• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

כישלונות נהדרים – "אחד מהלב" של פרנסיס פורד קופולה

7 בפברואר 2017 מאת עופר ליברגל
פוסט זה הוא הראשון מתוך מה שאני מקווה שתהיה סדרה מתמשכת בבלוג תחת הכותרת "כישלונות נהדרים", אשר תוקדש לסרטים העומדים בשני תנאים: 1. מדובר בסרטים שנכשלו כאשר יצאו לאקרנים לראשונה, עם עדיפות לכישלונות קטסטרופליים, כאלו שגרמו לכך שאנשים איבדו את העבודה שלהם ואולפנים עמדו בסכנת סגירה (או נסגרו). 2. מדובר בסרטים נהדרים. זהו מימד קצת אישי יותר לבדיקה, אבל הכוונה היא… להמשך קריאה

״המקום בינינו״, סקירה

3 בפברואר 2017 מאת עופר ליברגל
הקולנוע לגיל הנעורים של ימינו כבר מתקשה להסתפק בתיאור של חיי התיכון. בעיקר בכל הנוגע לדרמה הרומנטית לנוער, שבעידן פוסט ״דמדומים״ (Twilight) כוללת לרוב גם אלמנטים של ז'אנרים אחרים. לרוב מדובר בשילוב של התבגרות, רומנטיקה ופנטזיה, ובמקרה של הסרט הנידון כאן מדובר במדע בדיוני. לפחות על הנייר. לתחושתי, המחשבה על ההיבטים המדעים בעלילה עניינה את יוצרי הסרט הרבה פחות מן… להמשך קריאה

״טרומן – חברים עד הסוף״, סקירה

29 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
הבמאי הספרדי ססק גאי לא מנסה לייצר קולנוע מורכב מדי או פורץ דרך - הוא מספר סיפורים בדרך ישירה, בלי לנסות לברוח מקלישאות או להפתיע את הקהל יותר מדי. הוא גם לא מזלזל יותר מדי ביכולת של הקהל להבין את הסיטואציה ושומר על רמה מסוימת של אלגנטיות בסרטיו, כך שהם נעדרים רגעים מביכים. הוא לא מייצר סרטים גדולים, אבל כן אחראי… להמשך קריאה

״חי את הלילה״, סקירה

28 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי בימוי סרט שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, הקריירה של בן אפלק בכמאי הייתה יכולה ללכת לשני כיוונים: להתפרע ולעשות סרט בשביל ההנאה, או לנסות ולביים סרט יומרני יותר שיימקם אותו כאחד מן הבמאים הגדולים בארה"ב. במהלך החלק הראשון של ״חי את הלילה״ (Live by Night) לא ידעתי בדיוק באיזה כיוון בחר אפלק. בהתחלה, זה נראה כמו סרט פשע… להמשך קריאה

״לב שקט מאוד״, סקירה

27 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
כאשר צפיתי לראשונה בסרטו החדש של איתן ענר, ״לב שקט מאוד״, הגעתי לצפייה ללא כל ידע מקדים. הופעתי לגלות כי הסרט מתרחש בשכונה הירושלמית קרית יובל, בה גדלתי ובה עדיין חיים הוריי. לכן, אני מכיר היטב את הנושא הפוליטי בו נוגע הסרט - התושבים החילונים בשכונה מול התושבים חרדים, אשר החלו להגר אליה לפני כעשור, מה שגרר מאבק אשר עדיין נמשך על אופי המקום.… להמשך קריאה

פסטיבל רוטרדם בשידור חי בסינמטק תל אביב: "פריוונג'" (Prevenge), סקירה

25 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
סינמטק תל אביב משתתף השנה לראשונה בפרויקט מיוחד אשר מארגן פסטיבל הסרטים של רוטרדם. למי שאינו יודע, פסטיבל זה הינו אחד מן מפסטיבלי הקולנוע היותר מוכרים באירופה, בשנים האחרונות בעיקר בכל הנוגע לקולנוע מאתגר או פרובוקטיבי יותר. לכן אני לא מתפלא שזה הפסטיבל בו מתקיימת הבכורה הבינלאומית של סרטה של הגר בן אשר, "הפורצת", למשל. אולם הפרויקט המיוחד של הפסטיבל, אשר מגיע… להמשך קריאה

כל סרטי אינגמר ברגמן – חלק 20: "מר סלימן מגיע", "הוונציאנית", "מחזה חלום", "אחרי החזרה"

23 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבססת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה

״המייסד״, סקירה

21 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
״המייסד״ (The Founder) הוא מסוג הסרטים שמציב אתגר קשה של נפילה לקלישאות בכתיבה עליו. הוא עוסק בשנים הראשונות של רשת המזנון המהיר מקדונלדס וקשה שלא לערוך הקבלות בין הסרט לבין התאגיד שהוא עוסק בו. למשל, להגיד שהסרט אכן משביע, אבל יש בו משהו חסר ייחוד ונדוש, סטנדרטי מדי. כמו סרט שנוצר בפס ייצור של סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים. אבל לסרט… להמשך קריאה

״שתיקה״, סקירה

19 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
סרט חדש של מרטין סקורסזה תמיד מעורר עניין רב בקרב חובבי הקולנוע והופך לאחד מן הסרטים המדוברים של השנה בעולם וגם בארץ. יחד עם זאת, אני חושב שזה לא מובן מאליו שסרטו הנוכחי, ״שתיקה״ (Silence) מופץ כאן באופן מסחרי. זאת משום שלמרות ההערכה לבמאי המהולל ועל אף הנוכחות של מספר כוכבי קולנוע בצוות השחקנים, הסרט הזה נראה כמו שילוב של כל מה… להמשך קריאה

״יצורים ליליים״, סקירה

12 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
הפעם הראשונה בה צפיתי בסרטו של טום פורד ״יצורים ליליים״ (Nocturlnal Animals) הייתה בפסטיבל ונציה. נכבשתי בקסם החזותי של הסרט וביכולת של הבמאי (שידוע יותר בתור מעצב אופנה) לברוא עולמות מדויקים ולהפיק את המיטב מצוות השחקנים שלו. הדבר נכון בעיקר לאיימי אדמס, שבכמה וכמה מקרים בסרט צריכה להחזיק סצנות בהן היא מופיעה לבדה. רק בצפייה שנייה, בתנאים רגילים יותר, הבנתי עד כמה… להמשך קריאה