פרוייקט אוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה 2010: חלק ב'

קודם אפתח בהתנצלות. עבר יותר מדי זמן בין הפוסט הקודם לנוכחי על אף שצפיתי בעוד ארבע נציגי מדינות לקטגורייה. הסיבה לכך היא שעשיתי הפסקה קלה מלכתוב על קולנוע בשביל לעשות קולנוע (אוי, כמה שזה נשמע טוב) ויצאתי להפיק סרט גמר של חבר. זה היה כל כך אינטנסיבי שאפילו לא הספקתי לצפות בעותק של "אם אני רוצה לשרוק, אני שורק", הנציג הרומני עמוס הבאזז, שמונח על שולחני. אבל זה בסדר. ככה אפשר להבטיח כבר את החלק השלישי בפרוייקט.

אז עוד ארבעה סרטים מהרשימה המכובדת (?) הפכו מאדום לשחור. מי מאכזב, מי מיותר, ומי כל כך טוב שאין לו שום סיכוי על הפלנטה להכנס לתשיעייה המוקדמת, שלא נדבר על החמישייה הסופית? התשובות אחרי הקפיצה.

אבל קודם – מה קרה מאז הפוסט הקודם?

• גיליתי שפספסתי שתי כניסות ברגע מהיר של שיקול דעת מוטעה. הנציג של קולומביה "מלכודת סרטנים" הוקרן בפסטיבל ירושלים והנציג הקירג'יסטאני "גנב האור" הוקרן בחיפה. על שניהם ויתרתי ועל כך אני מלא חרטה.

• רוסיה, על פניו כך נדמה, שמה את הכסף במקום הלא נכון. "איך סיימתי את הקיץ", שנזנח לטובת "הקצה" שנשלח בסופו של דבר, זכה במקום הראשון בפסטיבל לונדון היוקרתי. תוסיפו לכך את הזכייה בפרס המשחק בפסטיבל ברלין ותגלו שאולי סרטו של אלכסי פופוגרבסקי היה בחירה טובה יותר.

• בינתיים, הנציג הארגנטינאי והנציג הקנדי תופסים תאוצה בטבלאות ההימורים ומשאירים את הנציג הישראלי הרחק מאחור (עדיין יש מקום לאופטימיות, אם אתם שואלים אותי). כרגע נדמה ששתי המדינות מצטרפות אל מקסיקו, צרפת ודנמרק בדרך אל השטיח האדום.
  האם נראה יום שבו מתוך חמשת המדינות המתמודדות שלוש מהן הן מהיבשת האמריקנית? או שמא, כמו במונדיאל האחרון, אירופה תיתן בראש קרוב לקו הסיום?

ומה עם אסיה? כרגע, אחרי צפייה בנציגים של סין והונג-קונג, נדמה שזאת לא השנה של היבשת הגדולה על הפלאנטה. מצד שני, יפן ותאילנד עוד לא אמרו נואש.

סין שלחה את "אפטרשוק", דרמה ארוכה שהיא כולה בעצם דקת דומייה לנספי רעידת האדמה האכזרית בטאנגשן שגבתה את חייהם של 240,000 בני אדם. הסרט דווקא מתחיל בתמונה נפלאה – אב, בתו ובנו הקטנים נוסעים בטנדר בצהרי יום מיוזע כשלפתע חוצה את דרכם להקת שפריריות ענקית. אבל במקום לנצל את המומנטום של הרגע היפה הזה, הסרט נחתך לכותרות ואז חוזר אל אותה משפחה גרעינית ומתאר את שגרת יומה. סצינת רעידת האדמה המרשימה אך הקצרה מדי (4 דקות מסך מתוך 130 דקות סרט) מגיעה רק זמן מה אחר כך. וזו בעצם הבעייתיות של הסרט. שום דבר לא בונה לדבר שבא אחר כך. יש בנמצא כל כך הרבה פוטנציאל דרמטי אך הבמאי מתעקש למרוח אותו על פני מדבריות של כלום שהסרט מאבד כל אינטנסיביות ונשאר דרמה לא מגובשת ומשעממת למדי. אני מלא פקפוק שהסרט הזה הוא הטוב שבסרטי סין של השנה. אם הייתי צריך להמר על הסיבות שהביאו לשליחתו של "אפטרשוק" לאוסקר, הייתי אומר שהפתיחה החזקה של הסרט – כזו שתגרום לאנשי האקדמיה לעבור את 20 הדקות המחייבות כדי להצביע לסרט – היא האלמנט החזק בבחירה הזו. מעבר לכך, מאוד קשה לי לראות את הסרט בחמישייה.

וזה עוד מצב טוב לעומת מה שהונג-קונג הכינה בשביל האקדמיה. "הדים של הקשת בענן". אני חוזר. לסרט קוראים "הדים של הקשת בענן". ולא בכדי. כל הסרט הזה נראה כאילו שבויים על ידי דובון אכפת-לי ענק. "הדים של הקשת בענן" (לא נמאס לי לכתוב את זה) הוא כל מה שרע בעיני במירוץ לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. הונג-קונג לא ייצאה את הסרט הטוב ביותר מתוצרתה, אלא את בעל הסיכויים הגדולים ביותר להשתבץ. וזה חבל. "הדים של הקשת בענן" כל כך מוכוון מערב, כל כך קל לעיכול, כל כך צבעוני וחמדמד שהגוף מפסיק לייצר אינסולין. אני רציני. כל סיקוונס – ובדקתי את זה – מסתיים בסלוא-מושן ודיסולב. כל קלישאת קיטש אפשרית שובצה לסרט כולל, שימו לב: שוט (בסלוא-מושן, כמובן) של זר ורדים מוכתם בדם נופל על הריצפה עם מות אחת הדמויות; מישכון טבעת הנישואין בעיתות משבר, בתוספת של קלוז-אפ על עיניים בוכיות; אפילוג קצר מעל קבר של דמות אהובה שייצגה את הטוב והתום של העולם; ובחיים לא תנחשו מה שוט הסיום של הסרט. רמז: זה קשור להד ולקשת בענן.
הונג-קונג הייתה מועמדת פעם אחרונה ב1993 עם "שלום לפילגש". היא ניסתה בעבר לשלוח את "מצב רוח לאהבה", "גלות" של ג'וני טו ואת "דרך ללא מוצא" – שלושה מהסרטים הכי בלתי נשכחים של יבשת אסיה בעשור הקודם – אך לשווא. למרבה האירוניה, הרימייק האמריקני והנחות יותר ל"דרך ללא מוצא" זכה ב2006 בפרס הסרט הטוב יותר. זה היה "השתולים" של סקורסזה.
כנראה הונג-קונג הבינה שז'אנר האקשן שהפך אותם למעצמה קולנועית מחוזרת לא יכניס אותם לאוסקר ולכן גלגלו לשם השנה את הסרט שהיה גורם למנהלי הולמארק להסמיק.

על "מתחת לזרם", הנציג של פרו, קשה להגיד שהוא ללכת על בטוח. ישראל, לצורך העניין, תיתן זכויות שוות לכלל אזרחיה לפני שתעיז לשלוח סרט כזה לאוסקרים. עדיין, "מתחת לזרם" (שהוקרן בפסטיבל ההומו-לסבי האחרון, לפי הדיווחים, מול אולם מלא) הוא סרט מתסכל בכך שהוא מפוצץ בפוטנציאל אך מתפזר לבערך כל כיוון אפשרי וליבו הגדול נשאר נטול חיים על פני השטח. הוא עדיין שווה צפייה בעיקר בגלל ההפתעות שהוא מכין בדרך והטוויסט שמשמש כנקודת המפנה הראשונה. ברגע שחשבת שאתה ניצב מול גרסת כפר הדייגים של "הר ברוקבק" הסרט שובר את ההגה שמאלה ומביא אותך לטריטוריה אחרת לגמרי. זה נהדר אבל לא באמת מחזיק מעל 40 דקות, חוץ מרגע אחד נפלא באמת שאני מפחד לחשוף מחמת ספויילרים. בואו נגיד שזה כולל טיילת והליכה יד ביד. אחר כך הסרט נחשף במערומיו כי זה נראה שלבמאי אין כל כך לאן לנתב את מה שיש לו ביד ואני נשארתי די אדיש עד לסצינת הסיום היפה – הכי "טיטניק" פוגש את "לשבור את הגלים".

מה לעזאזל גרם ליוון לשלוח את "שןכלב" (Dogtooth) לאוסקרים (הקיפו את התשובה הנכונה):
1. זהו הסרט הכי טוב שיצא ביוון השנה.
2. ליוונים אין שמץ של מושג מה קורה בקטגורייה הזאת בדרך כלל.
3. ליוונים ממש לא אכפת מה קורה בקטגורייה הזאת בדרך כלל.
4. כל התשובות נכונות.

יוון לא נכנסה לאוסקר מאז 1977 עם "איפיגניה" של מיכאליס קאקויאניס. וזה לא הולך להישבר השנה, אם תהיתם. אני לא מבין מה הם חשבו כשהם שלחו את אחד הסרטים המטרידים, המוזרים ובסופו של דבר גם המרתקים ביותר של השנה (טכנית הסרט יצא ב2009, אבל גם ב2010 יהיה לו מקום של  כבוד).
תחשבו בונואל מביים פרק של סדרת ריאליטי.
זהו סרטו השני של הבמאי ירגוס לנת'ימוס והוא נשלח ללוס אנג'לס עמוס היסטוריית פסטיבלים כמו סראייבו שטוקהולם ודאבלין ובעיקר התהדרות בפרס un certain regard של פסטיבל קאן האחרון. ל"שןכלב" אולי יש איזשהו סיכוי קלוש ושביר להיכנס לתשיעייה בעיקר בזכות הטלטלה שהוא מייצר, אבל אני עדיין נשאר סקפטי. האוסקר לא בנוי לסרטים כאלה, שמתרחש רובו בתוך בית גדול בו מגדלים שני הורים מבוגרים את שלושת ילדיהם בניתוק מוחלט מהסביבה במין ניסוי אנושי סאדיסטי ומהפנט. לא רואים כל כך הרבה סרטים כאלה בסביבה אז פעם הבאה שאתם באוזן או בטורנט, חפשו את הסרט הזה. ולסינמטק שיקרין אותו בארץ מובטח מסע פרסום בחיני חינם ממש פה.
אז באוסקר כנראה שלא ניתקל בו, אבל אם להסתכל על הצד החיובי, כנראה שלולא רישומו לאוסקר לא הייתי צופה בו מלכתחילה וכך מפספס את אחד מהדברים היותר ראויים של הקולנוע לאחרונה. וזה כבר ניצחון כשמתסכלים על זה ככה.

וכך, יחד עם הפוסט הקודם, כיסיתי 10 סרטים. עוד 55 לנסות לדוג ולחפור. אחלו לנו בהצלחה.

ספרו לי הכל…