"רובוטריקים 3", סקירה

קשה לחשוב על משהו מיותר יותר מביקורת על הסרט השלישי בסדרת ה"רובוטריקים" שיצא בסוף השבוע לאקרנים. מכל הדברים שביקורת קולנוע מיועדת לשרת – דבר מאלו לא חל על הסרט הזה.

ברצינות, האם באמת אפשר להעלות על הדעת את אותו אזרח מין השורה שיושב בסלון ביתו ערב אחד, ותוהה איזה סרט לראות. "מעניין," הוא יאמר לעצמו, "רובוטריקים שלוש… מכיוון שזה עתה התעוררתי מתרדמת של שלושים שנה ואין לי מושג על מה מדובר, אקרא כמה ביקורות. אולי הן יצליחו להסביר לי על מה העניין ולספר לי אם ללכת או לא."

אז בואו נודה על האמת. הקהל צריך ביקורת על "רובוטריקים 3" ("Transformers: Dark of the Moon") פחות או יותר כמו שהוא צריך את "רובוטריקים 3" מלכתחילה. אז לפני הכל, הנה טבלה מתמאטית מסודרת בה תוכלו למקם את עצמם לגבי האם ללכת לראות את הסרט או לא (הטבלה מיועדת, כמו הסרטים, לגברים בגילאי 12-17 ולדייטים שלהם):

צפה בשני הסרטים הקודמים ונהנה – ייהנה גם ממספר 3.
צפה בשני הסרטים הקודמים ולא מצליח להיזכר בשום דבר ממה שקרה שם – ייהנה ממספר 3.
צפה בשני הסרטים הקודמים ושנא את שניהם – לא יטריח את עצמו לקרוא על מספר 3.
לא ראה רובוטריקים מימיו – ישאר מבולבל ומוטרד ממספר 3.
אהב את הראשון ושנא את השני – לא ייהנה ממספר 3.
שנא את הראשון ואהב את השני – אין סיכוי שאתה קיים.

יהיה כל כך קל לנגוח בסרטו של מייקל ביי ולכתוב בשצף על כל חסרונותיו כי רבים הם. אבל זה לא חוכמה ואין בזה צורך. רשימת המכולת עצומה והיא מתפרסת על פני שעתיים וחצי. ודווקא על זה אפשר לבוא בטענות. "רובוטוריקים 3" יכל להיות סרט סוחף ודי מהנה אם היה נשאר בפרופורציות הסבירות לסרט מסוג כזה ועורך כחמישים דקות או יותר החוצה מהסרט. על דברתי שאם היה קיים תסריט מלכתחילה הוא לא היה נפגם.

כמה מהסיקוונסים של הרס בלתי אחראי והחולצות המאוד דקות של רוזי האנטיגטון-וויטלי, התוספת החדשה והמצודדת לסדרה (שנראית כמו גרסת השפתיים של קאמרון דיאז רוב הזמן), היו מחזיקים את זה מספיק טוב. גם התלת-מימד היה הופך קצת פחות כואב בגרסה מקוצרת יותר ואולי שווה להתפלל לאיזה מעריץ של הסדרה שיישב באיזה סוף שבוע ויערוך את הסרט מחדש לגרסה של שעה וחצי.

אז אפשר לעשות הפוך. בואו נגיד שלא שפר עליכם מזלכם ואתם נאלצים לשבת מול הקקופוניה הנסחבת שהיא "רובוטריקים 3" מכל סיבה שהיא. אז הנה לכם כמה דברים שתוכלו להתרכז בהם תוך כדי צפייה ואולי לעבור את זה בשלום.

1. עשו לעצמכם רשימה של כמה פלחי אוכלוסייה מועלבים בסרט.
הומואים, רוסים, שחורים, אירים ונשים, הם רשימה חלקית שחוטפת חיצי פארודיה חסרת טעם במהלך הסרט. ויש עוד. נסו לאתר את כל הא-פוליטקלי קורקט שהשתרבב פנימה בין כאוס עירוני אחד למישנהו.

2. נסו לדמיין לעצמיכם שאתם בסרט של האחים כהן.
זה לא קשה. כנראה המלהק של הסרט מיודד עם שני היוצרים הפוריים כי אחרת מוזר לדמיין מה הקאסט הקבוע שלהם מחפש שם. פרננס מקדורמנרד ("פארגו", "האיש של היה שם"), ג'ון טורטורו ("ביג ליבובסקי", "בארטון פינק") וג'ון מלקוביץ' ("לקרוא ולשרוף") בתפקיד תמוהה וחסר היגיון תמאטי במיוחד, כולם מנסים לשחק מול אנימציות מחשב אימתניות. בסרט הבא אנו עלולים גם להיתקל בסטיב בושמי וג'ורג' קלוני בקצב הזה. אתם גם יכולים להרהר מהו סכום הכסף ששכנע אותם להשתתף בסרט.

3. מצאו שלוש סיבות מדוע כוכב הסרט שיה לה-בוף עדיין מקבל תפקידים ראשיים.
זה באמת למתאמצים בנינו. לא שלה-בוף רע, הוא פשוט נטול כל כריזמה או איזושהי יכולת אחרת. אפילו בסרט שמדבר על מלחמת חורמה של יוצרי חלל מתכתיים זה בזה, עדיין קשה להאמין שבחורה כמו האנטיגטון-וויטלי הנאה מחפשת את קרבתו של ילד הכאפות הזה.

4. העריכו את הדברים הקטנים שכן מוצלחים בסרט.
בכל דבר יש משהו טוב אם באמת מחפשים. רק ל"רובוטריקים 3" יש הבלחות פה ושם. למשל אלן דוטיק ("פיירפליי", "הדייט שתקע אותי") בתפקיד משעשע וגונב סצינות עם מבטא שנע בין גרמני לרוסי לויקיניגי; כמו למשל באמבלבי הרובוטריק הצהוב שמצליח בפעם השלישית ברציפות להיות הדבר היחיד עם נשמה בסרט, כולל הקאסט האנושי; כמו למשל התלבושות המפורכות והמנימילסטיות – שלא נדבר על עקבי הסטילטו בגובה חמישים סנטימטר – בהם מוצבת רוזי האנטיגטון-וויטלי עת היא רצה בחורבותיה של שיקאגו המופצצת. ובוודאי סצינת הבניין המתמוטט שעל אף שהיא באמת שוברת לרסיסים כל חוק פיזיקאלי שקיים, מצליחה להיות מרשימה ואפילו מעוררת געגוע חמים ל"התחלה".

5. השאירו את המוח בבית.
בשום מקרה, ותחת שום סיבה, אל תנסו להבין מה קורה שם. כמו שנאמר בשיר המפורסם "זה יהיה כמו לנסות לפתור משוואה מתמטית על ידי לעיסת מסטיק". אין היגיון, אין המשכיות, אין סיבתיות. זה שם כדי להתפוצץ לאלפי ריסיסים בסאונד מוגזם מדי. ולא יותר מזה. כל מי שינסה לספר לעצמו את עלילת הסרט או לחבר באופן לוגי בין הסצינות עלול לרדת מהפסים. ראו הוזהרתם.

אין חדש תחת שמש ה"רובוטריקים" כפי שניסו לגרום לנו להבין. זהו שידור חוזר ונטול נשמה של השניים הקודמים. ובאמת היה אפשר לסלוח על מסחטת הכסף החלולה הזאת (הדור שגדל על הרובוטריקים הטלוויזיוני כבר מזמן הכיר בתבוסתו לקבל מנת נוסטלגיה והנאה מהגירסה הקולנועית) אם היא לא הייתה כל כך מנופחת.

מצד שני, אנחנו כבר יודעים את זה.

נתראה בסרט הרביעי.

נסיים בתמונה אקראית מהסרט, ברורה פחות או יותר כמוהו.

 הטקסט הנ"ל התפרסם בעכבר העיר אונליין.