אופיר 2011: סיכום עונה רגע לפני הטקס

עוד עונת פרסי אופיר עומדת להסתיים. ישנו רק החלק החשוב מכולם – מי יזכה. "חשוב מכולם" נאמר, כמובן, באופן מסויג. כדי להיות חשוב צריך שאנשים יתעניינו בך. אולי הדבר האחרון לצערנו שאפשר להגיד על טקס פרסי הקולנוע הישראלים.

אך אל דאגה, אתם לא תמצאו פה עוד טקסט ארוך על בעיתיות הבחירות של האקדמיה, בביצוע הטקס ובבחירת המועמדים. אלוהים והבלוגרים יודעים טוב מאוד שהנושא הזה נכתש כבר למוות. מה שעומד על הפרק הוא להביט לעומק על מה שקרה בעונת האופיר האחרונה ומה שעלול לקרות ביום חמישי.

ההתחלה:
כמו בכל שנה, מה שקבע את מידת ההתעניינות והבאז בסרטים הישראליים הוא, למרבה הצער כי רב הוא, לא תגובת הקהל המקומי, אלא הפרסים שזכה בהם בחו"ל. עוד לפני שבכלל מישהו ידע אילו סרטים הולכים להיות דומיננטים בקולנועים השנה, שני שמות כבר שלטו בכיפה. הראשון היה, כמובן, "הערת שוליים" שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. זהו אחד הפרסים המשמעותיים ביותר בהם זכה סרט ישראלי אי פעם, יחד עם פרס הבימוי בברלין ל"בופור", הסרט בונציה ל"לבנון" וגלובוס הזהב ל"וואלס עם באשיר" (ו"סלאח שבתי"). "הערת שוליים" הוקרן לראשונה בסינמטק ירושלים כמה שעות לאחר הזכייה היוקרתית ויצא לקולנועים כמה שבועות לאחר מכן. כשזה מגיע לאנשי "סריטה" – ולעוד רבים וטובים – "הערת שוליים" הוא הסרט הישראלי השלם והחשוב שבסרטי השנה. התגובות בחוץ היו נלהבות, אם כי לא כקונצנזוס, והיה די ברור שהסרט הזה מביא אתו משהו גדול. העובדה שעל הסרט חתום יוסף סידר, שלשמו כבר שלושה פרסי אופיר (תסריט: "ההסדר", תסריט, בימוי: "מדורת השבט". שניהם זכו גם בפרס הסרט אך סידר לא נמנה כחלק מהמפיקים) הבטיחה שבאופירים ינתן לסרט כובד משקל בשלב המועמדויות. כשזה מגיע לזכייה – זה כבר סיפור אחר שניגע בו בהמשך.
הסרט השני שהגיח עם אבק כוכבים בפסטיבלי חו"ל הוא "בוקר טוב, אדון פידלמן" שזכה בפרס התסריט בסאנדנס. בגלל שאורון כבר הספיק להלל את הסרט, זה זמן טוב להתוודות על כך שבזמן שאני חושב שישנם דברים נפלאים ב"פידלמן", אני נותר מבולבל מול המחמאות שמקבל תסריטו של קו-אל שמורכב מאוסף אירועים גנריים וקלישאתיים להחריד. זהו, הוצאתי את זה. "פידלמן" הוקרן לראשונה בפסטיבל ירושלים האחרון – שם גם זכה בפרס הסרט והעריכה – וקיבל ביקורות נלהבות מהעיתונות הישראלית. היחיד שיצא כנגד הסרט, וטרח לעשות זאת פעמיים, היה אורי קליין מעל דפי "הארץ".
הפייט היחיד שיכול היה להיות לשני הסרטים האלו בא מכיוון סרטו המצופה של ערן קולירין "ההתחלפות" שנטש את האופירים לקראת הסוף והלך להתחרות בוונציה. הוא כרגע המועמד המוביל לאופיר 2012.
מעבר לשני הסרטים הללו היו לנו גם "הנותנת" עם תגובות מעורבות מפסטיבל קאן ו"לא רואים עלייך" ו"אודם" שהוקרנו בברלין. הסרט הקטן והמקסים "2 בלילה" של רועי ורנר הוקרן בפסטיבל אודיסה שם זכה בפרס השחקנית, אבל אף אחד לא שמע על זה.
כמובן שהיו גם "כלבת" ו"עוד אני הולך" שהופצו בארץ עוד לפני שלב הקרנות האקדמיה. הראשון הוא סרט אימה שכמו שאר סרטי הז'אנר הבודדים שנעשים בארץ לא נתפס כאיום אופירי כלשהו ואת היחס הראוי לו קיבל דווקא בהקרנות מעבר לים, והשני התפוגג די מהר ונותר בזיכרון כתפקידו הקולנועי האחרון של עמוס לביא ז"ל.

בתום הקיץ הגיע השלב השני בו צפים ועולים הסרטים הישראלים המשמעותיים של השנה, והוא פסטיבל ירושלים. "בוקר טוב, אדון פידלמן", כאמור, עשה שם סיבוב ניצחון, בזמן ש"השוטר", "הנותנת" ו"עמק תפארת" יצרו סביבם התעניינות בעיקר בקרב מבקרי הקולנוע. שני הסרטים הישראלים שיצאו הכי מורווחים מירושלים היו "אחותי היפה" של מרקו כרמל, שאמנם סיים ללא פרסים אך הותיר חותם; ו"אורחים לרגע", סרט הביכורים של מאיה קניג. הסרט קיבל תגובות חמות הן מהקהל שצפה בו והן מהמבקרים ששיבחו את קלילותו וחינו הרב, גם על חשבון טביעת אצבע קולנועית משמעותית. גם זוכה פרס חביב הקהל של הפסטיבל "אוסטרליה שלי" הצליח לנכס לעצמו חופן של מחמאות ומיצב פוטנציאל אופירי. הסרטים האחרים שהוצגו בפסטיבל ונרשמו לאקדמיה, "רסיסי אהבה", "סלסה תל אביב", ו"אודם", הוסטו הצידה ולא בנימוס והיחס אליהם הבהיר שאלו היו 15 הדקות שלהם.

בשלב הזה היה ברור מה שכולם ידעו מההתחלה – האופירים הם מאבק בין "הערת שוליים" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן". אם תרשו לי, מדובר במירוץ שמזכיר מאוד את מה שקרה באוסקר האמריקני של השנה האחרונה בין "הרשת החברתית" ו"נאום המלך".
"הרשת החברתית" היה סרט שעשוי באופן מבריק והצטיין בכל מה שקשור לעשייה קולנועית. אך ההתחכמות שלו והקליניות שלו ניכרו לא מעט מצופי הקולנוע. ממש כמו "הערת שוליים". "נאום המלך", לעומת זאת, היה דרמה עשויה היטב שמתקשרת באופן נפלא עם הקהל שלה אך נטולת משקל בטווח הרחוק. בסופו של דבר, ניצח חביב הקהל השמרני יותר על פני האינטנסיביות הבימויית של האחר.
מעטי המעטים שנוטים להמר על פרסי האופיר תהו בינם ובין עצמם מי יהיו שלושת הסרטים האחרים שיאיישו את קטגוריית הסרט הטוב ביותר. ניצולי פסטיבל ירושלים "אוסטרליה שלי", "השוטר" ו"הנותנת" היו האופציות המיידיות. כהימורים פרועים היה אפשר למנות את "אחותי היפה", "אורחים לרגע" שקיבל באז טוב גם מהקרנות האקדמיה, "פלנטה אחרת" המסקרן ו"ברקיע החמישי" שנעשה על ידי דינה צבי-ריקליס שסרטה הקודם "שלוש אמהות" התמקם טוב בפרסי האופיר של שנת יציאתו. שאר הסרטים איבדו את הרלוונטיות שאולי הייתה להם.
בתקופה שבין פסטיבל ירושלים להכרזת המועמדויות היה נכון להמר על "הערת שוליים" ו"פידלמן" בכל הקטגוריות שקיימות. כל השאר עדיין היה מעורפל.

אורון, עופר ואני ניסינו לפקוד כמה הקרנות אקדמיה שניתן כדי לקבל תמונה כמה שיותר ברורה. עופר ראה פשוט הכל, ואורון ואני פקדנו את ההקרנות שנותרו וחיזרנו אחרי היוצרים שאת סרטיהם פספסנו. בסופו של דבר ראינו כ21 מתוך 26 הסרטים הרשומים לפרסי אופיר. את ה22, "פלייאוף", ראיתי כמה שבועות לאחר מכן. עדיף לא לדבר על זה.
התמונה שנחשפה מול עניינו לא הייתה מרשימה במיוחד. הבנו שהסרטים הטובים ביבול הישראלי כבר נחשפו באופן זה או אחר ("הערת", "פידלמן", "הנותנת", "השוטר", "עמק תפארת", "כלבת") ושאר הסרטים בהם צפינו – מלבד "פלנטה אחרת" ו"2 בלילה" – נעו אצלנו בסקאלה שבין אכזבה לתימהון ולעיתים גרוע מזה (אני חייב לציין שבהחלט הופתעתי לטובה מ"נמס בגשם"). את התרשמותנו תוכלו לקבל באופן מדויק באחד הפוסטים הכי קשים שנאלצנו לכתוב: "אופיר 2011: נבחרת החלומות של סריטה".
באופן כללי – הבנו שהכל יישאר כפי שנקבע בתחילת העונה.

שלב המועמדויות גם הוא לא טלטל אותנו. מעבר לאכזבות האישיות שלנו שהן ההתעלמות מ"כלבת" ו"חתולים על סירת פדלים" ומיעוט האיזכורים ל"עמק תפארת" ו"הנותנת", מה שבעיקר הדהים אותנו הוא הדיסוננס בין עולם הביקורת והקהל הרחב כאשר "אחותי היפה" הועמד ל11 קטגוריות ו"הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" – שמדיניות הבלוג לגבי סרטים ישראלים לפני הפצתם מונעת מאיתנו להרחיב עליו במילים – זכה בשש מועמדויות כולל תסריט, שחקן ראשי ומוזיקה. המצב הזה מראה ש"סימיקו" היה מרחק קולות בודדים מכניסה לקטגוריה הראשית.
שמחה רבה שמחנו על ההכרה ב"השוטר" (שמאז עשה ספין יחסי ציבור נהדר עם הגבלת הגיל של הצנזורה) בקטגוריות הראשיות, על נוכחותה של בתיה בר בקטגוריית השחקנית, מורן רוזנבלט בקטגוריית המשנה, ו"עמק תפארת" ו"הנותנת" בצילום.

כאשר שככה ההתרגשות התגלה שממש כמו בהתחלה עדיין נותרנו עם שני סרטים בפרסי אופיר 2011. "הערת שוליים" נגד "בוקר טוב, אדון פידלמן". בשלב הזה, חשוב לציין, הזכייה אינה חד משמעית. "הערת שוליים" הוא הסרט הכי מדובר ומרשים בעיני הרוב, וכנראה גם בעל הסיכויים הרבים ביותר מתוך החמישייה להיות מועמד לאוסקר. כנגד זה עומד היחס השלילי כלפי יוסי סידר מאז פרשת בופורגייט ב2007, כאשר אנשים שלא מבינים כלום בכלום טוענים ש"בופור" נכנס לאוסקרים על חשבון "ביקור התזמורת", מכיוון שברור שהאמריקאים יתעלמו מהסעיף הכי משמעותי בתקנון הקטגוריה שמתייחס לכמות האנגלית המדוברת בסרט. בנוסף "הערת שוליים" כרגע גדול מדי ולכן יש בו משהו זחוח. אף אחד לא אוהב זחוחים ואין דבר שיותר מהנה לראות מאשר מלכים נופלים. זה גורם לשאר האנשים להרגיש ממש טוב עם עצמם.
"בוקר טוב, אדון פידלמן" מגיע ממקום אחר לגמרי. יחסית לבומבסטיות של "הערת שוליים", סרטו של יוסי מדמוני משול לתלמיד הטוב והצנוע שנורא משתדל שיאהבו אותו. את משבצת האנדרדוג תפס "אורחים לרגע" ולכן אי אפשר להתייחס ל"פילדמן" עמוס הפרסים והביקורות החיוביות כאנדרדוג, אבל יש משהו בעשייה שלו שגורם לקהל לרצות לאהוב אותו. כשזה מגיע לטקסי פרסים – עיין ערך כל סרט שזכה באופיר בעשור האחרון להוציא את "וואלס עם באשיר" – זה מעניק הרבה מאוד נקודות.
מה שנחמד השנה הוא שאלא אם יזכו "אורחים לרגע" או "השוטר", תהיה זו הפעם הראשונה מזה חמש שנים שסרט ישראלי זכה באופיר לאחר הפצתו.

זה נכון שיש גם קטגוריות נוספות באופיר ששוות התייחסות. הבעיה היא שלאחר שלב המועמדויות הסרטים היחידים שמקבלים סיבוב הקרנות נוסף מהאקדמיה הם חמשת הסרטים שהועמדו לפרס הגדול. זה אומר שחבר אקדמיה שפספס את הסיבוב הראשון של 26 פאקינג סרטים (זה המון) ורוצה לראות את הסרטים כדי להצביע על פי צו ליבו, יכול להיחשף רק לסרטים מקטגוריית הסרט, אלא אם כן יגדיל ראש ויפנה ליוצרי הסרט ויבקש עותק. ברור שמישהו עושה את זה.
ההשלכה היא שכל הפרסים יתחלקו בין חמשת המועמדים הראשיים. להוציא אולי את "כלבת" באיפור ו"ברקיע החמישי" בפרס התלבושות, יהיה נכון להמר בקטגוריות השונות רק על מי שמועמד גם לסרט הטוב ביותר.
המתח היחיד מעבר לקטגוריית הסרט הוא בפרס השחקן הראשי (בראבא נגד גבאי נגד בנטביץ') ושחקן משנה (עיסא נגד אשכנזי).

מצד אחד, באופן יבש ההימור הנכון יהיה על "בוקר טוב, אדון פידלמן". רק בגלל שכיף לאהוב אותו ופרסי האופיר ניתנים לסרטים האלה ("אביבה אהובתי" מישהו?). אבל אורון צודק: בשביל לזכות בפרס הסרט "פידלמן" חייב לנכס לעצמו עוד לפחות שתי קטגוריות אחרות כדי למנוע מצב בו סרט זוכה רק בקטגוריה הראשית וזהו. אז נגיד שקטגוריית המוזיקה די בכיס שלו. אז מה עוד? אם פרס התסריט ו/או הצילום נופל אצל "פילדמן" ולא אצל "הערת", הראשון יזכה גם בסרט. כנ"ל קטגוריית השחקן הראשי. "הערת שוליים" יכול להיות מה ש"הטייס" היה ל"מיליון דולר בייבי" ולקחת את הטכניות אבל ליפול במשמעותיות.

בתור אוהד שרוף של סידר ו"הערת שוליים" כמובן שאני שמח על כך שהסרט האהוב עלי הוא הדומיננטי (במקום השני ניצב בגאון "השוטר" שכל זכייה שלו בטקס תגרום לקריאת הידד קולנית מכיווני. אם זה קורה, חפשו אותי בשידור הטלוויזיוני). אבל משהו בי – כמו כל פטישיסט פרסים אחר – מתפלל לאיזה נענוע אכזרי של הסירה. משהו בסגנון ה"אורחים לרגע" בסרט, "השוטר" בבימוי, ואיזה בתיה בר בשחקנית.
ולא, "פידלמן" הוא לא נענוע של הסירה. אם כבר משהו, זכייה של "פילדמן" היא על תקן קתרזיס.