שי לחג: ראיון עם צ'רלי קאופמן

איזו מתנה נפלאה לחג קיבלתי לתיבת המייל, פעמיים בשבוע שעבר. אני שמח לחלוק אותה עם קוראי הבלוג, בתוספת תודה לעומר ונועם אשר הפנו אותי, כל אחד לחוד, אל הפוסט הזה בבלוג "פריק". מעשה שהיה כך היה:

בתחילת השנה הוזמן התסריטאי הגאון צ'רלי קאופמן לפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של גטבורג אשר בשבדיה, כדי לקבל את פרס "דרקון הכבוד" על פועלו, קטגוריה המחולקת לראשונה בתולדות הפסטיבל. אתר המעריצים "להיות צ'רלי קאופמן" ליקט הנצחה של האירוע והעלה אותה אל הבלוג. משם זה התגלגל באינטרנט ואני שמח לאמבד זאת לכאן – שעה וחצי של צ'רלי קאופמן מדבר על נושאים מרובים. אולי ראוי לציין שראיונות איתו אינם שכיחים, כך שזוהי סיבה למסיבה. השמחה כפולה כאשר מגלים שקאופמן עובד על מספר פרוייקטים חדשים ומפתיעים. כלומר, עד כמה שזה יכול להיות מפתיע כאשר מדובר במוח שהגה את "להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן", "וידויים של מוח מסוכן", "שמש נצחית בראש צלול" ו-"סינקדוכה, ניו יורק", אותו גם ביים בעצמו. קפצו פנימה כדי לצפות במאורע המשמח.

כמתאבן, מוגשות 13 דקות של ראיון לאחר קבלת הפרס. הסאונד לא משהו והמנחה הזוי, אבל אפשר לקבל טעימה ראשונה מהסרטים הבאים של קאופמן – אחד שהוא כותב עבור ספייק ג'ונז (שביים את "מלקוביץ'" ואת "אדפטיישן") ואחד שהוא מתעתד לביים בעצמו – מיוזיקל עם 50 שירים!

למנה עיקרית יש לנו היום כיתת אמן בת 72 דקות, המתחילה כמעין ראיון וממשיכה לשאלות ותשובות מהקהל השבדי. קאופמן מדבר על כתיבה לטלוויזיה, כתיבה לקולנוע, בימוי, השקפת עולמו בנוגע להוליווד והקולנוע האמריקאי ועוד. יש משהו מרתק באיש הנוירוטי והמזיע הזה כשהוא מדבר, במיוחד על יצירה ותהליכיה. והצלם השבדי משוגע. אחרי שלושת רבעי שעה, מתחילות גם השאלות מהקהל.

גם כאן קאופמן זורק עוד כמה מילים על שני הסרטים החדשים המתוכננים לצאת בעתיד:

הראשון הוא מיוזיקל לא קונבנציונאלי, כהגדרתו, הכולל כאמור כ-50 שירים המביעים את רגשותיהן של הדמויות אבל חף מנאמברים מוזיקליים גדולים מהחיים. תסריט יש ואפילו מלחין – קרטר בורוול, הקבוע של האחים כהן שעבד עם קאופמן על שני סרטיו הראשונים. אבל תקציב עוד אין.

הפרוייקט השני הוא משהו שהוא כותב במיוחד עבור הבמאי ספייק ג'ונז – סרט תקופתי, ברוחו לפחות, שוב לפי הניסוח המסתייג של קאופמן. גם הפעם אין עדיין מימון. קאופמן גם חושף את שאיפותיו לכתוב סדרת טלוויזיה, תחום שטרם הותיר בו את חותמו בניגוד לעולם קולנוע (הרשימה שלעיל) או בימות התיאטרון ("Hope leaves the theater").

לקינוח, הנה נאום התודה הכל-כך צ'רלי קואפמני עבור פרס גילדת התסריטאים בו זכה על "שמש נצחית" באמצע העשור הקודם. קאופמן המשיך וזכה באוסקר על התסריט הזה, אבל הרשת לא כיבדה אותנו בסרטון אז נאלץ להסתפק בזה:

כתבתי את כל הטיזינג הנ"ל גם עבור מי שאין לו שעה וחצי פנויות ממש כרגע וגם כדי לעשות חשק לצפות בקטעים. לדעתי הם שווים צפיה בכל דקותיהם. אבל מה שבאמת רציתי לכתוב זה חג חירות שמח לכל הקוראות/ים והכותבים!

אחרי שלושה פוסטים ביממה ושתי מתנות לחג (זוכרים? סרטי אורלנדו מעניקים לכם 1+1 על השכרה וירטואלית של סרטים. רק תגידו בכניסה שאורון שלח אתכם) – אני מכריז על חופש פסח קצר עבור הבלוג. נתראה כאן ביום חמישי עם טוסט חדש, ללא חשש קטניות. עד אז יש לכם הרבה עבודת קריאה ואיזורי התגובות בכל הפוסטים ישמשו את כולנו להתבטאויות.