רצים לפסלון: הזכיות וההפסדים הכי תמוהים

אם האוסקר הוא בעצם מסיבה אחת מאוד ארוכה ומאוד יקרה, מישהו חייב להתעורר יום אחר כך עם האנג-אובר כבד, לתפוס את הראש ולשאול את עצמו "מה לעזאזל קרה?" לפעמים אלו הצופים, לפעמים אלו הזוכים, ויותר מפעם אחת אלו חברי האקדמיה, שמתעוררים בבוקר שאחרי, ומנסים להבין – מה גרם להם לבחור את הזוכים והמפסידים של הטקס האחרון. במהלך 82 שנות אוסקר, הצטברו להן אי אלו פאדיחות של זכיות והפסדים תמוהים. הנה לכם שמונת הגדולים:

(הבהרה: הטור התפרסם אתמול באתר עכבר העיר אונליין ומועלה גם לכאן בשלמותו. אם אתם חדשים, התחילו מהטור הקודם)

אלן ברסטין מפסידה לג'וליה רוברטס באוסקר 2000
זוכרים את "רקוויאם לחלום"? הסרט שהורס את חייו של הצופה למינימום של 24 שעות? זוכרים את התפקיד הבלתי אפשרי של אלן ברסטין בתור האמא שמתמכרת לכדורי הרזיה? זוכרים את מונולוג "המקום הטוב ביותר בשמש" שלה? זוכרים את העיניים המתרוצצות והשיער הכתום ששוברים את הלב? איך אפשר לשכוח. עכשיו תגידו, זוכרים את התפקיד של ג'וליה רוברטס ב"ארין ברוקוביץ'?" הנקודה ברורה.

מהי הסיבה למחדל? רוברטס היא אחד הכוכבות הכי גדולות בהוליווד, ולא פעם האישיות מסנוורת את ההישג שעומד על הפרק. קשה לחשוב על מישהו שרטן כשרוברטס גלגלה את צחוקה המפורסם והמדביק על במת האוסקר. רק אחר כך, כשאבק הכוכבים נרגע ושכך, אפשר היה להישיר מבט ולשאול – האם נעשה כאן צדק?

סטנלי קובריק מפסיד למחזות זמר ב-1964 ו-1968
לא הרבה יודעים את זה, אבל לסטנלי קובריק עליו השלום היה פסלון. הוא זכה בפרס האפקטים בשנת 1968 על "2001: אודיסיאה בחלל". אבל אחד המאסטרים הלא מעורערים בהיסטוריה של הקולנוע, מעולם לא הצליח לזכות בפרס על בימוי. שניים מסרטיו הקאנוניים ביותר, אותו "2001" ו"ד"ר סטריינג'לאב", שנותרו עד היום יצירות מופת של מדע בדיוני וקומדיה שחורה, בהתאמה, נאלצו לראות איך מחזות זמר אולפניים – שהזמן שעבר טשטש עד לכדי כתם נוסטלגי בלבד ("גברתי הנאווה" ב-64' ו"אוליבר!" ב-68') – לוקחים את הפרס הגדול של הערב. את האוסקר הבא קובריק הפסיד ל"הקשר הצרפתי", שזה עוד איכשהו נסבל. כנראה שעבור האקדמיה, מוטב היה לאמץאת הבידור המיידי והאקפטיבי, ולהתעלם מהקולנוע המאתגר ומעורר המחשבה. זו אגב, לא הייתה פעם האחרונה.

"האזרח קיין" מפסיד את פרס הסרט, הבמאי והצלם ב-1941
הסרט שנחשב במשך שנים רבות לפסגת הקולנוע האמריקני, אחד הסרטים הכי מצוטטים בהיסטוריה, מי שפתח קריירות מפוארות של עשרות אנשים בתעשייה ההוליוודית, הפסיד את האוסקר, למרבה הפלא, ל"מה יפית עמק נוי" של ג'ון פורד, סרט שסביר שלא ראיתם בחיים.

מעבר להתעלמות בקטגוריות הראשיות, האקדמיה גם הצליחה להפנות את מבטה מהצילום של גרג טולנד ובחרה לתת את הפרס לאותו הסרט של פורד. זאת, למרות עבודת מצלמה ששינתה את פני הקולנוע בשימוש פורץ דרך של עדשות וזוויות נמוכות. "האזרח קיין" התנחם באוסקר התסריט המקורי של אותה שנה. מה שאולי יכול להסביר את המחטף הוא השערורייה הגדולה שעמדה במרכז הפקת הסרט. רנדולף הרסט, המיליונר שדמותו של קיין מבוססת על חייו, ביקש לנטרל את ההפקה בכל מחיר. ייתכן והפרשה מנעה ממנו לקבל את ההערכה שהיה ראוי לה. מצד שני, אולי פשוט יש סרטים שצריכים קצת זמן כדי שהעולם יכיר בגדולתם.

ג'ודי הולידיי מנצחת את בטי דיויס וגלוריה סוואנסון ב-1950
"אני מוכנה לקלוז-אפ שלי, מר דה-מיל" ו"הדקו את החגורות. זה הולך להיות לילה סוער" – שניים מהציטוטים המוכרים ביותר בתולדות הקולנוע זכורים בעיקר בגלל השחקניות שאמרו אותם על מסך הכסף. הראשונה היא גלוריה סוואנסון, שגילמה את נורמה דזמונד ב"שדרות סאנסט". השנייה היא בטי דיוויס ב"הכל אודות חווה". שתי הנשים המפוארות הללו, שפרנסו מאז מאות אמני דראג, בהו בג'ודי הולידיי לוקחת מהן את האוסקר ב-1950, על משחקה בקומדיה החביבה (ותו לא) "רק אתמול נולדה". באותה שנה, כבר היו לדיוויס שני אוסקרים על המדף. סוואנסון, למרבה הצער, סיימה את חייה נטולת פסלונים.

"רוקי" לוקח את פרס הסרט הטוב ביותר ב-1976
"רוקי" הוא אחד מהסרטים הכי שובי לב שאנחנו זוכרים. מי לא אוהב את רוקי בלבואה? מי לא התרגש כשהוא רץ מיוזע ומלא נחישות ברחובות פילדלפיה? כל זה טוב ויפה, עד שרואים מי חלקו איתו את רשימת המועמדים של אותה שנה: "כל אנשי הנשיא", "רשת שידור", "Bound for Glory", ועוד סרט אחד, לא בטוח שנתקלתם בו – "נהג מונית" שמו.

רוקי הפך ברגע לכל מה שהחלום האמריקני מייצג. בדיוק הפוך מטראביס ביקל או דיאנה כריסטנסן, הדמויות הראשיות של "נהג מונית" ו"רשת שידור", בהתאמה. האוסקר מצא את עצמו אחוז אצל הדמות שגורמת לצופים (ולמצביעים) להרגיש טוב עם עצמם. לא להיפך.

"אפוקליפסה עכשיו" מפסיד את אוסקר הסרט, הבמאי, התסריט והעריכה ב-1979
כותב שורות אלו משוכנע כבר די הרבה זמן ש"אפוקליפסה עכשיו" הוא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. הוא לא היחיד שחושב כך, אגב. בשנת 1979, עם זאת, האוסקר הלך ל"קרמר נגד קרמר", סרט נפלא בפני עצמו.

למען האמת, די ברור למה האקדמיה קצה בבמאי הסרט פרנסיס פורד קופולה, אחרי שיצירותיו סחפו את האוסקר פעמיים באותו עשור עם שני סרטי "הסנדק". בינינו, מותר גם לאחרים לזכות מדי פעם. אבל על דבר אחד קשה לסלוח: וולטר מארץ', שעבד בערך מחצית מחייו על עריכת החומרים של "אפוקליפסה עכשיו" לכדי יצירת מופת חד פעמית, הפסיד את האוסקר לראזל-דאזל של "כל הג'אז הזה". האקדמיה מוזמנת לשקול איך לתקן את העוול, ולהעניק למארץ' אוסקר של התנצלות.

"הנהג של מיס דייזי" זוכה באוסקר הסרט הטוב ביותר בלי מועמדות לפרס הבמאי ב-1989
הבחירה ב"הנהג של מיס דייזי" כסרט הטוב ביותר היא ללא ספק אחת הבחירות התמוהות. בכל זאת, אם רוצים לתת את פרס הסרט הטוב ביותר לדרמה ארוכה וחלבית במקום ל"נולד בארבעה ביולי", "ללכת שבי אחריו" או "כף רגלי השמאלית" זה בסדר. ניחא. מה שלא ברור זה איך סרט נבחר כסרט הטוב ביותר בלי שהבמאי שלו, ברוס ברספורד לצורך העניין, נכלל בקטגוריה השמורה לבמאים. אוליבר סטון זכה באוסקר השני שלו באותה שנה בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר. האוסקרפילים עדיין מגרדים בראשם במבוכה.

"נפלאות התבונה" זוכה באוסקר הסרט, הבמאי והתסריט ב-2001
כל כך המומים היו אנשים האקדמיה מהזכייה המטופשת של "נפלאות התבונה" בתחילת העשור, שהם קמו ועשו מעשה. את האוסקר הם הזיזו חודש אחורה לפברואר על מנת שלסרטים המועמדים לא יהיה זמן להפציץ בכל כך הרבה יחסי ציבור, שעלולים לטשטש את תפיסתם ושיקול דעתם. "זה לא שאין לנו טעם", הרימו חברי האקדמיה את ידיהם כמגננה, "אלו פשוט יחסי הציבור המרושעים האלה שהשפיעו עלינו".

בטקס עצמו, זכייתו של רון הווארד בפרס הבמאי על אותו סרט, סיפקה את אחת מהתמונות האירוניות ביותר בתולדות האוסקר: ישובים במקומותיהם, מוחאים כפיים בנימוס אל מול הפסדם הטרי, צולמו דיוויד לינץ' ("מלהולנד דרייב") ורוברט אלטמן ("פארק גוספורד"), מהענקים של הקולנוע ושני אוטרים נטולי אוסקרים, מביטים אל הבמה ומבט תמה על פניהם. גם על פנינו.

טוענים לכתר ההפסדים והזכיות התמוהות ביותר:
* ג'ניפר הדסון זוכה בפרס שחקנית המשנה ב-2006, בזכות צווחותיה לכל אורך "נערות החלומות".
* "הילדים של מחר" מפסיד את פרס הצילום באותה שנה ממש.
* "התרסקות" איכשהו מצליח לקחת את פרס הסרט הטוב ביותר מ"קפוטה", "לילה טוב ובהצלחה" ו"הר  ברוקבק" באוסקר ההזוי של 2005.
* באותו הטקס ממש זוכה ריס ווית'רספון ("הולך בדרכי") בפרס השחקנית על חשבונה של פליסיטי הופמן ("טרנס אמריקה").
* "הסוד שבעיניים" לוקח את פרס הסרט הזר מידיו של "סרט לבן", 2009.
* כמה דקות אחר כך ג'פרי פלצ'ר לוקח את אוסקר התסריט המעובד על "פרשס" במקום "תלוי באוויר" ו"בסוד העניינים".

ספרו בתגובות מי נשכח ומי הוזכר לשוא…