״תמונה משפחתית״, סקירה

13 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

הקולנוע האמריקאי מצוי באובססיה סביב ״The Great American Novel״, בשנים האחרונות אפילו יותר מאשר עולם הספרות האמריקאית. אולי זה לא מפתיע, כיוון שהמושג הספרותי, שבתחילה נועד לאפיין יצירות פאר כתובות המיטיבות לתאר הלך רוח של תקופה ושפה באיזור ספציפי בארצות הברית, הוא יותר בגדר שאיפה עבור יוצרים בני זמננו. קשה להתחרות במארק טווין, וויליאם פוקנר או אפילו דייויד פוסטר וואלאס… להמשך קריאה

״סגן הנשיא״, סקירה

10 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

מעמדת כוח, קל יותר לשכנע אחרים בצדקתך לא משנה כמה היא נראית להם מופרכת, וכך להרים פרויקטים מפוקפקים שלא היו קיימים אלמלא העומד בראשם היה על גג העולם. אני לא מדבר על דיק צ׳ייני, מושא (הלעג של) הסרט ״סגן הנשיא״ (Vice), אלא על היוצר שלו, אדם מקיי. קצת דמגוגי מצידי להשוות ביניהם, הא? חכו עד שתראו את הסרט עצמו, שמגדיר… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״פרה אדומה״, ״סגן הנשיא״, ״אהבה בימים קרים״, ״אפסייד״, ״משוכפלים״

9 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

אנחנו רשמית במים הטריטוריאליים של האוסקר, כפי שהזכיר אתמול פוסט מצב המירוץ של אור, תקופה נהדרת לבתי הקולנוע בישראל כי בערך פעם בשבוע יש סרט חדש ששווה לראות. אז מה אם אגרו אותם במחסן מאז השנה שעברה ורק עכשיו נותנים לנו להסתנכרן עם ארצות הברית, אל תהיו קטנוניים. אני אישית אהיה קטנוני ועוד איך לגבי חלק מהשמות העבריים שנבחרו לסרטים,… להמשך קריאה

״הרסנית״, סקירה

5 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

נהוג לומר שבימוי טוב יכול להציל תסריט בינוני, או לשדרג ולהקפיץ את הסרט רמה או שתיים מעל איכות הכתיבה שלו. מן העבר השני, נוכחות מודגשת או מורגשת מדי של הבמאי או הבמאית ביצירה של עצמם יכולה להסיט מהסיפור ולשלוף החוצה חלק מהקהל, אחת הסיבות שקולנוע אמנותי פופולרי פחות מבידורי. התנגשות בין שתי הגישות האלה בדיוק אפשר למצוא בסרט ״הרסנית״ (Destroyer)… להמשך קריאה

״גדולה מהחיים״, סקירה

3 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

בזמן שכולם מתייחסים אל ״רומא״ כאל תופעה חריגה של סרט נטפליקס שיוצא להפצה מסחרית גם בישראל, הנה דוגמה לכמה העניין הזה הרבה יותר נזיל משנדמה. בארה״ב אפשר לצפות מזה כחודש בסרט ״'Dumplin״ אם יש לכם או לכן מנוי לנטפליקס. זה גם המצב במדינות אחרות ביבשת אמריקה, כמו גם בצרפת, גרמניה, בריטניה ויפן אם למנות כמה מדינות בולטות נוספות. ובישראל? עצרו… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״רכבת קלה״, ״ילד מחוק״, ״תמונה משפחתית״, ״הבית״, ״אהבה וכשכושים אחרים״

2 בינואר 2019 מאת אורון שמיר

מתחילים שנה אזרחית חדשה, בתקווה שברגל ימין, עם חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע, בנוסף להיצע הסינמטקי החודשי שנפרש כאן אתמול על ידי עופר. הייתי גם רוצה להכריז על ניסיון למסורת חדשה לעיבוי המדור השבועי, בה אתייחס מעתה ולאורך השנה לא רק לסרטי נטפליקס בולטים אלא גם לעבודת האוצרות המאומצת ולא תמיד מוערכת של אנשי התוכן בשאר האופציות לצפייה ביתית. על… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״ליידי טיטי״, ״לזרו השמח״, ״אקוומן״, ״הרסנית״, ״הולמס & ווטסון״, ״גדולה מהחיים״, ״שתיקה רועמת״, ״אפקט המים״

26 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר

תאמינו או לא אבל הגענו אל סוף השבוע האחרון של 2018. בשלב הזה כבר חשפנו את סרטי השנה וסיימנו עם הסיכומים האישיים, אז נותר רק לגלות מי הם אנשי השנה של סריטה, מה שיקרה ביום ראשון, לפני שנארוז הכל יפה בשני ונקפוץ אל זרועותיה של השנה האזרחית החדשה והבטחותיה. כדי שיהיה חגיגי הצטופפו לא פחות משמונה סרטים חדשים כדי להיכנס… להמשך קריאה

סיכום 2018: הנצחונות וההפסדים של השנה בקולנוע

24 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר

בעוד סיכומי השנה נוטים להיות טקס שעוזר להבדיל בין תקופה אחת לאחרת דווקא על-ידי ריטואל קבוע, אני שוב ושוב מוצא את עצמי במצב חדש לגמרי בכל תריסר חודשים. אחרי שבשנה הקודמת סוף סוף התרגלתי למגורים בחו״ל, להפרשי השעות משבשי העבודה מול ישראל ולהבדלים הדרמטיים לעתים בלוחות הפצת הסרטים - שבתי לנקודת הפתיחה. יש הרבה אירועים וסיבות לזכור את 2018 מבחינתי,… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״גאולה״, ״מרי פופינס חוזרת״, ״באמבלבי״, ״חיי כלב״, ״פרויקט טיטאן״

19 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר

סופש אחד לפני אחרון של 2018 לפנינו, וכפי שכבר הבחנתם אנחנו מפנקים בסיכומי שנה - עופר איגד יחד את המאפיינים הבולטים של השנה בקולנוע, אור בחר את 20 הרגעים הקולנועיים שעשו את 2018, וכולנו יחד הוצאנו מהמערכת את הסרטים שביאסו אותנו. בשבוע הבא יהיה תורם של הסיכומים האישיים של לירון וגם שלי, ואז יגיעו מצעד סרטי ואנשי השנה של סריטה,… להמשך קריאה

טירוף כפול שלוש: סקירות WTF ל״תנו לגופות להשתזף״, ״אומת המתנקשות״ ו״מסיבת רצח״

15 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר

יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא… להמשך קריאה