה אותו. "נערות החלומות", "הרשת החברתית" ו"המקרה המוזר של בנג'מין באטן" הם מקרים נוספים מהשנים האחרונות.
דוגרי, לשניהם הגיע אוסקר. פארמיגה וקלוני ב"תלוי באוויר"
עם סרטו החדש "Young Adult", בו שרליז ת'רון מגלמת סופרת שחוזרת לעיירת ילדותה כדי להשיב אליה את אהוב נעוריה שכבר התחתן מאז, רייטמן החליט שלא לעשות את אותה טעות שעשה עם "תלוי באוויר" ושבר את ההגה לטקטיקה יוצאת דופן.
הדבר הראשון הוא שרייטמן בחר שלא להגיש את הסרט לאף פסטיבל. להחלטה הזו יש שתי סיבות: הראשונה היא, כמובן, לשמר את הבאזז לשלב קרוב יותר לתקופת ההצבעות לאוסקר; והשנייה היא חרב הפיפיות שהיא פסטיבלי הקולנוע. טורונטו וטלורייד יכולים לייצר זוכים כמו למשל "נער החידות ממומבאי" ו"נאום המלך", אבל הם יכולים לקבור סרט בדיוק באותה קלות. לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל למצוא דוגמא. הדבר קרה ממש השנה בפסטיבל ונציה ל"משחקי שלטון".
לפני כמה זמן שוחרר הטריילר של "Young Adult" והוא בעיקר חוגג את הופעתה של שרליז ת'רון. מעבר לזה לא ניתנה לעיתונות ולבלוגרים אף הזדמנות להכיר את הסרט. עם זאת, רייטמן שחרר מספר "הקרנות הפתעה" ברחבי ארצות הברית לסרטו החדש. ההקרנות לא היו באיזורים מרכזיים מדי והמבקרים לא קיבלו שום התראה.
התוצאה הייתה שהסרט התחיל לחיות אצל הקהל, בעוד המבקרים והבלוגרים רק דיברו ודיברו אבל לא אמרו כלום בתאכלס. העניין המשיך לגבור אך בלי חיצי ביקורת ממוקדים.
תכנית פעולה זהה נרשמה אצל סרטו החדש של סטיבן ספילברג.
"סוס מלחמה" לא יכול היה להימנע מהחותמת "אוסקר" באדום בולט מהבהב גם אם היה מתחבא מתחת לאדמה. גם ספילברג, גם מבוסס על מחזה זוכה טוני, גם אפוס מלחמה, גם אוסף שחקנים בריטים, וגם טריילר שגורם לגוף להפסיק לייצר סוכר ולדמעות לזלוג מעצמן.
סביר שספילברג יודע ש"סוס מלחמה" ישגשג אצל הקהל יותר מאשר המבקרים (שעלולים לפטור את הסרט כהפקה מרשימה אך נטולת עומק. כמו שקרה עם "אמיסטד", "תפוס אותי אם תוכל" ו"טרמינל") ולכן נמנע גם הוא מהסנוביזם של הפסטיבלים. כרגע הוא עדיין מונע מהמבקרים לראות את הסרט בהקרנות מסודרות ומשחרר גם הוא הקרנות בודדות ברחבי היבשת. ככל שעובר הזמן העניין ממשיך לגבור אבל אף אחד לא יכול באמת להגיד שום דבר מעניין. כולם שואלים את כולם האם הסרט יצליח באוסקר ומי שיודע מה טוב בשבילו – ביניהם מסקרי האוסקר הגדולים סקוט פיינברג, אן תומפסון וסשה סטון – עונה "אין לי מושג. נצטרך לראות את הסרט… בינתיים המצב טוב".
איך חסרה תמונה קטנה של אוסקר למעלה?
התוצאות של הטכניקה המשונה הזו עוד לא התבהרו לחלוטין.
אלו שצפו ב"Young Adult" חיבבו אבל לא התלהבו, מה גם שבשנה כזו לסרט הזה מלכתחילה לא היה הרבה סיכוי בקטגוריות הכבדות וכרגע צופים לו איזכורים בקטגוריית השחקנית (ת'רון), שחקן משנה (פאטון אוסוולד) והתסריט המקורי.
אצל "סוס מלחמה" הדברים קצת יותר אופטימיים כי בכל זאת מדובר בספילברג ובהפקה הכי גדולה של עונת הסתיו (מה שאומר שהרבה חברי אקדמיה מעורבים בסרט, מה שאומר הרבה הצבעות). האסטרטגיה הזו יכולה להצליח בכך שההתרגשות שהסרט מייצר תשמר עד לשלב ההצבעות. באופן טבעי, אם חבר אקדמיה בכה מסרט לפני שבוע זה הרבה יותר אפקטיבי מאשר אם הוא בכה מהסרט לפני חודשיים. זו הטקטיקה של "סוס מלחמה".
כרגע אין לדעת האם זה יעבוד או לא. נכון לעכשיו, "סוס מלחמה" נמצא בכל רשימות ההימורים המוקדמות אבל עם סימן שאלה גדול לידו. יחד אתו נמצא הסרט "קרוב להפליא ורועש להחריד" של סטיבן דאלדרי (הבחור שהיה מועמד לפרס הבמאי על כל שלושת הסרטים שביים עד כה, "בילי אליוט", "השעות" ו"נער קריאה". השניים האחרונים היו מועמדים גם לפרס הסרט הטוב ביותר) שאיש עוד לא ראה אבל כולם כבר "יודעים" שהוא מועמד בטוח.
מכיוון שכאמור עדיין אין סרט מוביל, יכול להיות שהם צודקים.
האוסקר זה פרס מיותר עם דיבורים מיותרים, אבל.
על סמך תגובות ראשונות, "הוגו" של סקורסזה מסתמן כמועמד קצת מפתיע שיכול לגנוב את ההצגה (לפחות מבחינה טכנית). נראה שסקורסזה עקף את ספילברג בכל מה שקשור לסרטי ילדים בתלת מימד. האם סרט אחד של סקורסזה שווה יותר משניים של ספילברג?
דרך אגב, "הרפתקאות טין טין" היה מהנה בטירופו.
ל"הוגו" יש בעיה מבחינת האוסקרים, קוראים לה "הארטיסט" -או יותר נכון, לשני הסרטים יש את הבעיה של הסרט האחר. שני הסרטים מתרחשים (ברובם) בראשית שנות השלושים, שניהם עוסקים בדרכם ביצירת קולנוע ושניהם מחוות לקולנוע האילם. הארטיסט הוא סרט צרפתי המתרחש בארה"ב והוגו הוא סרט אמריקאי המתרחש בצרפת. את שניהם ראיתי, משניהם התמוגגתי. בשני הסרטים, החלק השני מרגש הרבה יותר מן החלק הראשון. רגש זה טוב לאוסקר.
הבעיה של הוגו שכסרט ילדים, הוא צריך לעשות הרבה כדי שהאקדמיה תיקח אותו ברצינות (ויש לו גם את קצת דמיון להארי פוטר, סדרה שהחלק האחרון שלה מנהל קמפיין אוסקר עם סיכויים שנראים כרגע קלושים). כמובן שהארטיסט צריך להתמודד עם היותו צרפתי ואילם, שזה רתיעה יותר גדולה – עד שרואים את הסרט. קשה להסביר עד כמה הארטיסט הוא סרט נגיש ומבדר. הוא גם לא סובל ממש מהיותו צרפתי, כי הכתוביות הם באנגלית ובסיום אפילו נאמרות כמה מילים באנגלית.חוץ מזה, בארטיסט יש תחושה של גילוי של במאי חדש (זה רחוק מלהיות מדויק, אבל פרודיות סרטי ריגול צרפתיות לא מגיעות לידי חברי האקדמיה) בעוד סקורסזה הוא במאי מוכר שכבר קיבל את האוסקר שלו (על סרט פחות טוב מ"הוגו"). "הוגו" הוא כן אחד מן הסרטים שעושה את השימוש הטוב ביותר בתלת מימד, אך עד כה האקדמיה לא אימצה את הטכנולוגיה הזאת. לדעתי, בקרב בניהם יש יתרון קטן ,לארטיסט", שיכול להיות מכריע בקרב על המועמדות לסרט הטוב ביותר. אני לא אופתע עם "הארטיסט" יהיה מועמד לפרס הסרט ולא לבמאי וסקרוסזה יהיה מועמד לבימוי אך לא לסרט.
נקודה מעניינת לגבי "הוגו" היא הטקטיקה השיווקית שלו, טקטיקה הפוכה לסרטים הנסקרים בפוסט זה – הסרט לא היה מוכן לאף פסטיבל גדול, אבל הוחלט להקרין אותו בכל זאת. כך ראיתי בפסטיבל גרסה לא סופית של הסרט. עושה רושם שהאנשים שראו אותו בגרסה הסופית אהבו אותו יותר מאלו בהקרנה בה נכחתי, דבר די צפוי. אבל אני יכול להגיד שאהבתי אותו עוד כראף-קאט.
תודה על תגובה מהירה ומורחבת מהצפוי.