יום הולדת שנה לסריטה!

תכלס, אני לא ממש מאמין שעברה שנה מאז ה-21 בספטמבר 2010. היה זה היום בו החלטתי להעביר את בלוג הקולנוע הצנוע שלי מן הרשת החברתית של דה-מרקר קפה לפלטפורמה הפופולרית של וורדפרס. שינוי קטן שגרר אחריו שינויים גדולים וגם יומרות לא קטנות. אני מסתכל עכשיו די בגאווה על הפוסט הראשון, קורא מה הבטחתי ועל מה חלמתי ומאוד מרוצה מהתוצאה. לא הכל הלך בדיוק כפי שחשבתי, חלק יותר טוב וחלק פחות, אבל סריטה הפך לבית הוירטואלי שחיפשתי. זה שכיף לי לכתוב בו את דעותיי וכיף לי לקרוא בו את דעותיהם של אחרים. הרבה מזה בזכות הכותבים, הקבועים והמזדמנים, שאחראים יחד איתי על 320 פוסטים ב-365 ימים. אחלה ממוצע בעיניי. שותפים גם המגיבות והמגיבים, אשר יצרו במהלך השנה החולפת 800 תגובות לדיונים. כולם עשו את מלאכתם ללא שכר או תמורה אחרת מלבד האפשרות להתחיל או להצטרף לדיון על קולנוע. זה דבר נפלא בעיניי ואני מודה לכולכם בהתרגשות קלה. הנה עוד קצת סטטיסטיקה בשביל הכיף.

הכי הרבה אנשים צפו ישירות בעמוד הבית, או בשני הדפים שלנו, של הכותבים ושל יצירת קשר. אבל מה היו הפוסטים הכי נקראים השנה? קבלו את העשיריה הראשונה:

1. ניתוח קבוצתי של "הערת שוליים" – הניצחון הקטן שלנו על כל מי שאי פעם אמר שהאינטרנט אינו פלטפורמה מתאימה לטקסטים ארוכים. ויסלחו לי העורכות שלי לשעבר, אבל – אמרתי לכן!

2. קאטפיש, חלק א' בפרוייקט אמיתי או מזויף – פוסט שכתבתי בינואר על אחד הסרטים המדוברים של השנה, אשר השיג את רוב הצפיות שלו הרבה לפני שהגיע לבתי הקולנוע. הוכחה ניצחת שציבור חובבי הסרטים בישראל מעודכן בטרנדים עולמיים. לתשומת ליבם של המפיצים.

3. עלו השבוע: “רובוטריקים 3” ו-"ג'ננה בסוואנה" – מישהו מוכן להסביר לי מה הולך עם "ג'ננה בסוואנה"?! אחרי "הערת שוליים" זה הסרט שהביא הנה הכי הרבה אנשים. הדחף שלי לראות אותו הולך ומתגבר עם כל מי שמגיע הנה בזכותו.

4. אופיר 2011: חבר אקדמיה יקר, שמע נא תחינתי – יוזמה מבורכת של אור, שנשאה פירות באופן מיידי והביאה לנו את שיא הכניסות היומי נכון לרגע זה. ואם הייתי קצת יותר שחצן, הייתי אומר שחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע שמעו כמה תחינות שלנו לפני שהצביעו.

5. דאבל טריילר: "הערת שוליים" ו-"ציון ואחיו" – הרבה מאוד אנשים חיפשו טריילרים לסרטים ישראלים והגיעו הנה. ומבלי להעליב את סרטו של ערן מירב, נדמה לי שרובם רצו להציץ בסרט החדש והמסקרן של יוסף סידר, לפני שהפך לתופעה שהוא היום.

6. "ברבור שחור”, סקירה – הסרט הלא-ישראלי שעניין הכי הרבה גולשים. מחמם את ליבי.

7. דאבל טריילר: "כלבת" ו-"סאקר פאנץ' “ – כמו בסעיף 5, “כלבת" הייתה סחורה רותחת לפני צאתו לאקרנים, בעוד "סאקר פאנץ' “ נהנה מן הציוות.

8. המועמדים הראשוניים לפרסי אופיר 2011 – מה אתם יודעים, מסתבר שפרסי אופיר בכל זאת מעניינים את הציבור. או לפחות את כמה מאות האנשים שקראו את הפוסט הזה. מצד שני, זה בערך מספרם של חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע…הממ…

9. "הערת שוליים”, סקירה – הטקסט הפרטי שלי על הסרט המדובר של השנה, רגע לפני הניתוח הקבוצתי עם אור ועופר.

10. פסטיבל ירושלים 2011: סרט הפתיחה, התחרות הישראלית ומחווה – האירוע המסוקר ביותר בבלוג השנה היה פסטיבל הקולנוע של ירושלים, בו נכחנו שלושת הבלוגרים ומשם דיווחנו ודיווחנו.

הכי מעט אנשים נכנסו לאיזה פוסט שטותי שלא ברור למה כתבתי בכלל וגם לפוסטים הקשורים לפסטיבל הצרפתי המקוון. גם תוצאות הסקר הקטן שהעליתי לכבוד הפוסט ה-300, הבהיר לי שכולנו באותו ראש בנוגע לסוג הפוסטים שצריכים להיות עוד מהם כאם באתר.

בסך הכל היו כאן 66,000 איש בשנה. 5500 בחודש. 180 ביום. היום העמוס ביותר בתולדותיו הקצרות של הבלוג היה ה-7 באוגוסט, היום בו שוחרר הפוסט "שמע נא תחינתי". לפניו היה זה היום בו פורסם הניתוח הקבוצתי על "הערת שוליים", שנשאר בפסגה למשך כחודשיים. אך המחזיק הקודם שמר על הכתר למשך כשמונה חודשים, מאז פתיחת פסטיבל חיפה אי אז באוקטובר 2010. אם זאת, השיא שלו נראה כמו אבק בהתחשב בעובדה שפחות או יותר הכפלנו את כמות המבקרים היומית מאז יוני. אז שוב תודה ל"הערת שוליים". תודה גם לפייסבוק, לגוגל-רידר ובעיקר לסינמסקופ, על כמות האנשים שהגיעו לכאן דרכם במהלך השנה. וגם לכל מי שהביאו לנו כמויות טראפיק פחותות אבל איכותיות לא פחות – תודה על הלינק.

מי שהזרים הנה הכי הרבה תנועה במהלך השנה הוא כמובן דוד גוגל ומנוע החיפוש האימתני שלו. הלוואי שהייתי רושם בזמן אמת את כל המחרוזות ההזויות שאנשים הגיעו דרכן, משום שכעת אני לא מצליח לשלוף אותן בעזרת הסטטיסטיקה מכיוון שהופיעו רק פעם אחת. אז מן הזיכרון אשלוף את כמה חיפושים קינקים בסגנון "נטלי פורטמן מאוננת", ”אוולין הגואל עירום", וגם “הזין של איתי תורג'מן”. והנה כמה דוגמאות WTF רציניות מהשבוע החולף – “קשה לקרוא מהלוח", “רוצה לראות ערמה של דולרים”, “אימה הכי קטנה בעולם”, “תודה למורה לברידג'” והאהוב עליי ביותר – “שיר גוני אין תסטה מלווה”. אין לי מושג איך הגעתם דווקא הנה, אבל טוב שבאתם. עוד כמה חיפושים מרתקים במיוחד מבחינה אנתרופולוגית, אשר הוקשו בגוגל לפחות 10 פעמים:

"פוסי" – לא יודע מה קיוותם למצוא, אבל מקווה שלא התאכזבתם מהמאמר של עופר על הבמאי Bob Fosse.

"סרטים כיפיים" – רעיון אדיר, לחפש דברים ככה בגוגל. מעניין מה אתם עושים כשהולכים לכם לאיבוד המפתחות של הבית.

"הכוסית מרובוטריקים 3" – האמת, גם אני לא זוכר איך קוראים לקולבית האטרקטיבית.

"אני לא מורה אני פילולוג" – ציטוט השנה, בלי מתחרים.

"רווקה פלוס סרט" – טוב, זה סתם יצא מצחיק.

לכל 2000 החבר'ה שחיפשו "סריטה" והגיעו לכאן – אני משלם כמה מאות שקלים בשנה בשביל הדומיין הקצר והקליט srita.net בדיוק בשביל שיהיה קל לזכור אותו ולא יהיה צורך לחפש בגוגל את הבלוג בכל פעם. מה, לא שמעתם שכל חיפוש בגוגל מפעיל מלא מחשבים שצורכים מלא חשמל שהורס את האיזון האקולוגי או משהו כזה? סתם, מה אכפת לי, תגיעו איך שתגיעו.

החיפוש הכי נפוץ אחרי "סריטה" למיניו, נגע ל-”הערת שוליים", “ברבור שחור", “never let me go” (איזה פספוס ענק של המפיצים, בחיי), “ידידים פלוס", “קאט פיש סרט" (חזר בוריאציות שונות), “השוטר נדב לפיד" (האמת שהוא בכלל במאי), “טריילר כלבת", “החיים שלנו" ו…"ג'ננה בסוואנה”! הסרט המחופש של השנה בבלוג, עם עשרות גרסאות איות שונות ומשונות. חלקן מאוד משונות וכבר לא נראות כמו כלום.

אחת ממטרות העל של הבלוג הייתה יצירת תרבות דיון על קולנוע שחשבתי שפסה מן העולם עם לכתו של "עין הדג" (אשר הספיק לשוב מאז לחיים). ואחת הדרכים לברר האם הצלחנו במשימה היא לבדוק את הדיונים שהתפתחו באיזור התגובות של כל פוסט. אז הפוסט שזכה להכי הרבה תגובות מכם היה המניפסט החדש לכתיבת ביקורת קולנוע, מאת ר. אומוט המסתורי שלא חזר לכתוב כאן מאז. שתי תגובות פחות הקנו לניתוח הקבוצתי של "הערת שוליים" את המקום השני, אז כל הכבוד למי שעוד היה לו מה להגיד אחרי שקרא 3000 ומשהו מילים. למקום השלישי הגיע הפוסט של עופר "הבמאי הידוע האלמוני ביותר". בהזדמנות זו אודה לאור ועופר, על המסירות שאין כדוגמתה גם באתרים שאשכרה משלמים לכותבים שלהם, על הבקיאות ויכולת ההתנסחות שכבשה גם את הגולשים ועל כל מה שלמדתי מכם. אתם גאונים, כל אחד בדרכו. ואור הוא גם אחלה עזרה ראשונה נפשית, למקרה שאתם צריכים. תודה גם לר.אומוט, איתי רווה ויניב אידלשטיין אשר כיבדו אותנו בפוסטים אורחים. נקווה לעוד שיתופי פעולה מעניינים בעתיד.

האמת שהיו לי תוכניות גדולות לכבוד יום הולדת השנה של הבלוג. אבל לחיים היו תוכניות אחרות, גדולות יותר, כאשר נכנסתי לאחת התקופות הלחוצות והכי רבות שינויים בחיי. אז דעו שאנחנו כן עובדים על עיצוב חדש, למשל, או על מגה-פרוייקט שירחיב לכולכם את האישונים ויעשה לכם צמרמורת במקומות אינטימיים.

ובכל זאת, כדי לציין את המאורע המשמח, קבלו חידוש – הטוויטר של סריטה! דרך נוחה לעקוב אחר עדכונים, או פתרון חלקי לעדכוני חדשות שאנחנו מוצאים כמעניינים אבל אין לנו המון מה להגיד עליהם. ומי יודע מה יהיה בהמשך. אז בינתיים, עיקבו אחרינו גם בטוויטר. אם בא לכם, בלי לחץ. אנחנו לא בלוג של פרסום עצמי אגרסיבי או אתר חדשות. ענייני אקטואליה או להיות ראשונים בפרסום אייטמים ממש לא מעניין אותנו ולראייה – יש כאן סקירות על סרטים בני מאה. ולא כל דיווח על זכייה של סרט ישראלי בפסטיבל שקר-כלשהו או ליהוק של שחקן אנונימי לסרט לא-מעניין-עדיין ראוי בעינינו למילים. בהתחלה עוד ניסיתי, אבל הבנתי שזו לא הנישה שלנו. אם למישהו מאיתנו יש משהו מעניין להגיד על הידיעה החדשותית, אז יעלה פוסט בנושא. אבל ברוב המקרים פשוט אין. מצד שני, אנחנו עדיין פעוט בן שנה, כזה שרק עושה את צעדיו הראשונים ולומד לתקשר עם סביבתו.

נסיים ברוח החגים הבאים עלינו לטובה, בברכת שנה טובה ומלאה כרימון בסרטים טובים.

ג'ננה בסאוונה!