15 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
אחד מן הדברים המעציבים/מטרידים ביותר בעולם הוא המנגנון הפוליטי, אשר אמור לפעול לרווחת הציבור אך לא ממש מצליח לבצע זאת בפועל. ואני מדבר על כל מנגנון פוליטי שקם בכל מקום מאז ומעולם, לא על משטר או פוליטיקאי ספציפי. הפוליטיקה עצמה היא כוח שפוגע באדם באשר הוא אדם, בין היתר באדם אשר לוקח על עצמו את תפקיד הפוליטיקאי. דומה כי יש… להמשך קריאה
8 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
מדובר בסיפור ישן, נצחי ואהוב - מאבק של ילד מול מפלצת הבאה לטרוף אותו. ב-99.9 אחוז מן המקרים, המפלצת מנצחת. לילד אף פעם אין באמת סיכוי, אבל אנחנו מרותקים. כי דוד ניצח את גוליית. הקולנוע מספק לנו בריחה, הוא מרבה לתת לילד לנצח. אבל הסיבה לאהוב קולנוע היא גם כי הוא משקף אמת על העולם ולא רק כי מספק מפלט.… להמשך קריאה
29 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
בעודי כותב על קולנוע, איני יכול שלא לחוש בפער אחד מהותי ביני ככותב ובין חלק, שיכול להיות נכבד מאוד, מאותו קהל קוראים שלכאורה יש לי (לפחות על פי התגובות שאני מקבל פה ושם). הקוראים מבקשים לדעת אם אהבתי או לא אהבתי את הסרט, אך עבורי זו השאלה הפחות רלוונטית, או שפחות מעניין אותי לכתוב עליה. כפשרה, אני מוסיף מדי פעם… להמשך קריאה
28 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
לכאורה, אין הרבה במשותף בין סרט ישראלי-צרפתי עתיר כוכבים לסרט אמריקאי מעוטר בשני כוכבי עבר. אבל בפועל, יש לא מעט דמיון בין "כידון" של עמנואל נקש ל"תכנית בריחה" (Escape Plan) של מייקל הפסטרום. או כפי שאתם מכירים אותם - "הסרט עם בר רפאלי" ו-"הסרט עם סטאלון ושווארצנגר". בשניהם יש מימד של השראה מסרטי עבר משנות השבעים-שמונים, בשניהם יש לא מעט… להמשך קריאה
23 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
תעשיית הסרטים של הונג קונג היא אחת מן העשירות והמצליחות בעולם. בראשית שנות השבעים, עוד בטרם נולד בארה"ב המונח "בלוקבאסטר", בשוק הדרום-מזרח אסייתי כבר היו להיטי קופות שהניבו רווחי עתק בכל האזור. הונג קונג, באותן שנים מושבה בריטית עם אוכלוסיה סינית (לקראת מעבר מוסכם לשליטה סינית בסוף המילניום) הייתה אחראית ללהיטים הגדולים ביותר באזור, להיטים שמאוחר יותר עברו לכל העולם.… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות חוגג את שנתו העשירית. למרות מיקומו, מחוץ ערים הגדולות, דומה כי הוא בשיח על הקולנוע בארץ הוא דווקא הצליח למקם את עצמו באופן טוב יותר מן הפסטיבלים האחרים. אולי כיוון שיש צמא לדיון בקולנוע מזווית מגדרית, למרות שזה לא בדיוק מה שהפסטיבל מציע. אין הכוונה לסרטים בעלי סגנון נשי, אפילו לא סרטים שעוסקים בנשים, אלא לסרטים שבוימו… להמשך קריאה
18 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
כבר אין טעם לצפות לעוד יצירת מופת, או משהו שמנסה להיות יצירת מופת, מוודי אלן. בעשור השמיני לחייו, האיש כבר לא מנסה להיות מעודכן בקולנוע עולמי חדשני או לגוון סגנונית בכל סרט, כפי שעשה מאמצע שנות השבעים עד לסוף שנות התשעים (ויש אנשים שימקמו את הירידה ביצירתו עוד קודם). ובקצב של סרט אחד לשנה, יצא לו בעשור האחרון לעשות לא… להמשך קריאה
11 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
"דון ג'ון" (Don Jon), סרטו הראשון כבמאי של השחקן ג'וזף גורדון לויט הוא, במוצהר, סרט על פורנו. הגיבור שלו (לויט עצמו) מכור לצפייה בסרטי פורנו, מעדיף אוננות מול המסך על פני סקס אמיתי, למרות שהוא גם אוהב ומצליח לכבוש בחורות רבות, עדיף ללילה אחד. כאשר הוא מתפתה לפתח מערכת יחסים ארוכת טווח עם ברברה (סקרלט ג'והנסון), היא מגלה את התחביב… להמשך קריאה
7 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
ראשית, יש לומר כי במקרה הזה, או שאני טועה, או שרוב חוות הדעת שקראתי על הסרט (אבל לא כל, למשל לא הדעה של אורון) טועות. אז קחו את הדברים בערבון מוגבל. אולי אני רואה בסרט דברים שאין בו, מקצין את מה שנוח לי לראות - אבל כל פרשנות הינה פרשנות אישית וכו' ואני פשוט לא יכול עוד לשמור את הדברים… להמשך קריאה
5 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
זהו כנראה הטרנד הקולנועי הגלובלי המפתיע והאפל ביותר בכל הזמנים: גל של סרטים ממקומות שונים ברחבי הגלובוס שמתחילים בחטיפת ילדות ואז עוברים לכליאת אנשים, לאו דווקא רק הילדות, במרתף. מה שהחל עבור הקהל בארץ עם "מי מפחד מהזאב הרע" המקומי (אליו ניתן לצרף גם את "הנוער" העוסק בחטיפה של נערה ולא של ילדה), המשיך לא מזמן עם "אסירים" האמריקאי, המזכיר… להמשך קריאה
אחד מן הדברים המעציבים/מטרידים ביותר בעולם הוא המנגנון הפוליטי, אשר אמור לפעול לרווחת הציבור אך לא ממש מצליח לבצע זאת בפועל. ואני מדבר על כל מנגנון פוליטי שקם בכל מקום מאז ומעולם, לא על משטר או פוליטיקאי ספציפי. הפוליטיקה עצמה היא כוח שפוגע באדם באשר הוא אדם, בין היתר באדם אשר לוקח על עצמו את תפקיד הפוליטיקאי. דומה כי יש… להמשך קריאה
מדובר בסיפור ישן, נצחי ואהוב - מאבק של ילד מול מפלצת הבאה לטרוף אותו. ב-99.9 אחוז מן המקרים, המפלצת מנצחת. לילד אף פעם אין באמת סיכוי, אבל אנחנו מרותקים. כי דוד ניצח את גוליית. הקולנוע מספק לנו בריחה, הוא מרבה לתת לילד לנצח. אבל הסיבה לאהוב קולנוע היא גם כי הוא משקף אמת על העולם ולא רק כי מספק מפלט.… להמשך קריאה
בעודי כותב על קולנוע, איני יכול שלא לחוש בפער אחד מהותי ביני ככותב ובין חלק, שיכול להיות נכבד מאוד, מאותו קהל קוראים שלכאורה יש לי (לפחות על פי התגובות שאני מקבל פה ושם). הקוראים מבקשים לדעת אם אהבתי או לא אהבתי את הסרט, אך עבורי זו השאלה הפחות רלוונטית, או שפחות מעניין אותי לכתוב עליה. כפשרה, אני מוסיף מדי פעם… להמשך קריאה
לכאורה, אין הרבה במשותף בין סרט ישראלי-צרפתי עתיר כוכבים לסרט אמריקאי מעוטר בשני כוכבי עבר. אבל בפועל, יש לא מעט דמיון בין "כידון" של עמנואל נקש ל"תכנית בריחה" (Escape Plan) של מייקל הפסטרום. או כפי שאתם מכירים אותם - "הסרט עם בר רפאלי" ו-"הסרט עם סטאלון ושווארצנגר". בשניהם יש מימד של השראה מסרטי עבר משנות השבעים-שמונים, בשניהם יש לא מעט… להמשך קריאה
תעשיית הסרטים של הונג קונג היא אחת מן העשירות והמצליחות בעולם. בראשית שנות השבעים, עוד בטרם נולד בארה"ב המונח "בלוקבאסטר", בשוק הדרום-מזרח אסייתי כבר היו להיטי קופות שהניבו רווחי עתק בכל האזור. הונג קונג, באותן שנים מושבה בריטית עם אוכלוסיה סינית (לקראת מעבר מוסכם לשליטה סינית בסוף המילניום) הייתה אחראית ללהיטים הגדולים ביותר באזור, להיטים שמאוחר יותר עברו לכל העולם.… להמשך קריאה
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות חוגג את שנתו העשירית. למרות מיקומו, מחוץ ערים הגדולות, דומה כי הוא בשיח על הקולנוע בארץ הוא דווקא הצליח למקם את עצמו באופן טוב יותר מן הפסטיבלים האחרים. אולי כיוון שיש צמא לדיון בקולנוע מזווית מגדרית, למרות שזה לא בדיוק מה שהפסטיבל מציע. אין הכוונה לסרטים בעלי סגנון נשי, אפילו לא סרטים שעוסקים בנשים, אלא לסרטים שבוימו… להמשך קריאה
כבר אין טעם לצפות לעוד יצירת מופת, או משהו שמנסה להיות יצירת מופת, מוודי אלן. בעשור השמיני לחייו, האיש כבר לא מנסה להיות מעודכן בקולנוע עולמי חדשני או לגוון סגנונית בכל סרט, כפי שעשה מאמצע שנות השבעים עד לסוף שנות התשעים (ויש אנשים שימקמו את הירידה ביצירתו עוד קודם). ובקצב של סרט אחד לשנה, יצא לו בעשור האחרון לעשות לא… להמשך קריאה
"דון ג'ון" (Don Jon), סרטו הראשון כבמאי של השחקן ג'וזף גורדון לויט הוא, במוצהר, סרט על פורנו. הגיבור שלו (לויט עצמו) מכור לצפייה בסרטי פורנו, מעדיף אוננות מול המסך על פני סקס אמיתי, למרות שהוא גם אוהב ומצליח לכבוש בחורות רבות, עדיף ללילה אחד. כאשר הוא מתפתה לפתח מערכת יחסים ארוכת טווח עם ברברה (סקרלט ג'והנסון), היא מגלה את התחביב… להמשך קריאה
ראשית, יש לומר כי במקרה הזה, או שאני טועה, או שרוב חוות הדעת שקראתי על הסרט (אבל לא כל, למשל לא הדעה של אורון) טועות. אז קחו את הדברים בערבון מוגבל. אולי אני רואה בסרט דברים שאין בו, מקצין את מה שנוח לי לראות - אבל כל פרשנות הינה פרשנות אישית וכו' ואני פשוט לא יכול עוד לשמור את הדברים… להמשך קריאה
זהו כנראה הטרנד הקולנועי הגלובלי המפתיע והאפל ביותר בכל הזמנים: גל של סרטים ממקומות שונים ברחבי הגלובוס שמתחילים בחטיפת ילדות ואז עוברים לכליאת אנשים, לאו דווקא רק הילדות, במרתף. מה שהחל עבור הקהל בארץ עם "מי מפחד מהזאב הרע" המקומי (אליו ניתן לצרף גם את "הנוער" העוסק בחטיפה של נערה ולא של ילדה), המשיך לא מזמן עם "אסירים" האמריקאי, המזכיר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות