סקירת די.וי.די: "Insidious"

כוון שמעטים הם סרטי האימה שמגיעים לבתי הקולנוע בישראל, ספריות ההשאלה הם המקום המעודכן בסחורה הטריה והמדממת של הז'אנר הלא מספיק מוערך באופן תמידי. סרט אימה אחד שכן מוכר לצופי הקולנוע מן השנתיים האחרונות, הוא "פעילות על טבעית" של אורן פלאי, אשר פנה להפקה מאז הצלחתו הכבירה. מלבד סרט המשך מתבקש ללהיט שלו, חתום הישראלי לשעבר גם כמפיק של סרט אימה צנוע לא פחות, אך מוצלח בהרבה. קוראים לו "Insidious” והוא אחת ההפתעות המדהימות השנה בקופות הכרטיסים בארה"ב. אם אתם נמנים אם חובביו של סרטו של פלאי, כדאי להמשיך לקרוא למרות חוסר הפרגון שלי לסרט ההוא. ואם אתם ממעריצי "המסור" הראשון, אתם פשוט מוכרחים להמשיך בקריאה.

פירוש שמו הוא "דבר הגורם נזק באופן חמקני אך מתגבר" ואין הגדרה מדוייקת יותר למה שחולל הסרט בבתי הקולנוע של ארה"ב. עם תקציב של 1.5 מיליון דולרים בלבד, הסרט גרף הכנסות של יותר מ-50 מיליונים בתחומי ארצות-הברית בלבד, בתוספת סכום דומה מהכנסות גלובליות. הסכומים הנאים לא פיתו את מפיצי הסרטים להעלותו ארצה, החלטה שנראית משונה יותר אם בוחנים את שמותיהם של הבמאי והתסריטאי.

ג'יימס וואן ולי וויינל זכורים לכל חובב בהלה מן העשור החולף בתור היוצרים של "המסור" הראשון. גם הוא הופק בתקציב קטנטן וזכה להצלחה מסחררת, אשר גררה עימה יותר מדי סרטי המשך, עליהם פיקחו השניים מרחוק. בשנת 2007 ניסו את כוחם בסרט אימה רב-תקציב, “דממת מוות” שמו. השילוב בין בובות פיתום, אחד הדברים המפחידים בתולדות הקולנוע, יחד עם הרעיון הבסיסי של הסרט לפיו כל מי שצורח נרצח – דווקא לא התגבש לתוצר מוצלח במיוחד. היה זה הכישלון האמיתי הראשון של הצמד, אשר לקח לעצמו זמן לחזור למקורות ולהוכיח שהם יכולים לייצר עוד צ'יזבט קולנועי ראוי לשמו. “Insidious” הוא הניסיון הזה.

זהו סיפורה של משפחה אמריקאית שבדיוק עברה לבית חדש. האב (פטריק ווילסון) הוא מורה בבית הספר, האם (רוז ביירן) היא מוזיקאית שעובדת מהבית ומטפלת בשלושת ילדיה הקטנים. הארגזים עדיין לא נפרקו ובנה הבכור (טיי סימפקינס) שוקע לפתע בתרדמת שאף רופא לא יכול להסביר. גופו שלם ובריא אך רוחו כאילו יצאה לשוטט בעולמות אחרים. כאשר דברים מוזרים מתחילים להתרחש בבית, המשפחה מתחילה לחשוש שהוא רדוף רוחות. אלא שלסבתא (ברברה הרשי) יש חדשות בשבילם – זה לא הבית שרדוף, אלא דווקא הילדון.

חציו הראשון של הסרט עונה על השאלה מה היה קורה לו "פעילות על טבעית" היה מצולם ומבויים על-ידי מישהו שמבין בקולנוע ומשוחק על-ידי שחקנים שזהו מקצועם. עבור כל מי שהחובבנות של הסרט ההוא הרסה את החוויה הכוללת, מובטח תיקון רציני. החצי השני של הסרט מתחיל עם אחת ההפתעות היותר מקוריות שראיתי בכל סרט אימה בשנים האחרונות ואז נסחף עמוק פנימה אל תוך העולם שברא הסרט וקצת מאבד כיוון. אם זאת, מדובר ללא ספק בנדבך הייחודי ביותר בסרט, אשר מוכיח שבמאי בעל כישרון טבעי וחוש ויזואלי מפותח אינו זקוק להמון כסף כדי להוציא סרט שנראה מדהים. מצלמת הכתף הכמעט ביתית של תחילת הסרט מתחלפת בצילום ועריכה מדוייקים ומבוססי מחשב ומחשבה, המקפיצים אותו לרמת אפקטיביות מקסימלית. לרוע המזל, זהו גם הרגע בו הסיפור הופך לטיפשי יותר ויותר.

מה שהפך את סרטי "המסור" למצמררים באמת הייתה העובדה שאין בו שום דבר על-טבעי, אלא פשוט מוח אנושי בקצה גבול היכולת החולנית-מפלצתית שלו. סיפורי רוחות, מבהילים ככל שיהיו, פשוט אינם מעבירים את אותה צמרמורת מקפיאה לאורך הגב, אלא בעיקר מקפיצים את צופיהם. כך שבסופו של דבר, הסרט מצדיק את שמו פעם נוספת – הוא מתחיל לאיטו, כוונות האימים שלו ברורות, אבל אז הוא משנה כיוון, מתגנב מאחור וצועק "בו!".

"Insidious”. בימוי: ג'יימס וואן, ארה"ב 2010, 103 דקות, אנגלית עם תרגום באנגלית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הטקסט הנ"ל פורסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-5.8 ובעכבר העיר אונליין.