פסטיבל חיפה נותן בראש 2010

איכשהו יצא שאת שני הסרטים האהובים עלי מהשנתיים האחרונות ראיתי בפסטיבל חיפה. אמנם אפשר לפתור זאת כצירוף מקרים ותו לא, אך זה בכל זאת מייצר סטטיסטיקה די מגניבה על תכניית הפסטיבל הסתווי.
ב2008 "גומורה" הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל והעיף אותי די גבוה. שנה לאחר מכן הגעתי כמעט בטעות לסרט רוסי מפואר בשם "חדר וחצי" שנשאר יציב בראש רשימת הסרטים האהובים עלי מ2009, על אף שראיתי מעל 120 סרטים של אותה שנה (כן, אני סופר).
עם תכניית הפסטיבל של 2010 יש סיכוי די סביר שהסרט הטוב של השנה מסתתר שם גם הפעם.

פסטיבל חיפה הוא השבוע האהוב עלי בשנה. לפני שנתיים הגעתי לשם לראיין יוצרים לאתר האינטרנט של סם-שפיגל, הכרתי את האנשים שמאחורי ומלפני הפסטיבל והתאהבתי. גם ככה יש לי פינה חמה בלב לחיפה, ובשילוב עם האנשים, הסרטים והחורף שמעיד על בואו, מדובר באירוע שנתי שאני לא רוצה שיסתיים. למי שטרם ביקר את הר הכרמל בתקופת הפסטיבל ממש מומלץ לבוא לראות על מה העניין. באופן כללי האווירה שם כל כך חברותית ו-ויטאלית. לגמרי ההפך מהפסטיבל השני המרכזי של ישראל. נו… ההוא…

הסרטים השנה מגיעים כמעט מכל מקום על הגלובוס. מעבר לתכנייה הישראלית (שהיא בערך הדבר היחיד שפסטיבל ירושלים עדיין מוביל בו) תוכלו למצוא סרטים כמעט מכל שפה ומכל לוקיישן אפשרי. מתוך התוכנייה ארבעה סרטים הם נציגי מדינותיהם לפרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר: "דבש" הטורקי, "כשאנחנו עוזבים" הגרמני, "מחוץ לחוק" האלג'יראי והתוספת האחרונה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", ממולדתינו. לא כל המדינות כבר הגישו את המועמד שלהם ככה שיכול להיות שיהיו עוד, אבל את זה נדע רק לאחר הפסטיבל. "אמא" הדרום קוריאני, שיוקרן במסגרת תחרות הבמאים של מחר (שיבוץ די תמוהה בהתחשב בכך שהבמאי בונג ג'ון-הו כבר פעיל ומשמעותי בשטח יותר מעשור) היה הנציג לאוסקרים מטעם דרום-קוריאה שנה שעברה.
בנוסף לאלו תוכלו למצוא גם לא מעט כותרים שהרשימו את חבר השופטים של פסטיבל קאן האחרון. אמנם הזוכה הראשי של דקל הזהב "דוד בונמי שיכול להזכר בחייו הקודמים" הוקרן בירושלים, אך בין שאר הסרטים שנצצו באותו אירוע יוקרתי ויוקרנו בחיפה נמצאים "סיבוב הופעות" (פרס הבמאי), "החיים שלנו" (פרס השחקן), "שירה" (פרס התסריט), "האדם הצורח" (פרס חבר השופטים), "סמסון ודלילה" (מצלמת הזהב 2009), "שנה מעוברת" (מצלמת הזהב 2010)  ועוד כמה וכמה.
אבל לא הייתי מסתמך רק על זה. אינסטינקטים זה דבר חשוב לא פחות.

למי שלא פקד את הפסטיבל עדיין הנה כמה אינפורמציות חשובות והצעות:
1. האולמות הכי טובים הם האודיטוריום ורפפורט. הם שניהם סמוכים זה לזה ובעלי המושבים הכי נוחים והמסך הכי גדול. גם אולם קריגר לא רע בכלל אבל הוא במרחק של כמה דקות נסיעה מהמתחם המרכזי, דבר שעלול קצת לבאס. עם זאת, השנה כמה מהסרטים היותר מעניינים, כמו החדשים של הונורה, פרנסואה אוזון ו"ממלכת החיות" המדובר מסאנדנס, מוקרנים בקריגר אז אל תוותרו עליו. אולם טיקוטין והסינמטק הם הצנועים יחסית.

2. בישיבתכם באודיטוריום או ברפפורט, אל תתישבו במושבים האחוריים שצמודים לחדר ההקרנה. המקרינים חיים בסרט שהם בפעמון זכוכית ושאף אחד לא שומע את כל הדיבורים שלהם במהלך ההקרנה. במיוחד לא אלה שיושבים בצד השני של הקיר ומנסים להתרכז בסרט. כל שאר המקומות כשרים וראויים לחלוטין.

3. כשאתם מגיעים לקופה כבר תדעו איזה סרטים אתם רוצים לראות. אין דבר מבאס יותר מלעמוד בתור הארוך מאחורי מישהו ששולף את התכנייה ומתחיל לברר מה הוא הכי רוצה לראות. אנא מכם.

4. חלק מהסרטים המוקרנים יגיעו להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. על אף שהקרנות מסחריות הופכות להיות סיוט גדול יותר משנה לשנה (ויש איזשהי הרגשה חמימה לתפוס סרט הרבה לפני ששאר האנשים יצפו בו), הייתי ממליץ לכם, אם אתם כבר באים לפסטיבל סרטים, קחו סיכונים. לכו על סרטים שלא תמצאו אחר כך בשום מקום אחר. רוצים בכל זאת לנסות ללכת על בטוח?  דברו איתנו. אנחנו מבטיחים לעשות כמיטב יכולתינו להמליץ ומבטיחים להתנער מכל אחריות אם נפלנו.

5. תתלבשו חם ותשתו הרבה.

במהלך הפסטיבל נפרסם פה דיבורים צפופים ועמוסים – עד כמה שהזמן יותיר – על הסרטים והאורחים. כמה מהיוצרים היותר מעניינים יהיו שם, כמו בנדק פלגיאף ("דילר" ו"רחם") וג'ולי ברטוצ'לי ("מאז שאוטר עזב" ו"העץ"). גם פול ג'יאמטי יבוא, כידוע.
אני התפללתי בתוך תוכי לנוכחותו של כריסטוף הונורה, שסרטו החדש "מסדרים ללינה את החיים" יוקרן במהלך הפסטיבל, אך לשווא. לא נורא. אי אפשר לקבל הכל בחיים.

אז נתראה שם. חזרו אלינו לעדכונים יומיים וכאלה…