7 באוגוסט 2016 מאת אורון שמיר
חדי וחדות ההבחנה ודאי שמו לב שלא ממש כתבתי (או אפילו ערכתי, אם להודות על האמת) בסריטה בשבועיים האחרונים. אם לא שמתם ושמתן לב להיעדרי, זה כנראה הודות לחבריי ושותפיי לבלוג, במיוחד אור, שחיפו עליי בתקופה העמוסה הזו. הסיבה היא שינוי בחיי האישיים שאני לא חושב שיהיה מעניין או ראוי להרחיב עליו (בגדול - עברתי לניו יורק), ואני בעיקר מאוד… להמשך קריאה
28 במאי 2016 מאת אורון שמיר
סרטו החדש של ריצ׳ארד לינקלייטר, ״כולם רוצים את זה!!״ (Everybody Wants Some!!) מוגדר על ידי היוצר ומערך השיווק כאחד בתור ״המשכון רוחני״ של סרטו המפורסם הראשון, ״טריפ נעורים״ (Dazed and Confused). בעיניי, הסרט החדש דווקא מתחיל בדיוק היכן שנגמר ״התבגרות״, סרטו הקודם של לינקלייטר - ההגעה לקולג׳. הדמויות אמנם אחרות, וגם האטמוספירה שונה לגמרי בשל העובדה הפשוטה שהעלילה מתרחשת בשנות… להמשך קריאה
27 במאי 2016 מאת עופר ליברגל
״בלשים בע"מ״ (The Nice Guys), סרטו החדש של שיין בלאק, מהנה מאוד לצפייה. הוא פשוט כיף. הוא מכיל כמה סצנות שהשכיבו אותי לרצפה מרוב צחוק. זו השורה התחתונה ואני פותח עימה, כי לפתח טענות על הסרט זה לא דבר שעושה עימו חסד. ״בלשים בע"מ״ הוא גם סרט מבולגן מאוד. כמו סרטו הראשון של שיין בלאק כבמאי, ״קיס קיס בנג בנג״, הסרט… להמשך קריאה
21 במאי 2016 מאת אורון שמיר
הבוז שחטף ״קניינית אישית״ (Personal Shopper), סרטו של אוליבייה אסייאס, היה הראשון והאחרון שלי בריביירה לשנה זו. אבל מאז שעזבתי הגיעו גם תגובות מעורבות לסרטיהם החדשים של ניקולס וינדינג-רפן ושון פן. כעת, כשאני עם הצופים מהצד במתרחש בקאן, זה רק הופך את הסרטים האלה למסקרנים בעיניי, בעוד מכיוון שאת סרטו של אסייאס כבר ראיתי אני כבר יודע שזוהי מהומה רבה… להמשך קריאה
10 במאי 2016 מאת עופר ליברגל
שנות השבעים היו תקופה של חדשנות וניסיוניות בקולנוע האמריקאי. לאחר ההתמטטות (החלקית) של הוליווד הקלאסית, האולפנים לא ידעו אילו סרטים יצליחו בקופות ולכן הרבו להמר על במאים חדשים שיצרו משהו שונה מן המסורת הקולנועית של ארה"ב והושפעו יותר מן הקולנוע העולמי. אבל למעשה מדובר היה בניסיוניות יחסית מצד האולפנים - במאיות כמעט ולא קיבלו הזדמנות לעבוד בתוך הוליווד עצמה. גם… להמשך קריאה
7 במאי 2016 מאת פבלו אוטין
נתחיל בהצהרה שאותי פחות מעניינת אבל היא הוגנת ומתבקשת לפני הכל: "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (Captain America: Civil War) בהחלט מהנה ואף מעניין. השילוב בין אקשן, דרמה והומור מספק חוויה מלאה, ואני לא יכול לרגע לזלזל ביכולת של היוצרים להכניס פנימה כמות גדולה של דמויות מבלי שזה ירגיש מאולץ מדי, כאשר כל אחת מקבלת קו עלילתי מסוים (לפעמים רחב יותר,… להמשך קריאה
29 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
״הרס״ (Demolition) הוא מסוג הסרטים שנותנים את ההרגשה כי אינם סרטים רגילים. אמנם העלילה שלו מכילה לא מעט התפתחויות צפויות ומהלך פסיכולוגי מנומק של התמודדות עם אובדן וחיבור עם אנשים אחרים, אבל הקצב בו האירועים קורים, או האופן בו דמויות הופכת מראשיות למשניות ולהפך, לא נע באופן טיפוסי לסרט הוליוודי. יותר מכל, הגיבור של הסרט סובל ממשבר נפשי שגורם לו להתנהג בצורה שחורגת מכללי החברה.… להמשך קריאה
18 במרץ 2016 מאת אור סיגולי
אתם עומדים לשמוע הרבה על זוכה האוסקר "ספוטלייט" בהקשרו של הסרט החדש לשמו התכנסנו, "אמת" (Truth). ולא בכדי. בכל זאת, מדובר בשני סרטים מיבול 2015, שניהם אמריקאיים, ושניהם מביאים את סיפורם האמיתי של קבוצת עיתונאים מהעבר המאוד לא רחוק. אבל זה הופך אפילו ליותר מעניין מסתם השוואה, ואולי אומר משהו על לאן הקולנוע שלנו הולך. המסגרת הכללית של שני הסרטים… להמשך קריאה
14 בפברואר 2016 מאת אורון שמיר
היום חל החג הקפיטליסטי הכי פחות חביב עליי - ולנטיינז דיי, יום האהבה במסורת הנוצרית שנחגג בישראל למרות שכבר יש לנו את ט״ו באב. חלק מן המרצ׳נדייז הנלווה של החג הן קומדיות רומנטיות תוצרת הוליווד, מה שהוליד את טקס הצפייה הזוגית בסרטים מסוג זה. אני ממש לא הולך להכפיש ז׳אנר שלם, אבל ספציפית לגבי הסרטים המוגדרים כקומדיות רומנטיות שהונדסו במיוחד… להמשך קריאה
28 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
הצפייה ב״מכונת הכסף״ (The Big Short), סרטו החדש של אדם מקיי, טלטלה אותי פעמיים ובשני אופנים שונים לגמרי. במהלך הצפייה, מדובר ברכבת הרים של הומור משובח ופרוע לפרקים, הומור אשר מתבסס גם בטכניקה הקולנועית על מנת לייצר את האפקט הדרוש ולא בורח גם משימוש בדרמה. כך שלאורך הצפייה חיוך ענקי היה מרוח לי על הפנים. הטלטול השני חילחל לאט ותפס… להמשך קריאה
תגובות אחרונות