רצים לפסלון: בדרך לאוסקר עוברים באינדי

השבוע זה התחיל. שורה של אירועים והכרזות הזניקו את עונת הפרסים של סרטי 2010 קדימה. בימים האחרונים הוכרזו, לפי סדר חשיבות, פרסי ה-"National Board Of Review", המועמדים לפרסי ה"ספיריט" והזוכים של פרסי "גותהאם". שני האחרונים מתמקדים בקולנוע עצמאי. לכאורה, היו אמורים שלושת האירועים הללו לספק תובנות חדשות על המועמדים המובילים לאוסקר. בפועל, לא היו שום תגליות מפתיעות, ונותרנו, במקרה הטוב, עם תמונה קצת יותר בהירה מתוך הערימה הקיימת.

המנחים הנבחרים של האוסקר - ג'יימס פרנקו ואן הת'אוויי

הבהרה – טור האוסקרים הנ"ל מתפרסם באתר עכבר העיר אונליין. זהו הטור השלישי במספר. הנה הראשון והשני למי שפספס.

אי אפשר להתחיל בלי להתייחס לבחירה המפתיעה של במאי ומפיקי הטקס: אן האת'ווי וג'יימס פרנקו קיבלו את המשרה היוקרתית של מנחי האוסקר ה-83, תפקיד ששמור בדרך כלל לקומיקאים, סטנדאפיסטים או לכל הפחות שחקנים ותיקים ומוערכים. ההכרזה הייתה כל כך תמוהה, עד שבלוגרים רבים חשבו שמדובר בלא יותר מטריק יח"צני שעלול להפיל אותם בפח. במבט שני, אולי לא מדובר בבחירה כזו מופרכת. האת'ווי ("הר ברקובק" ומועמדות לאוסקר על "רייצ'ל מתחתנת"), שבתה כנראה את ליבם של המפיקים בנאמבר המוזיקלי החביב שביצעה בטקס לפני שנתיים. אז הופיעה עם מנחה הערב יו ג'קמן. ג'יימס פרנקו כבר הוכיח את כשרונו הקומי בתפקידים שונים, והשנה צפוי להיות מועמד על משחקו ב – "127 שעות".

למרות היכולות הקומיות של השניים, אין ספק שטקס האוסקר השנה יהיה פחות בכיוון הכללי של לייט-נייט-סטנד-אפ קומדי, כפי שהיה בשנים עברו, ויותר משהו אחר. כרגע, אגב, לא ברור מה – נוצץ? סקסי? יהיה ללא ספק מסקרן לראות את שני הכוכבים מנסים להוכיח שיש בהם את מה שצריך כדי להנחות טקס של ארבע שעות. מתי מישהו יקבל שכל, וייתן לג'סטין טימברלייק את התפקיד? תזכרו איפה שמעתם את זה קודם.

פרסי "רוח העצמאות", הקרויים בקיצור ה"ספיריט", הם אחד בדרך כלל מעניינים יותר מכיוון שכמעט תמיד הקולנוע העצמאי טוב יותר מהקולנוע האולפני ורשימת המועמדים מגוונת יותר, איכותית יותר, וכוללת גם קטגוריות פרסי בימוי ותסריט בכורה, וכן של סרט שהפקתו נמוכה מ-500 אלף דולר. מצד שני, לא פעם זכייה בפרסי ה"ספיריט" פירושה מכת מחץ באוסקר. תשאלו את ביל מוריי ומיקי רורק, שזכו על תפקידם ב"אבודים בטוקיו" ו"המתאבק" בהתאמה, והפסידו שניהם לשון פן, שלא טרח להתייחס לאותו פרס בדרכו אל האוסקר.  במקרה הטוב המועמדויות יכולות להעלות על פני השטח שמות חדשים, ולמנף כמה סרטים ויוצרים שזקוקים לקצת תשומת לב ויחס כדי לזכות בהכרה מהאקדמיה.

את מירב המועמדויות הפעם צבר "קר עד העצם", שגם הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון. את הסרט, שהפך במהרה לחביב המבקרים, ביימה דברה גרניק, וברשימת השחקנים שלו אפשר למצוא את הכוכבת העולה ג'ניפר לורנס. הוא גם הצליח לנכס לעצמו שבע מועמדויות, ובהן לסרט הטוב ביותר, לבימוי, לשחקנית, לשחקן ושחקנית משנה, לתסריט ולצילום הטוב ביותר. למרות שלא מדובר בפרויקט מבריק, אי אפשר שלא לברך על מועמדותם של שלושת השחקנים, שעושים כולם תפקידים נפלאים. גם מועמדותו של הצלם מייקל מק'דונה, שזכייתו בקטגוריה כמעט מובטחת, היא בשורה משמחת.

"הילדים בסדר", שגם הוקרן בבתי הקולנוע בארץ, נמצא במקום השני עם חמש מועמדויות: הסרט, הבמאית (כן, שתי במאיות מועמדות השנה), השחקנית (אנט בנינג), שחקן המשנה (מארק רופאלו) והתסריט. סביר להניח שהמועמדויות הללו יופיעו גם ברשימת המועמדויות לאוסקר. מועמדותה של ג'וליאן מור לפרס השחקנית הטובה בולטת בהיעדרה, וזאת למרות שרבים טוענים שהיא מתעלה על בנינג בסרט.

בארבע מועמדויות זכו הסרטים "גרינברג", שגם הוא הוקרן על מסכינו, "מחילת הארנבת" ו"ברבור שחור" שהציפייה אליו כבר כמעט בלתי אפשרית. "127 שעות", שעדיין נמצא במקום טוב בהימורי האוסקר, מועמד בקטגוריית הסרט, הבמאי (דני בויל) והשחקן (ג'יימס פרנקו). בולטים בהיעדרם: רוברט דובאל (Get Low), ראיין גוסלינג (בלו ואלנטיין), וכאמור ג'וליאן מור. שווה לציין גם את הסרט המקסים במיוחד "Please Give", שקיבל מועמדות לפרס התסריט ופרס מיוחד לצוות השחקנים. בנוסף, שווים אזכור גם "חיים בזמן מלחמה" המועמד לפרס התסריט ופרס שחקנית המשנה (אליסון ג'אנינג); ו"Never Let Me Go" המסקרן של מארק רומאנק בקטגוריית הצילום.

ה"ספיריטס" מיקמו את "קר עד העצם", "127 שעות" ו"הילדים בסדר" כנציגי האינדי לאוסקר הסרט הטוב ביותר. בקטגוריות שחקן ושחקנית ראשית המצב עוד לא ברור, בעיקר בגלל כמות הכוכבים הגדולה שביצעו תפקידים טובים השנה. בעונה רגילה ישנם בין חמישה לשמונה תפקידים בולטים. כרגע, ישנם לפחות עשרה שחקנים ושחקניות שמחפשים את דרכם אל הרשימה המצומצמת. ה"ספיריטס", אם תהיתם, לא הצליח לצמצם את הרשימה, אפילו להפך: הופעתו רונלד ברונסטין ב"אבא ארך רגליים" ברשימה יחד עם זכייתו ב"גותהאם", למשל, עלולה אפילו להכניס אותו למרוץ צפוף במיוחד גם ככה לאוסקר השחקן הראשי.

המועצה הלאומית לביקורת (NBR) מחלקת פרסים לסרטים בלי לעבור דרך שלב המועמדויות. המועצה קנתה את תהילתה בעיקר משום שהיא הראשונה בעונה לחלק פרסים. כתוצאה מכך, כל מי שעוקב אחר פרסי התעשייה האמריקאית, מחכה למוצא פיה, כאילו מדובר במשהו בעל משמעות. בפועל אין בהכרח קשר בין הרשימה שלה ובין הטקס האמיתי. אמנם מאז שנת 2000, כל סרט שזכה בפרס המרכזי קיבל מועמדות באותה הקטגורייה באוסקר, אבל רק פעמיים הזכייה ב-NBR תורגמה לזכייה בפסלון הנחשק. בשתי הפעמים הללו, היו אלה סרטים ששום דבר לא עמד בדרכם: "ארץ קשוחה" ו"נער החידות ממומביי". כשמדובר בפרסי המשחק המצב רעוע עוד יותר, ונדיר למצוא התאמה בין הזוכים ברשימה הזו לבין זוכי האוסקר. לראיה, בשנה שעברה זכה "תלוי באוויר" בפרס הגדול. "מטען הכאב" אוזכר רק ברשימת סרטי השנה.

כבר לפני שהמירוץ לאוסקר החל, נדמה שהמאבק מתחולל בין שני סרטים בלבד: "נאום המלך" ו"הרשת החברתית". ה-NBR לא סיפקו גוונים חדשים לסיפור, והעניקו כמות כמעט חסרת תקדים של פרסים לסרט השני. מכיוון שלפרס הזה אין מועמדים, בדרך כלל מנסים המצביעים לחלק את הונם בין כמה שיותר כותרים. הפעם כאמור, המצב מעט שונה: "הרשת החברתית" אסף לעצמו את פרס הסרט, הבמאי (דיויד פינצ'ר), השחקן (ג'סי אייזנברג) והתסריט. כדי להתחקות אחרי הפעם האחרונה שדבר כזה קרה צריך להרחיק עד לתחילת שנות ה-90. זכייתו של אייזנברג על פני שחקנים משמעותיים יותר כמו קולין פירת', ג'ף ברידג'ס, רוברט דובאל וג'יימס פרנקו, מפתיעה יותר מכולן.

מי הכי הרוויח מהזכייה ב-NBR? השחקנית לזלי מאנוויל, שעקפה באופן כמעט בלתי יאומן את נטלי פורטמן ואנט בנינג לתואר שחקנית השנה. גם כריסטיאן בייל, שפורץ קדימה בעוז עם תפקידו המרשים ב"הלוחם", וכמובן ג'קי וויבר שגרמה לדם שלי לקפוא בעורקי בסרט המעולה "ממלכת החיות". וויבר הפכה מהסוס השחור של קטגוריית שחקנית המשנה, אל אחת מהבולטות. אם המהפך הזה יסתיים באיזה אוסקרון לא יהיה שמח ממני.

רשימת הזוכים המלאה
סרט: "הרשת החברתית"
במאי: דיויד פינצ'ר – "הרשת החברתית"
שחקן: ג'סי אייזנברג – "הרשת החברתית"
שחקנית: לזלי מאנוויל – "שנה אחרת"
שחקן משנה: כריסטיאן בייל – "הלוחם"
שחקנית משנה: ג'קי וויבר – "ממלכת החיות"
תסריט מעובד: ארון סורקין – "הרשת החברתית"
תסריט מקורי: כריס ספארלינג – "קבור" (זכייה מפתיעה שאיש לא ראה מגיעה לסרט אימה קטן ואינטנסיבי)
סרט זר: קסאוויר בובוואה – "על אלים ובני אדם" (מועמד כמעט בטוח לאוסקר, נציג צרפת)
סרט דוקומנטרי: "מחכים לסופרמן"
סרט אנימציה: "צעצוע של סיפור 3"
צוות שחקנים: "גנב עירוני"
שחקנית מבטיחה: ג'ניפר לורנס – "קר עד העצם"
בימוי בכורה: סבסטיאן ג'נגר וטים הת'רינגטון – "רסטרפו"
פרס "ספוטלייט": סרט האנימציה "איש האשליות"
פרס מיוחד על עשייה קולנועית: סופיה קופולה – "אי שם"
עיצוב אומנותי: "שאטר איילנד"

רשימת הסרטים הטובים של השנה (למעט "הרשת החברתית"):
"אומץ אמיתי"
"גנב עירוני"
"הלוחם" – דרמת ההיאבקות של דיויד או. ראסל קיבלה את הדחיפה לה הייתה זקוקה. מועמדות לפרס הסרט הגיונית מאוד בשלב הזה.
"התחלה"
"מכאן והלאה" – ה-NBR תמיד עפים על קלינט איסטווד ומעניקים לו פרס כמעט על כל סרט שהוא מוציא. לא מפתיע שסרטו החדש נכנס לרשימה.
"נאום המלך" – רק אזכור אחד לסרט שאמור לזכות בפרס הסרט באוסקר. מצד שני, בדיוק כך קרה שנה שעברה עם "מטען הכאב".
"צעצוע של סיפור 3"
"קר עד העצם" – על אף שנדמה שהסרט איבד מעט מהבאז במהלך החודשים האחרונים, הסרט הזה יכול להיות הנציג הבולט של הקולנוע הנשי (סרט שבויים על ידי אישה ובמרכזו גיבורה) של השנה.
"שאטר איילנד" – סקורסזה לא מרפה. האם מועמדות לאוסקר הסרט והבמאי עדיין אופציה?
"עוד שנה" – סרטו של מייק לי מקבל הרבה אהבה אחרי ההתעלמויות להן זכה בפרסים במולדתו. לי עלול לקבל מועמדות מפתיעה לפרס הבמאי והסרט.

רשימת עשרת הסרטים העצמאיים הטובים של השנה:
"אי שם"
"גרינברג"
"מחוץ למים"
"ממלכת החיות"
"מפלצות"
"סופר הצללים"
"קבור"
"Let Me In"
"Please Give"
"Youth in Revolt"

כמה ימים אחר כך הכריז תא המבקרים של וושינגטון את רשימת המועמדים והזוכים המלאה. רשימת המועמדים נראתה, בקטע קצת מחשיד, כמו רשימת הימורים ממוצעת לאוסקר הקרוב – כלומר, אין הפתעות, הכי ללכת על בטוח, הכי משעמם. "הרשת החברתית", אל תיפלו מהכסא, זכה.
רשימת המועמדים והזוכים: http://www.dcfilmcritics.com/awards/