עלו השבוע: "צעק4ה", "נגד כל הסיכויים" ועוד חמישה

עוד סוף שבוע עמוס סרטים חדשים בבתי הקולנוע. זה כולל שלושה אמריקאים, שני צרפתים ושני גרמנים, אחד מהם מצוייר. כי הרי אי אפשר בלי סרט אנימציה אחד חדש בכל שבוע, עם בואו של חג הפסח בתחילת השבוע הבא.

המדובר מכולם הוא כנראה "צעק4ה" ("Scre4m"), מעין שגיאת הקלדה של "צעקה 4" אשר מסמלת את הכשל של הסרט כולו. אחרי עשר שנות הפסקה, זוכה טרילוגיית סרטי האימה המודעים לעצמם לפרק רביעי, שוב בבימויו של ווס קרייבן על-פי תסריט של קווין וויליאמסון. לא אחשוף דבר הנוגע בעלילה משלוש סיבות – כדי לא לספיילר, כי מעריצי הסדרה יילכו בכל מקרה ומשום שסקירה מלאה שלי תעלה לבלוג מחר בבוקר. מי שרוצה את דעתי המקוצרת, אומר שזהו ככל הנראה סרט האימה העלוב והמעליב ביותר שראיתי מזה המון זמן. לקרוא לו "סרט" יהיה הגזמה פראית. יותר בכיוון של שיחה מצולמת בין גיקים של אימה, עם עלילה קלושה וטוויסט מעפן.

עוד מאמריקה מגיע אלינו "נגד כל הסיכויים" ("The Adjustment Bureau"), עיבוד הוליוודי לסופר המד"ב הדגול פיליפ ק. דיק ("בלייד ראנר", "זיכרון גורלי", "נקסט") בו פוליטיקאי (מאט דיימון) מתאהב ברקדנית (אמילי בלאנט) בזמן שגוף מסתורי, המכוון את ההתרחשויות בעולם, מנסה להפריד ביניהם. ג'ורג' נולפי ("אושן 12") עיבד לתסריט וביים לראשונה בקריירה שלו. האמריקאי השלישי ברשימה הוא "ביסטלי" ("Beastly"), עיבוד מודרני לסיפור היפה והחיה שרק נשמע כמו חטיף פופולרי. החתיך של התיכון (אלכס פטיפר) משפיל נערה גותית עם יכולות כישוף (מרי-קייט אולסן) אשר מקללת אותו והופכת אותו למכוער. לרשותו שנה תמימה למצוא את האחת שתראה מבעד לחיצוניות ותסיר את הקללה, אחרת יישאר בדמות החיה לנצח. תקוותו האחרונה היא בחורה שקטה (ונסה האדג'נס) אליה אף פעם לא שם לב בעבר. דניאל ברנז ("Phoebe in Wonderland") כתב וביים את הסיפור הלא סביר הזה. זאת אומרת, ברצינות, איך אפשר לא לשים לב אל ונסה האדג'נס?

מצרפת מצטרפים שני נדבכים מן הפסטיבל הצרפתי שמסתיים רשמית בסוף השבוע. "על אלוהים ואנשים" ("Des hommes et des dieu") של קזבייה בבואה מספר על חבורת נזירים צרפתים באלג'יר של התשעים, המנסים לשמור על יחסי שכנות טובה למרות מלחמת האזרחים המתחוללת במדינה. עופר כתב עליו כמה מילים אצלו במקגאפין. בסרט "קופקבנה" ("Copacabana") של מארק פיטוסי, מלגמות איזבל הופר ולוליטה שאמה אם ובת (כמו במציאות). הבת מתביישת בחייה הקלילים של אימה ומסרבת להזמין אותה לחתונתה, עד שתתאפס על עצמה. נשמע כמו קומדיה צרפתית, אבל מוגדר כסרט בעל יסודות דרמטיים מרגשים.

גם לגרמניה יש שני נציגים בטבלת הסרטים החדשים. הראשון הוא "היום בו לא נולדתי" ("Das Lied in mir") המגולל את סיפורה של שחיינית גרמניה, אשר נסיעה לדרום אמריקה מעוררת בה זכרונות בלתי ברורים ומאלצת אותה לצאת למסע בעקבות זהותה האמיתית. לבמאי/תסריטאי קוראים פלוריאן מיקוד קוסן ואתם מוזמנים להמציא לו שם חיבה מקוצר. אחרון חביב ומצוייר הוא "חלומו של דולפין" ("The Dolphin: Story of a Dreamer"), סרט שאני כבר בטוח שכתבתי עליו כאשר כאילו עלה לאקרנים בעבר. גם אז הוא היה אחרון חביב וגם אז העלילה שלו עסקה בדולפין צעיר אשר יוצא להרפתקה מחוץ ללגונה הקטנה בה הוא שוהה, בליווי ידידו החדש  – קלאמרי. אני לא ממש בטוח אם זה כשר לפסח.