אודות הבמאי הפולני (והפלוני) – אנדז'יי מונק

חמישה סרטים עלילתים בלבד, יחד עם כמות גדולה של סרטים דוקומנטרים קצרים, ביים אנדז'יי מונק (Andrzej Munk) במהלך חייו. אולם די ביצירות אלו על מנת לבסס את מעמדו כאחד מגדולי הקולנוע הפולני ואולי אף אחד מגדולי הקולנוע בכלל, אף כי עקב מותו המוקדם, בגיל 41, לא רבים כיום מכירים את סרטיו.

בהשוואה לבן דורו אנדז'יי ויידה (קראו עליו כאן וגם כאן) הקולנוע של מונק פחות סימבולי ויותר ישיר. הדבר המרשים ביותר בסגנונו הוא היכולת שלו לעבור מתיאור רציני וכואב של ההיסטוריה אל טון אירוני, ולפעמים זו היכולת לשלב בין שני הטונים שמרשימה. הסרטים שלו, מצחיקים כעצובים, מציגים מבט מעורר מחשבה על ההיסטוריה ומעודדים את הצופה להסיק את המסקנות בעצמו, כאשר הבמאי רק רומז, אם בכלל, על עמדתו בחלק מן המקרים.

סרטו העלילתי הראשון של מונק, אנשי הצלב הכחול (Men of Blue Cross) משנת 1955, הוא למעשה דוקו-דרמה בת כשעה על מבצע חילוץ של קבוצת פרטיזנים בשלהי מלחמת העולם השנייה. רוב השחקנים בסרט הינם הלוחמים עצמם, המשחזרים את חווית המלחמה שלהם.

סרטו הבא של מונק, איש על המסילה (Man on the Tracks) משנת 1957, הוא כבר דרמה מורכבת בהרבה. היא מרשימה הן מבחינת הגישה הרעננה של מונק לבימוי, הן מבחינת פריסת הסיפור בדרך לא שגרתית והן מבחינת האמירה הפוליטית החריפה נגד השלטון הסובייטי, אשר חמקה מעין הצנזורה בגלל הייחוס של הסרט לתקופת סטלין ולא לשנת ההתייחסות של הסרט עצמו.

הסרט נפתח בדריסתו של מהנדס רכבות שפוטר לא מכבר מעבודתו, כאשר מתברר כי הדריסה שלו הביאה לעצירת רכבת רגע לפני התנגשות בין רכבות. הסרט עוקב אחרי חקירת המקרה, כאשר עמדת המוצא היא כי האיש חיבל בכוונה במסילה כנקמה על פיטוריו, אך התחרט ברגע האחרון.

מרגע זה הסרט מסופר מנקודת מבטם של כמה עדים המספרים על ההיסטוריה של האיש, מעט בדומה למבנה של "האזרח קיין". גם במקרה של "איש על המסילה" התמונה המלאה מתגלה רק לצופים, גם אם החוקרים לומדים להכיר בתרומתו של האיש. הסיפור חושף את התאכזרות המשטר לאלו אשר אינם מתיישרים לגמרי לפי הקו שלו, למרות שהם אינם מתנגדים בהכרח לאידיאולוגיה וללא ספק רוצים לפעול לטובת הכלל. הסרט עוסק גם בפערים שבין הדורות ובאנשים שעקב הזקנה מרגישים כי העולם למענו פעלו כל חייהם, אינו קיים עוד.

הגדולה של מונק מתבטאת גם בכך שהדמות הראשית מוצגת כגיבור, אך לא כאדם הצודק בהכרח בכל נקודה. גם נקודת המבט של מהנדס צעיר יותר, עימו התעמת הגיבור מספר פעמים, מובאת באור לא שלילי. אין בסרט אנשים רעים, רק מנגנון בעייתי של משטר אלים. בנוסף, ישנם בסרט כמה רגעים החוגגים התרחשויות קטנות יותר ושמחת חיים, אשר הופכים את היצירה לא רק לאלגוריה פוליטית, אלא למבט חם ומורכב על הדמויות.

סרטו הארוך הבא של מונק,  ארואיקה (Eroica) נחשב לטוב בסרטיו, אם כי באופן אישי דווקא פחות התחברתי אליו. מדובר בקומדיה המתרחשת במלחמת העולם השנייה (מלחמה הנוכחת, במידה זו או אחרת, בכל סרטי העלילה של הבמאי) ומחולקת לשני סיפורים, תוך שהיא מנסה לבחון את מושג הגבורה מכיוונים לא שגרתיים.

מתוך "ארואיקה"

בחלק הראשון, הגיבור הוא אדם נהנתן המנסה להתחמק משירות צבאי ולתמרן בין אשתו, המאהבות שלו והמאהבים שלה. על הדרך הוא מוצא את עצמו מעורב בפעילות המחתרת, תוך כדאי סיכון חייו והצלת אחרים. השילוב בין האירועים הקשים המוצגים, האווירה הקומית-אבסורדית והדמות של הגיבור הלא ממש מוסרי, מולידים אמירה מורכבת על טבעה של המלחמה, הצצה מבין מה שנמדה תחילה כיצירה קלילה.

חלקו השני של הסרט הוא בעל גוון דרמטי יותר. הוא מתרחש במחנה שבויים גרמני. האסירים הפולנים חולמים על בריחה ושואבים עידוד מכך שחברם לתא הצליח לבצע משימה בלתי אפשרית זאת, בדרך מיסתורית עליה לא ידוע שום פרט. לאסיר הנכנס במקומו לתא מתגלה במהרה האמת: האיש לא ברח, אלא עבר להסתתר במערכת האוורור של המחנה, תוך ששותפים לסוד מספקים לו מזון ושתייה מן המנה המוקצבת להם. האסיר הזה מבצע פעולת קבורה הכרוכה בסבל פיזי מתמשך, רק על מנת לעודד את רוחם של האסירים האחרים. המעשה שלו מוצג בו זמנית כאמיץ ומטופש.

בקרב האסירים ישנן מספר גישות שונות לבריחה הפלאית ולהמשך המאבק בנאצים מתוך המחנה, מה שמוביל למספר עימותים. אף כי חלק זה בסרט אורך פחות משעה ומכיל לא מעט תפניות בעלילה, העולם אשר בורא מונק מעביר תחושה שכל דמות הינה שלמה ואמינה. כלומר, הסרט לא מנסה רק להעביר את הדרמה ואת האמירה אודות הגבורה, אלא גם ובעיקר לתאר את שגרת החיים במחנה שבויים, באופן המראה גם את הרגעים היום-יומיים ואת הניסיון להפיג את הכאב והייאוש גם בעזרת הומור. הומור אשר לא כל האסירים מקבלים.

מתוך "מזל רע"

סרטו הבא של מונק, מזל רע (Bad Luck) מקצין את הפן הקומי-סאטירי של הסרט הקודם לכדאי יצירה הלוכדת את האופי הפולני בצורה אבסודרדית ומענגת במיוחד. הסרט מסופר על-ידי אסיר המבקש להישאר בכלא, שכן בחוץ הוא רק סבל ממזל רע לאורך כל חייו. החל מילדות (המתוארת בסגנון המזכיר את הסרט האילם), דרך חייו כסטודנט, כמי שביקש להיות חייל ולא ממש הצליח, כמתחזה ללוחם מחתרת ולבסוף אף כמי שמצליח כמעט בטעות להתקדם למשרה די בכירה במסגרת הממשל הקומוניסטי. כמעט כל אפיזודה בסרט מפתיעה ומכילה דימויים אירוניים עוצמתיים. רומן פולנסקי שימש כעזור במאי בסרט (הוא גם מופיע בו בתפקיד קטן) וניתן לראות את ההשפעה של מונק על דרכו של במאי זה, בעיקר בכל הנוגע להומור הייחודי.

סרטו האחרון של מונק, נוסעת (Passenger) שצולם ב-1961, הוא כבר נטול הומור לחלוטין, אבל בעל ערך רב לא פחות ואולי אף יותר. מדובר למעשה בסרט לא גמור, שכן הבמאי נהרג בתאונת דרכים במהלך העבודה עליו. הסרט הושלם בעזרת חברים שהשתמשו בתמונות סטילס שצולמו בהכנה לסרט ובקריינות אשר לא חושפת את מלוא הכוונות של הבמאי. סיום הסרט, כמו גם נקודת מפנה עלילית חשובה אחרת, לא מובאים. אולם, גם בגרסא הזו מדובר בסוג של יצירת מופת.

מתוך "הנוסעת"

הסרט נפתח בספינה העושה את דרכה לגרמניה (כל החלקים המתרחשים על הספינה, אשר היו אמורים להיות כחצי מן הסרט, מובאים בעזרת צילומי סטילס וקריינות אשר תוהה מדי פעם מה הייתה כוונת הבמאי) בה נוסעת אישה גרמניה יחד עם בעלה האמריקאי. מבט בנוסעת אחרת, מסעיר את האישה. היא מתוודה בפני בעלה כי בעברה עבדה כשומרת באושוויץ וכי האישה בה חזתה היא אסירה פוליטית אותה הצילה. מאוחר יותר, היא נזכרת בפרטים נוספים ומה שנראה בתחילה כפעולת הצלה, תופס מימד המעמיד את המספרת באור שלילי בהרבה.

הקטעים אשר הושלמו צולמו כולם במחנה ההשמדה עצמו והם מספקים תמונה מרתקת ומטרידה בו זמנית. היחס של הסרט לפושעת מלחמה כמספרת הינו מורכב ומפנה את הביקורת לא רק כלפיה, אלא כלפי היחס לבני אדם בכלל. הסרט שאף לספק אמירה על הזיכרון ועל הדרך בה אנו מזכים את עצמנו בעיניי עצמנו ממשגים חמורים (במקרה זה, ממש בלתי מוסריים) בתודעתינו. ייתכן כי המבנה הלא שלם של הסרט, החסר בין היתר את הסצנה שאמורה להיות המרכזית, דווקא מחזק את הדיון בתעתועי הזיכרון והעדר חשבון הנפש השלם.

תמונה מופלאה אחרונה, שוב מתוך "מזל רע"