"מסיבת הלוויה שלי", סקירה

במסורת "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא" שמפיצינו כה דבקים בה לאחרונה, גם הסרט GET LOW שכבר זכה להיות מוקרן במעל ארבעה פסטיבלים בשנת 2009 ובהקרנה מסחרית בעולם בשנת 2010, מגיע בחציה השני של שנת 2011 למסכי הקולנוע של ישראל.
מילא זה (שוב, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא) מה שאותי עיצבן קצת זוהי אותה פינת יח"צ חסרת בושה שאיכשהו מצאה את דרכה למהדורת שישי של גיא זהר בה הוכרז הסרט כ"מותחן אפל" (?) וש"פעמוני האוסקר (לדובאל) כבר מצלצלים".
אז לפני שנדבר קצת על הסרט, תבינו שהוא רחוק מלהיות מותחן אפל ושפעמוני האוסקר צלצלו גם צלצלו בשנה שעברה לדובאל. הוא אמנם זכה במועמדות לפרסי איגוד השחקנים אבל לצערו פעמוני האוסקר של חאוויר בארדם היו חזקים הרבה יותר.
GET LOW – "מסיבת הלוויה שלי" בשפתינו – לא הוזכר אפילו פעם אחת באוסקר הטראומטי של שנה שעברה. ולא שלא הגיע לו.

בחדשות הטובות "מסיבת ההלווייה שלי" הוא מהמצטיינים ביבול הקולנוע האמריקני של השנה שעברה (או לפני שנתיים. תלוי באיזה פסטיבל ביקרתם). זוהי דרמת אינדי תקופתית עם תסריט מעולה והיא גם הראשונה שנתנה לרוברט דובאל – בקלות אחד השחקנים האמריקניים הגדולים ביותר אי פעם – את התפקיד הראשי הראשון שלו מאז 1997. אז זה היה בסרט THE APOSTLE שאותו גם ביים.

את הסרט הנוכחי ביים אהרון סניידר, צלם במהותו, שזהו לו סרט ראשון כבמאי, אותו גם ערך. והוא מתמקד במתבודד זקן עם עבר מפוקפק שרוצה לנסות לגאול את חייו רגע לפני שהם נגמרים.
דובאל, בתפקיד המתבודד המסתורי, מביא למסך אצילות וקסם שרק שחקנים בליגה שלו יכולים לתת. היכולת שלו לזגזג בין פגיעות, הפתעה וזעם היא מפוארת. אבל בסרט יש גם עוד הרבה מעבר לזה (על אף שבינינו, זה בהחלט די והותר במקרה הזה).
דבר ראשון התסריט. שלושה חתומים על סיפור המעשה המקורי והם יוצקים גלונים של אנושיות והומור לתוך הסיפור הקטן והמדוייק הזה.
דבר שני הוא העיצוב האומנותי המצטיין של הסרט, על בקתותיו הכפריות והעיירה האמריקנית בתקופת טרום מדשאות ועקרות בית נואשות.
והשלישי הוא צוות השחקנים שתומך בדובאל. בראשם ביל מוראיי שממשיך את הקו המשובח שלו מאז "אבודים בטוקיו". גם סיסי ספייסק ולוקאס בלאק הכבר פחות צעיר.

אז מעבר לעניין הרלוונטיות שלו, "מסיבת הלוויה שלי" (השם אולי הכי סינופסיסי מאז "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), הוא סרט מצויין ושווה צפייה. אם כמובן לא לקחתם אותו מספריית האוזן השלישית בשנה האחרונה בה הוא חייך אליכם מהמדף.