טרילוגיית "המחתרת" של אנז'יי ויידה

בפברואר הקרוב תתקיים בסינמטקים הגדולים רטרוספקטיבה לאנז'יי ויידה, מי שנחשב בעיניי רבים לבמאי הפולני הגדול ביותר בקרב אלו שנשארו לפעול במדינה. ויידה הוא במאי פעיל מאוד כיום, אבל את כמה מהישגיו היפים ביותר הוא יצר דווקא בראשית הקרירה שלו, בשנות החמישים והששים.

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לקולנוע של לודז', ויידה החליט ליצור סרט שיבטא את הלך הרוח של בני דורו, בעזרת תלמידים אחרים מבית הספר (כולל רומן פולנסקי שמשחק בסרט בתפקיד קטן). תחת השגחתו של הבמאי הותיק אלכסנדר פורד הוא יצר סרט על הטראומה הטרייה והכואבת של הכיבוש הנאצי ועל כך שהוא גזל את הנעורים של דור שלם.

לכן, הסרט נקרא דור (A Generation) כותרת המהווה הצהרת כוונות לגבי הרצינות בה הסרט תופס את עצמו. הסרט מציג את העמדות השונות שהצעירים הפולנים נאלצו לקחת – לתמוך או להתנגד למשטר הנאצי, כאשר גם המתנגדים מפוצלים לקומוניסטים ולאומנים. חלק מרכזי בסרט תופס סיפור אהבה בין שני צעירים – רק שהנערה בה מתאהב הגיבור היא מנהיגה של מחתרת בורשה, שב-1943 (השנה בה מתרחש הסרט) עדיין לא הרימה את ראשה בפעולות גדולות מדי. הגיבור נהיה פעיל במחתרת כמעט כסוג של חיזור, אבל מבין כי המלחמה בנאצים היא הכרחית. באחד מרגעי השיא של הסרט, מרד גטו ורשה נותן תקווה למחתרת הפולנית. כמי שעשה סרט תחת משטר סובייטי, ויידה נאלץ להקנות לסרט מספר רגעים התומכים באידאולוגיה הקומוניסטית (דבר שלא חזר עליו בסרטיו הבאים) אך לצידם, רוב הסרט מפוכח יותר ומציג תמונה מורכבת מן המקובל במשטר של המלחמה. הדבר הוביל למאבק מול הצנזורה, מאבק שחזר על עצמו בצורה זו או אחרת כמעט עם כל סרט שביים ויידה.

סגנון הבימוי של הסרט מושפע מניאו-ריאליזם, אך משלב גם תסריט כתוב היטב ועשיר במטאפורות וסימבולים. הנימה הכללית של הסרט היא לירית ועצובה, והוא משמש סוג של הצדעה לדור שלם של הצעירים, אותם רואה ויידה כגיבורים (הוא בעצמו לקח חלק במחתרת). מצד שני, זהו הספד לאותו דור אשר לא חווה חיים תקינים עקב הנסיבות.

דור הוא יצירת ביכורים מרשימה והבמאי החליט להפוך אותה לחלק ראשון בטרילוגיה, המכונה "טרילוגית המלחמה" או "טרילוגיות המחתרת". שני הסרטים הבאים בטרילוגיה מורכבים ומרשימים יותר מן הסרט שפתח אותה.

מתוך "דור"

הסרט השני בטרילוגיה, קאנאל (Kanal), הוא הנגיש והמהנה ביותר לצפייה מבין הסרטים. אך דבר זה אינו בא על חשבון האיכות. כבר בראשית הסרט מסופר כי אנו חוזים בגיבורי הסרט ביום האחרון לחייהם. בכך הסרט מקבל נופח נוגה ופאטלי כבר מן הפתיחה והחגיגה של החיים שקיימת בו עומדת באופן תמידי בניגוד לסוף הידוע מראש.

הסרט עוסק בקבוצה של לוחמי מחתרת במרד הפולני של 1944, המנסים להגיע אל צידה האחר של ורשה, המצוי כבר בשליטה סובייטית. ויידה רוקם מטווה עשיר של ניגודים בין הדיאלוג לדימויים ובתוך הדימויים עצמם יוצר עולם בו כל דמות נראית כבעלת עומק פסיכולוגי ועמדה אידיאולוגית מורכבת, השונה מעט מאלו של חבריה למחתרת. גם בסרט זה ויידה משלב בין עלילת מחתרת לסיפור אהבה, אלא שכאן הדבר נעשה בצורה עדינה יותר, המוליכה לכמה שיאים רגשיים בחציו השני של הסרט.

החלוקה של הסרט לחציים הינה ברורה ומובהקת: בחצי הראשון הגיבורים מוצאים מסתור רגעי בבניין הרוס ובחציו השני הם עושים את דרכם לעבר החלק המשוחרר דרך תעלות הביוב, שאמורות לספק להם נתיב בריחה. אלא שהמסע בתעלות מסתבך – במקום ללכת בגוש אחד חברי המחתאת מתפצלים לקבוצות קטנות וכל קבוצה חווה אובדן בדרך אחרת.

מתוך "קאנאל"

הכשרון של ויידה לייצר דימויים מטרידים אותם ניתן לפרש ביותר מדרך אחת מגיע לשיא בסרט השלישי בטרילוגיה – פנינים ואפר (Ashes And Diamonds), סרטו הידוע ביותר של ויידה (לעיתים הוא קרוי גם "אפר ויהלומים"). הסרט מתרחש ביום השחרור של פולין מעול הכיבוש הנאצי, אך שמחת הניצחון המוצגת בסרט נראית כלא טבעית ומתעלמת מן המצוקה בה המדינה הייתה עדיין נטועה בשנת 1945, כמו גם ב1958, השנה בה צולם הסרט.

גם סרט זה מתרחש ביום אחד ומתמקד במחתרת פולנית, אלא שבמקרה זה הסכסוך בין המחתרות השונות עולה מדרגה. גיבור הסרט הוא חבר במחתרת אנטי-קומוניסטית המצווה להתנקש בחיי מושל מטעם התנועה הקומוניסטית המשתלטת על המדינה. בנו של המנהיג הקומוניסטי עצמו נאסר באשמה של פעילות נגד המפלגה והסרט מדגיש את הדמיון בין היריבים האידיאולגים ואת התחושה כי אף עמדה אידיאולגית אינה שגויה בהכרח, אך העימות ביניהן מוליך את פולין לנתיב של אלימות ודיכוי של חופש.

החופש עצמו מוצג בצורה יפהפה ברומן קצר טווח הנרקם בין המתנקש המיועד לברמנית בבית המלון בו מתאכנסים הגיבורים. במהלך הלילה השניים יוצאים לטייל בעיר ומגיעים לכנסייה הרוסה, המספקת מספר דימויים חזקים לקריסת התקווה של הדור הפולני הצעיר. ויידה הלביש את השחקן הראשי בסרט, זביגנייב צ'יבולסקי, בבגדים המהדהדים את לבושו של ג'יימס דין, בגדים אשר לא היו בפולין בתקופה בה מתרחש הסרט. בכך ביקש ויידה לחדד את המסר כי לא מדובר בסרט תקופתי בלבד, אלא בבעייה שעדיין מתרחשת. הדמיון לג'יימס דין קיבל מימד אירוני-טארגי לאחר שצ'יבולסקי נהרג בתאונת רכבת בגיל צעיר, בדומה לכוכב האמריקאי.

ההשפעה האמריקאית הבולטת ביותר על הסרט היא זו של האזרח קיין – כמו וולס, גם ויידה משתמש בצילום אקספסיוניסטי ועריכה החורגת מן השגרתי ומייצרת הקבלות וניגודים המעודדים את קהל הצופים לחשוב. הסרט לא מגביל את עצמו לפרשנות אחת בלבד, מה שאיפשר לו בזמנו לחמוק מידי הצנזורה. כיום, דואליות זו הופכת את הסרט ליצירה שממשיכה לרתק ולהשתנות בכל צפייה.

מתוך "פנינים ואפר"

הרטרוספקטיבה בסינמטקים תאפשר לקהל להיחשף גם ליצירות פחות מהוללת של הבמאי, יצירות החושפות לא רק את כשרונו הרב אלא גם את המגוון הרחב של סגנונות שהחליף לאורך הקריירה, תוך שמירה על הטון האישי, הלירי והמורכב.

מכשפות תמימות (Innocent Sorcerers) נוצר שנים ספורות לאחר הטרילוגיה ומשקף גם הוא את הדור הצעיר של הפולנים, אך מדובר בסרט בסגנון שונה לחלוטין. הסרט עוסק ברופא צעיר הנמשך למוזיקת הג'אז. הסגנון המוזיקלי מוליך גם את סגנון הסרט, המורכב מאפיזודות שונות באורכן, הנראות לעיתים כמעט מאולתרות. גם לסרט קליל זה ויידה מכניס תכנים עמוקים יותר וכשם שהוא חוגג את רוח הנעורים הוא גם מעלה תהיות לגבי הבעייתיות שבחיי הוללות. את התסריט לסרט כתב יז'י סקולימובסקי, מעט לפני שהפך לבמאי מצליח בפני עצמו. הסרט מהווה סוג של סינתזה בין שני היוצרים הגדולים, בעלי המגע האישי השונה מאוד. ויידה עצמו לא אוהב את הסרט במיוחד, אך דומה כי דווקא הוא מעביר בצורה המזוקקת והמהנה ביותר את רוחו של הגל החדש הפולני, שהקדים את מקבילו הצרפתי הנודע יותר.

אנז'יי ויידה, כיום. עדיין יוצר במרץ.