אוסקר 2025/26: המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ג'

הדדליין להרשמת סרטים לפרס האוסקר הבינלאומי חלף בראשית אוקטובר. כלומר, אנו יודעים פחות או יותר את הרשימה הסופית של הנציגים מטעם המדינות השונות. האקדמיה עדיין לא פרסמה רשמית את המתמודדים, מה שאומר שייתכן ויש מדינות שנרשמו אבל לא הוציאו הודעה לתקשורת ויש סרטים שיפסלו, אולי בפרק זמן מספק על מנת למצוא מחליף. על פי ניסיון העבר: צפו לעדכונים בפוסט הזה בעתיד. בכל אופן, זהו הזמן לחלק השלישי והאחרון בסקירת כל המתמודדים, כאשר בסיום אנסה לסכם ולחזות את הפייבוריטים לכניסה לרשימה המקצורת. את ההמשך ההקדמה, שהיא גם ההכנה לפוסט, אני מעתיק מחלק א'. היה מאז גם חלק ב׳.

המסורת באתרנו של סקירת כל המתמודדים (עדיין לא מועמדים) לפרס האוסקר הבינלאומי, אותה החל אור סיגולי, ממשיכה. אחרי שבשנה שעברה סקרתי את כל נציגי המדינות השונות בפוסט אחד, השנה אני מפצל לשלוש את הסקירה. לא להתבלבל עם הפרויקט המתמשך של אור לכתוב על כל המועמדים שכבר היו בקטגוריה הזו בעבר (כעת הוא בשנות התשעים).
ב-16 בדצמבר האקדמיה האמריקאית תכריז על הרשימה המקוצרת (שורטליסט), ממנה יבחרו לבסוף חמשת המועמדים, כאשר בשלב זה אני מנסה לנבא את האפשרות לכניסה לרשימה המקוצרת, דבר שנראה שיהיה קשה השנה. במקרים בהם כתבנו על הסרט באתר, הקישור יהיה בשם הסרט ואני גם אציין זאת בטקסט. בזאת נפתח גם הסיקור שלנו את טקס האוסקר ה-98, בו יתמודדו סרטי 2025 ושיתקיים ב-2026.

עדכון 26.10: הרשימה הסופית והרשמית של המועמדים פורסמה ושישה סרטים עליהם הוכרז לא כלולים בה בסופו של דבר. לצד זאת, כמה סרטים עליהם לא הורכז במועד פרסום הרשימה כן הוגשו עם הודעה מאוחרת לתקשורת ולכן לא כתתבי עליהם בראשית החודש. כעת אני אוסיף אותם בחלק המסיים של הפוסט, לפני התחזית (אותה שינתי) ואחרי ויטנאם.

אלבניה – לונה פארק (Luna Park)

סרטו השני של פלורנס פאפס (גם הראשון נשלח מטעם אלבניה לאוסקר) מתרחש על רקע המהומות של שנת 1997 באלבניה, שפרצו עקב הונאה כלכלית והתפחתו למרד/מלחמת אזרחית קטנה באזור שגם כך סמוך למלחמות אחרות. הסרט עוסק באם יחידנית ובבנה, שמנסים לחצות את הגבול לעבר ביטחון ביוון ומצליחים להגיע למחסה ליד לונה פארק נטוש. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל סלוניקי בסוף שנת 2024, לא רחוק ממקום ההתרחשות. הוא המשיך לסבב פסטיבלים, שעדיין נמש,ך וזוכה לאהדה יחסית, אם כי מצד מעט אנשים. זהו הניסיון ה-18 של אלבניה באוסקר, עד כה ללא כניסה הצלחה כלשהי בכניסה לרשימה המקוצרת, שלא לדבר על מועמדות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: קטן למדי.

ארגנטינה – לידה (Belén)

ארגנטינה שולחת סרט על נושא טעון פוליטי + גיבוי של הפקה מאת אמזון פריים. זהו סרטה השני כבמאית של דלורס פונזי, שחקנית פופולרית שגם מככבת בתור עורכת דין. היא מגינה על אישה צעירה שמואשמת בביצוע הפלה בלתי חוקית, בתיק שעורר מחאה ציבורית היסטורית. הסרט הוקרן לא מזמן בבכורה בפסטיבל סן סבסטיאן ובהקרנות מסחריות בארגנטינה, משם הוא צפוי להמשיך לכמה פסטיבלים נוספים בטרם נוכל לראות אותו באמזון פריים. ייתכן שזה יקרה בתזמון שקרוב יותר להצבעות על האוסקר או לרשימה המקוצרת. זהו הניסיון ה-52 של ארגנטינה שהייתה מועמדת שמונה פעמים בעבר וזכתה פעמיים.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הנושא והגיבוי של אמזון בהחלט מכניסים את הסרט הזה לתמונה.

אוסטרליה – הזאבים תמיד באים בלילה (The Wolves Always Come at Night)

כמדינה דוברת אנגלית, אוסטרליה לפעמים מגישה סרט בשפת הילידים, לפעמים לא מגישה בכלל (כמו בשנה שעברה) ולפעמים נודדת ברחבי העולם, במקרה הזה למונגוליה. הבמאית גבריאלה בריידי תיעדה זוג צעיר שחי חיים בסביבה חלקאית כפרית. עקב שינויי האקלים הם נאלצים לעזוב לעיר הגדולה אולנבטור, ולהסתגל לאורח חיים מודרני שונה. ב״תיעדה״ הכוונה היא לשילוב של תיעוד ושחזור דוקו-דרמטי. מה שאומר שמאז פסטיבל טורונטו בשנת 2024 הסרט מסתובב בפסטיבלים לקולנוע תיעודי, אבל לפעמים גם בתחרויות קולנוע עלילתי. זהו הניסיון ה-16 של אוסטרליה באוסקר, היא עד כה הייתה מועמדת פעם אחת ונכנסה לרשימה המקוצרת פעם נוספת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: שינויי האקלים הוא נושא חשוב והוא כנראה נוכח בסרט, כמו גם מבט על חיים פשוטים. בשילוב נקודת ההזנקה בפסטיבל טורונטו, זה סרט שיכול להצליח להתברג למועמדות. יכול, אבל יהיה לו קשה למדי.

בנגלדש – בית שאהאנה (A House Named Shahana)

יותר מעשור לקח ללייסה גזי להפוך את הנובלה שלה (הכוללת אלמנטים אוטוביוגרפיים) לסרט. שנתיים אחרי הבכורה בפסטיבל מומבאי, הסרט נבחר לייצג את אחת מן המדינות המאוכלסות בעולם בתחרות האוסקר והופץ מסחרית בסמוך להכרזה. הסרט מתרחש בשנות התשעים ועוסק באישה שהוריה הכריחו אותה להתחתן בתור מתבגרת. בתור אישה צעירה היא מתגרשת מבעל שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות, על מנת לחוות את הסטיגמה החברתית הנלווית לנשים גרושות בחברה בה היא חיה. הפרס בו הסרט זכה בפסטיבל מומבאי נקרא "פרס הרגישות המגדרית". 20 ניסיונות קודמים באוסקר יש לבנגלדש, אפס הישגים עד כה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: זה סרט עם מעט מאוד נוכחות בהקרנות מחוץ לאזור של דרום מזרח אסיה, מה שמקטין את הסיכויים למרות שיש כמה תגובות נלהבות כלפיו, בדגש על היכולת שלו לרגש. פתח להפתעה, אם כי אני רחוק מלהמר על זה.

בהוטן – אני, השיר (I, the Song)

בהוטן – מדינה בהימלאיה שבמשך שנים ההנהגה שלה חסמה קשר עם תרבות חיצונית, כולל סרטים, אבל בעשורים האחרונים נפתחה – היא בעלת אחוזי הצלחה מרשימים למדי באוסקר: עד השנה הוגשו שלושה סרטים, כאשר אחד היה מועמד ועוד אחד נכנס לרשימה המקוצרת. את שני הסרטים ביים פאוו צ׳וינינג דורג׳י והוא לא מעורב בסרט שנבחר השנה. מה שכן יש לסרט החדש במשותף עם "לונאנה: יש יאק בכיתה״, שהיה מועמד, הוא עיסוק בהוראה. במקרה הזה מורה שמגלה כי קלטת סקס עם מישהי שנראית דומה לה מופצת באינטרנט. היא יוצאת לצד הרחוק של המדינה, במטרה למצוא מישהי שנראית כמוה ועל מנת להוכיח כי זו לא היא בקלטת. כל זה בסרטה הארוך השני של דאקן רודר, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין 2024.
סיכוי לרשימה המקוצרת: סרט בלי הרבה יחסי ציבור, אבל עם תגובות וביקורות טובות מאוד. חלקן מדברות על חוויה מיוחדת, כלומר יש מצב שזה ישתחל לרשימה.

בוסניה והרצגובניה – בלום: אדונים לגורל שלהם (Blum: Masters of Their Own Destiny)

בוסניה (והרצגובינה) שולחת את סרטה של יסמילה זבניץ', במאית שעושה סרטים פוליטיים שיכולים לטלטל. סרטה הקודם "לאן את הולכת, אאידה", היה מועמד לאוסקר (ובצדק). המועמדות הראשונה לבוסניה (והרצגובינה) מאז הזכייה באוסקר בשנת 2001 עם "שטח הפקר", באמצע הייתה עוד כניסה לרשימה המקוצרת, למדינה שהשנה מציינת ניסיון 25 באוסקר. הפעם סרטה של זבניץ' הוא תיעודי (משהו שישראל לא יכולה לשלוח) על אמריק בלום, פרטיזן יהודי במלחמת העולם השנייה, ראש עיירת סרייבו בראשית שנות התשעים ותעשיין אשר פיתח מבנה ניהול ייחודי בחברה שלו, שנותן לעובדים חופש פעולה תוך שהם מסבירים כיצד כל מעשה שלהם מקדם את החברה. את הבכורה ערך הסרט במולדתו ומאז הוקרן בפסטיבלים לקולנוע תיעודי.
סיכוי לרשימה המקוצרת: היכרות עם הבמאית היא יתרון מסוים, אבל הסיכוי קלוש הפעם.

סין – מת לזכויות (Dead to Rights)

תעשיית הקולנוע הכי גדולה ומצליחה בעולם פונה השנה לרגש של המצביעים עם סרט על פשעי מלחמה היסטוריים. הסרט מתרחש במהלך טבח נאנג'ינג שביצעו היפנים בסינים בשנת 1937. כמה תושבים מסתתרים בתוך חנות צילום ואחד מהם מעמיד פנים שהוא עובד במקום ועוזר ליפנים לפתח תמונות, בעודו מסתיר אחרים. במהלך המסתור, המתחבאים מבינים כי התמונות שהם מפתחים יכולות להיות הוכחה לביצוע פשעי המלחמה. הבמאי או שן מנצח על הפקה לא זולה שכבר יצאה מסחרית בהצלחה במולדתו, וגם בהפצה מצומצמת בארה"ב ומדינות נוספות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: עוד מדינה שצריך לקחת בחשבון למועמדות, גם בגלל שהאקדמיה עשויה להעדיף לעסוק בפשעי מלחמה מן העבר הרחוק יותר.

יוון – ארכדיה (Arcadia)

יוון הולכים עם סרטו של יורגוס זואיס, שהציג בבכורה בברלין 2024 וכבר יצא מסחרית בארה"ב. זהו דרמת מתח-מסתורין המתחילה עם זוג רופאים בדרך לאתר נופש. הגבר, שכבר פרש, נקרא לזהות גופה ופרטים על התאונה שולחים את האישה למסע של גילוי עצמי ופענוח תעלומה, שקשור גם בעבר, בסקס ובבר בשם ארכדיה. הסרט מפצל את הקהל אבל יש לו כמה אוהדים קולניים. יוון מעולם לא זכתה והייתה מועמדת חמש פעמים, בפעם האחרונה על "שן כלב". לא יודע מי הימר אז על מועמדות או שדווקא הבמאי של זה יפתח קריירה מצליחה ועתירת פרסים בסרטים דוברי אנגלית. בראש הפוסט תמצאו תמונה מתוך הסרט.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא אפסי, אבל קטן.

גרינלנד – קירות: אקיני אינוק (Walls – Akinni Inuk)

פחות מ-60 אלף בני אדם חיים באי הגדול בעולם, והם כעת במצב פוליטי בו הם רוצים עצמאות מדנמרק, או אולי לשמור על האוטונומיה היחסית שיש להם, כאשר טראמפ רוצה לספח את האי לארה"ב. אולי מן הסיבות הללו, הם מגישים סרט לאוסקר בפעם השלישית בסך הכל והראשונה מאז שנת 2012. את הסרט התיעודי הזה ביימו סופי רורדם ונינה פנינגואק סקידסביירג. השנייה מביניהן פוגשת בכלא בגרינלנד אסירה בשם רות שנשפטה למאסר עולם בגין רצח ויחד הן מנסות לערער על גזר הדין ולשפוך אור על המקרה ועל סיפור חייה של רות. הסרט הציג בבכורה בפסטיבל CPH:DOX  בדנמרק, אחד מן הפסטיבלים הבולטים לקולנוע תיעודי בעולם.
סיכוי לרשימה המקוצרת: העיקר ההשתתפות.

האיטי – חטיפות בע"מ (.Kidnapping Inc)

רגע, לא הייתי בסרט הזה כבר? מסתבר כי הסרט שהאיטי הגישה בשנה שעברה נפסל כי הוא לא הופץ במולדתו בזמן. אז הם הגישו אותו שוב השנה, בתקווה שהפעם הוא אכן לא יפסל. אז אני פשוט אעתיק את מה שכתבתי: קומדיית מתח על זוג חוטפים בתשלום שמגלים כי משימה פשוטה מסבכת אותם בקונספירציה שמגיעה למקומות הכי גבוהים. זהו נציג המדינה שחולקת אי עם הרפובליקה הדומיניקנית, אי שכנראה שם לעצמו מטרה לבחון את הסבלנות של חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ז'אנרי מעט פרוע. סרטו השני של ברונו מוראל, שהופק בשיתוף פעולה עם קנדה ומקבל תגובות טובות בפסטיבלים המוקדשים לסרטי ז'אנר. לעומת זאת, מבקרים אמריקאים בולטים בכתבי עת ואתרים משפיעים בהוליווד פחות אהבו.
סיכוי לרשימה המקוצרת: קטן. רגע, את זה כתבתי על יוון. אז יותר קטן. (כן, העתקתי גם את זה מהשנה שעברה).

הונג קונג – הריקוד האחרון (The Last Dance)

לא רק ונום רקד את הריקוד האחרון שלו בשנת 2024, גם סרטו של אנסלם צ'אן. אולי הבמאי זוכר כי במהלך הקורונה כולם צפו בסדרה על מייקל ג'ורדן בשם הזה, שכן המגפה היא המאורע המחולל בסרטו: הגיבור שלו הוא מתכנן חתונות בקשיים עקב המגפה, שמוצא את עצמו לפתע עובר להיות מארגן הלווית מצליח. על מנת להמשיך לעסוק במקצוע הזה הוא צריך לקבל אישור מאיש דת טאויאיסטי. אחרי הפסטיבלים בסוף 2024 הסרט גם הופץ השנה. זוהי הגשה מספר 44 של הונג קונג, עד כה נרשמו שלוש מועמדויות ועוד שתי כניסות לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא נראה מבטיח במיוחד.

הודו – בדרך הביתה (Homebound)

הודו  שולחת את סרטו של נייראג' גייוואן, אודות שני חברי ילדות מצפון הודו שהולכים בעקבות החלום להפוך לשוטרים ולזכות בכבוד. אולם ככל שהם מתקרבים להגשמת היעד, הקשיים מצברים וגם מערערים את החברות. הדיווחים שאני מקבל הם שמדובר בסרט סוחט דמעות עשוי היטב ולפי הספר. הסרט ערך את הבכורה שלו השנה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן והציג גם בטורונטו, שם זכה במקום השלישי בתחרות חביב הקהל לסרט הבינלאומי. גם בוורשה הסרט זכה בפרס חביב הקהל ובציריך זכה בפרס הסרט הבינלאומי, אם צריך עוד פרס. מרטין סקורסזה הוא אחד מן המפיקים בפועל, עוד חיזוק לסיכויים. הודו הייתה מועמדת שלוש פעמים ונכנסה לרשימה המקוצרת פעם אחת נוספות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: פרס חביב הקהל בטורונטו הוא לא משהו לזלזל בו, גם אם מדובר רק בסגן השני/פרס שלישי בקטגוריה שפוצלה השנה. הודו במשחק.

איטליה – משפחה (Familia)

אחת מן המדינות עם המסורת הכי מרשימה בפרסי האוסקר, הולכת השנה על סרט מעט פחות מדובר. סרטו של פרנצ'סקו קוסטאבילה מתבסס על סיפור חייו האמתי של לואיג'י סלסטה. אביו המתעלל עזב את הבית בהיותו ילד ובתור נער הוא מצטרף לקבוצת פעילי ימין קיצוני. כאשר האב הנעדר חוזר במפתיע, הדברים משתנים. הבכורה התקיימה בפסטיבל ונציה 2024 שם השחקן הראשי פרנצ'סקו גאגהי זכה בפרס השחקן של מסגרת "אופקים". איטליה זכתה באוסקר 14 פעמים, כולל שלוש זכויות שהיו פרסים מיוחדים לפני שהקטגוריה הייתה קבועה והכילה מועמדים. כמות המועמדויות שלה היא 33 ועוד שני כניסות לרשימה המצומצמת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: עושה רושם שהסיכויים נמוכים מהרגיל עבור המדינה.

קזחסטן – צוער  (Cadet)

אלינה היא אם יחידנית שמאוד רוצה שבנה ייהנה מקריירה צבאית מפוארת. היא רושמת אותו לפנימיה צבאית קשוחה, אלא שהאופי העדין שלו לא מתאים למקום. הוא סובל מהתעללות ונתפס כלא מתאים למוסד בידי המנהל. האם מתקשת והוא שב למסגרת ואחרי אירוע מסוים, לפתע מתחיל להסתגל טוב למדי, וכנראה טוב מדי. אבל סרטו של אדילקאן יארזנוב אינו דרמה, אלא סרט אימה על-טבעי. הסרט ערך את הבכורה שלו בפסטיבל טוקיו 2024 והמשיך גם להקרנות בפסטיבלים של ברלין וקרלובי וארי השנה. קזחסטן עד כה עם מועמדות בודדות ושני כניסות לרשימה המקוצרת, לא כולל מועמדויות של "בוראט".
סיכוי לרשימה המקוצרת: תמיד מרענן לראות סרט אימה ברשימה. זה גם פחות או יותר תמיד אומר שהסרט לא יתקדם לשלב הבא.

קירגיזסטן – שחור אדום צהוב (Black Red Yellow)

זוהי הפעם ה-28 שקירגיזסטן שולחת סרט לאוסקר והפעם ה-7 בה אקטן ארים קובאט הוא הבמאי שלו. המדינה עד כה נפסלה פעמיים, לא נכנסה לרשימה המקוצרת ולא מעבר לכך. לצערי, הסרט של ארים קובאט השנה הוא לא מחווה לספר הכדורגל הנפלא "אדום צהוב שחור" של חיים ברעם ז"ל. הסרט מבוסס על כמה סיפורים קצרים, אחד מהם כולל משולש רומנטי, אולם העיקר הוא הפער בין המסורת של הכנת שטיחים וטיפול בסוסים מול השינויי בזמינים. הסרט ערך את הבכורה שלו בפסטיבל שאנגחאי השנה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: המסורת של העדר הצלחה באוסקר צפויה להישמר.

לבנון – עולם עצוב ויפהפה (A Sad and Beautiful World)

מאוחרי הכותרת המדויקת למדי, שכנתנו מהצפון שולחת קומדיה רומנטית על זוג שמכיר בתור ילדים, דרכיהם נפרדות אבל הם מוצאים זו את זה מחדש כאנשים מבוגרים בביירות. זה לא סוף השינויים בסיפור האהבה שמתרחש על רקע השינויים החברתיים והפוליטיים במדינה הסוערת, אם או בלי עימותים עם ישראל. הסרט ערך את בכורתו השנה בפסטיבל ונציה במסגרת הצד של שבוע הבמאים/ימי ונציה, שם הוא זכה בפרס חביב הקהל ומאז המשיך לעוד פסטיבלים. הבמאי הוא סריל אריס. לבנון הייתה מועמדת פעמיים ברצף לפני מספר שנים, ואלו היו המועמדויות היחידות שלה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אני אסתכן ופשוט העתיק את התחזית שלי לגבי סרט לבנוני דאשתקד: אולי יש סימפטיה בינלאומית ללבנון בימים אלו, אך עושה רושם שזה לא יספיק.

ליטא – הכרוניקיות הדרומיות (The Southern Chronicles)

מדינה בצפון אירופה שולחת סרט עם דרום בשם, אני מניח שהכוונה היא לדרום ליטא. הסרט מתרחש בשנות התשעים, זמן קצר אחרי העצמאות של ליטא מברית המועצות אבל הדגש הוא לא פוליטי. למעשה, זה סרט התבגרות על נער שמעדיף להתרכז ברוגבי, מוזיקה ועסקאות מפוקפקות בשוק השחור הפורח מאשר בלימודים. אבל כאשר הוא מתאהב, סדרי העדיפויות משתנים. סרטו של איגנס מיסקיניס ערך את הבכורה שלו בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין וזכה שם בפרס הסרט הבלטי, אבל ההצלחה הגורפת הגיעה כאשר הוקרן במולדתו, שם הפך לסרט המקומי המצליח בכל הזמנים בקופות וגם גרף 12 פרסים בטקס פרסי הקולנוע המקומי. זה הניסיון ה-18 של ליטא באוסקרים, עד כה בלי תוצאות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא נראה שזה מסוג הסרטים שזוכים באוסקר, גם אם הוא ככל הנראה לא רק מאוד מצליח אלא גם מוצלח. סיכוי קיים, אבל כנראה יידחק לטובת סרטים "חשובים" יותר.

לוקסמבורג – לנשום במים (Breathing Underwater)

הנסיכות הקטנה הפכה במאה ה-21 למקום די חשוב להפקת סרטים באירופה, באוסקרים 19 הניסיונות הקודמים הסתיימו בלי כניסה לרשימה המקוצרת. הפעם הם שולחים את סרטו של אריק למהן על אישה שהנישואין שלה מתדרדרים לפתע ובעלה הופך לאלים. היא בורחת למקלט לנשים, מגלה שהיא בהריון ומפתחת קשר חברות עם הנשים האחרות במקום. הסרט ערך את בכורתו בסוף 2024 בפסטיבל ורשה ועוד באותה זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל לצ'ה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא הייתי עוצר את הנשימה בציפייה.

מקסיקו – לא יזיזו אותנו (We Shall Not Be Moved)

מקסיקו מגישה את סרט ביכורים של הבמאי פייר סנט-מרטין, שהחל את דרכו בזכייה בפרס הסרט בפסטיבל טולוז לקולנוע לטינו-אמריקאי לקראת סוף 2024 וזכה בפרס דומה בפסטיבל גוודאלחרה מיד אחר כך. עוד לא מעט פרסים באו אחר כך, אם כי בפרסי הקולנוע המקסיקני הוא הפסיד את פרס הסרט והבמאי (וזכה בפרסים אחרים, כולל לסרט ביכורים ולשחקנית). השחקנית המאוד-ותיקה לואיסה האורטס מגלמת עורכת דין שיותר מחמישים שנה אחרי שאחיה נרצח בידי הצבא במהלך טבח, מקבלת פרטים על מקום מסתור של החייל שביצע את הרצח. היא יוצאת למסע נקמה שמקבל מימדים אבסורדיים. המדינה שגובלת בארה"ב זכתה רק פעם אחת, על "רומא", והייתה מועמדות בסך הכך תשע פעמים ונכנסה עוד חמש לרשימה המקוצרת, כולל ארבע פעמים ברצף שנקטע בשנה שעברה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: נופל תחת הקטגוריה של סרט שאני אשמח לראות וכרגע לא רואה אותו נכנס לרשימה המקוצרת, אולי אני טועה.

מונגוליה – נהג בעיר שקטה (Silent City Driver)

אין לי כוח לבדוק, אבל דומני כי פסטיבל הלילות השחורים בטאלין תופס את המקום השני (אחרי קאן) מבחינת פסטיבלים שנציגי המדינות ערכו בהם את הבכורה השנה. מונגוליה שולחת את זוכה הפרס הגדול (כלומר השני בחשיבתו) במהדורת 2024, סרטו של…ג'אנחייבדורז'י סנגדורז'י. העלילה עוסקת בגבר המשתחרר מן הכלא אחרי 14 שנים ומוצא עבודה כנהג ונחמה בחברת שני כלבים משוטטים. מתישהו הסרט פונה באופן דרמטי למחוזות החזרה לעולם הפשע. מונגוליה מנסה את מזלה בפעם העשירית, עד כה בלי תוצאות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא סביר.

נפאל – אנג'ילה (Anjila)

הרוחות סוערת בנפאל: לא רק מהפכה שכוללת בחירת הנהגה חדשה באפליקציית צ'טים, אלא גם מחלוקת סביב הבחירה בנציג המדינה לאוסקרים, בחירה שנעשתה בין שני סרטים שהוגשו בשעה שהמדינה בלחימה. יוצרי קולנוע אחרים לא אהבו את הבחירה והגישו תלונה גם לאמריקאים על ההליך, כך שאולי צפויות התפתחויות, אבל כרגע הנציג הוא סרטו של מילאן צ'אמס, ביוגרפיה של שוערת הכדורגל אנג'ילה טומבפו סובה, בתפקיד עצמה. היא מספרת את סיפור חייה כשחקנית כדורגל במדינה בתקופה בה כדורגל נשים נמצא בחיתוליו, עד לשלב בו היא הקפטנית הראשונה של הנבחרת וגם יוצאת לקריירה בינלאומית. הסרט זכה להצלחה מסחרית בנפאל וגם הופץ בצורה מצומצמת במדינות נוספות, כולל ארה"ב. נפאל הייתה מועמדות פעם אחת, ישר על הניסיון הראשון שלה בשנת 1999.
סיכוי לרשימה המקוצרת: היא שוערת, קשה לי לראות  אותה מבקיעה מועמדות או כובשת את הרשימה מצומצמת. יותר סביר שהיא בכוננות ספיגה מחשש לפסילה.

סנגל – דמבה (Demba)

סרטו של ממאדאו דיא ערך את הבכורה שלו כבר בפסטיבל ברלין בתחילת 2024, אבל בשנה שעברה סרט סנגלי מדובר יותר תפס את המקום. הוא כשיר כנציג המדינה השנה. דמבה הוא עובד עיירה ותיק בעיר קטנה, כאשר הוא מציין 30 שנה בתפקיד ולקראת יום השנה למותה של אשתו, רגשות של אבל ודכאון תוקפים אותו ומובילים להתדרדרות בבריאותו, אבל גם לחידוש הקשר עם בנו. עד כה סנגל עם רקורד מרשים של 50 אחוז הצלחה: חצי מההגשות נכנסו לרשימה המקוצרת, כלומר שלוש מתוך שש עד השנה. מועמדות עדיין אין. זו פעם שנייה שהם מנסים סרט של דיא, בשני המקרים שנה אחרי שסרט של מאטי דיופ הסתפק ברשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: ייתכן והאקדמיה תרצה סרט ממדינה אפריקאית סאב-סהרה וזו אופציה, אבל לא בהכרח אופציה בולטת.

סרביה – השמש לעולם לא עוד (Sun Never Again)

מישהו התגעגע לפסטיבל הלילות השחורים בטאלין? עוד סרט מן התחרות שלו ב-2024 נכנס לתמונה. עלילת סרטו הארוך השני של דויד יוונוביץ'  עוסקת בגבר אשר מקשה להתמודד עם האיום הסביבתי של מכרה מתכת סמוך לביתו, עד שהוא שואב עידוד מהקשר עם בנו הצעיר ובעיקר מעולם הדמיון שלו, דרך אמונה תמימה במעשיות שהופכת למקור כוח. כל זה בסרט שמנסה להיות גם לירי וגם חברתי. סרביה כבר חצתה את רף 30 ההגשות וכל מה שהשיגה עד כה זה כניסה בודדת לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: מתישהו סרביה תהיה מועמדת, לא הפעם.

סינגפור – עיניים זרות (Stranger Eyes)

הללויה! סרט שכבר כתבתי עליו, גם בחלק ג'. אתם מוזמנים לקרוא פרטים וגם את הדעה שלי לגבי סרטו של יאו סיוו הואה דרך הקישור בשם הסרט הסינגפורי. כתבתי עליו לקראת פסטיבל חיפה הקודם, אבל צפיתי בו כבר בפסטיבל ונציה הקודם. סינגפור מעולם לא נכנסה לרשימה המקוצרת או הייתה מועמדות.
סיכוי לרשימה המקוצרת: מנקודת המבט של העיניים הזרות שלי – אין סיכוי.

דרום אפריקה – הלב הוא שריר (The Heart Is a Muscle)

דרום אפריקה שולחת סרט מז'אנר "שם שהוא עובדה". מדובר במותחן פשע שהוא סרט הביכורים של אירמן חאמודליי שבפסטיבל ברלין השנה זכה בפרס מטעם ארגונים נוצריים במסגרת המשנה. העלילה עוסקת בגבר שבנו בן החמש נעלם במהלך מסיבת יום הולדת, מה שגורם לו לתקוף אדם שהוא סבור כי קשור לארגון הפשע שיזם את החטיפה. אולם מתברר כי הוא שגה בפירוש המציאות וכעת עליו לתקן. דרום אפריקה זכתה פעם אחת מתוך שתי מועמדויות ולזכותה עוד כניסה לרשימה המקוצרת.
סיכוי לרשימה המקוצרת: סרט ז'אנר עם הילת פסטיבלים מוגבלת נכון לרגע זה, אז נראה קלוש.

טג'יקיסטן – ארנב שחור, ארנב לבן (Black Rabbit, White Rabbit)

המדינה הסמוכה לקירגיזסטן (למי שמתקשה למצוא על המפה) שולחת סרט המתרחש על סט של סרט, ששואף להיות רימייק לסרט איראני קלאסי. אלא שהאחראי על הציוד חושד כי נשק הדמה על הסט הוא למעשה נשק אמתי, שקשור לעסקת נשק שהשתבשה בחנות עתיקות. הסרט גם עוקב אחר אישה אחרת שמתחילה לחשוד כי תאונת הדרכים ממנה היא מתאוששת לא הייתה בדיוק תאונה, ואחרי שחקנית צעירה שמגיעה לסט ומנסה בכל כוחה לקבל אודישן. סרטו של שהארם מוקרי, במאי שבין סרטיו הקודמים גם "דג וחתול", כך שהוא בקיא ממלכת החיות לפחות ברמת הכותרת. הבכורה העולמית התקיימה בפסטיבל בוסאן ממש לא מזמן, שלא לומר בשבוע האחרון של ספטמבר, מה שאומר שאני מקווה כי זו לא הייתה בדיוק הבכורה העולמית כי הסרט היה צריך להתחיל שבוע הקרנות רצוף כמה ימים קודם. לטג'יקיסטן יש גם היסטוריה של פסילות – זה קרה לה פעמים מתוך שלושת הסרטים שהיא הגישה, אחד מהם הוגש לבסוף בשנה העוקבת, אולי ייתכן שידור חוזר. בכל מקרה לוחשים לי באוזניה כי הסרט גם קיבל פרס בבוסאן וימשיך לפסטיבלים של שיקגו ולונדון.
סיכוי לרשימה המקוצרת: התגובות הראשונות מרמזות על סרט פולחן פוטנציאלי ורשימת הפסטיבלים הקרובה אומרת שיש מצב לכניסה לרשימה המקוצרת – אם אכן הסרט עומד בכללים.

אורוגוואי – אל תתני לי ללכת (Don't You Let Me Go)

עוד דוגמה לסרט ותיק יחסית, כזה שערך את הבכורה שלו בפסטיבל טרייבקה 2024, שם הוא זכה בפרס ע״ש נורה אפרון. הוא המשיך גם לפרס הסרט הכי טוב בפסטיבל הבינלאומי של אנטליה וגם סחף את פרסי הקולנוע של אורוגוואי, בה הופץ באוקטובר שנה שעברה, כלומר בתחילת תקופת הכשירות לפרסים. הסרט של הצמד הבמאיות אנה גואוורה ולטיקיה ג'ורגה עוסק באישה בת 39 שחברתה הטובה נפטרה. גיבורת הסרט צוללת לזיכרונות מן העבר, לתקופה בה החברות שלהן הייתה חיה. אורוגוואי הייתה מועמדת רק פעם אחת וגם אז נפסלה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: זה סרט שפונה לרגש וימצא אוהדים, כך שסיכוי קטן יש לו.

ונצאולה – עלי פרימרה (Alí Primera)

אני לא בטוח מתי הסרט על עלי פרימרה ערך את הפרמיירה שלו, אבל מתישהו ב-2024 הוא גם יצא מסחרית בוונצאולה, לצד כמה פסטיבלים. זהו סרט ביוגרפי על עלי פרימרה, זמר, משורר ופעיל חברתי עממי שהוא סמל של ממש במולדתו ונערץ על העם וגם על ידי הממשל במדינה שמצויה בנתיב של התנגשות פוליטית עם ארה"ב. הבמאי הוא דניאל ייגרס. זהו הסרט ה-35 שוונצואלה שולחת לאוסקר, עד כה היא נכנסה לרשימה המקוצרת פעם אחד בלבד.
סיכוי לרשימה המקוצרת: אולי אם תהיה מלחמה של ממש בין המדינות והאקדמיה תרצה למרוד – אחרת, נראה שהסרט לא אהוד במיוחד.

וייטנאם – גשם אדום (Red Rain)

אם כבר מדברים על מלחמות מול ארה"ב, הנה סרט על מלחמה מול ארה"ב. סרטו של דאנג צ'אי היון עוסק בקרב עקוב מדם בשנת 1972, קרב עם הרבה הרוגים משני הצדדים וכזה שהתוצאות שלו הובילו לסיום המלחמה. הסרט הוקרן לראשונה במולדתו לציון 80 שנות עצמאות ומאז גם הסתובב בעולם. לפי הביקורות, הוא די פטריוטי ומגויס במסרים, אבל גם מאוד מרשים בעשייה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: השאלה היא עד כמה האקדמיה האמריקאית שמאלנית. התחושה שלי: לא עד כדי כך, אלא עם סצנות הקרב ממש ירשימו אותם, הם יתגמלו בקטגוריה הזו מלחמות אחרות.

בוליביה – הבית הדרומי (The Southern House)

בוליביה הודיעה באיחור על כך שהיא בחרה נציג שערך את הבכורה שלו בפסטיבל מקומי ב…2021? אני מניח כי הסרט שביימו קרינה אורוזה וראמירו פיירו עבר מאז שינויים לפני הקרנות נוספות בדרום אמריקה בשלהי 2024 ויציאה מסחרית השנה. הסרט מתרחש בראשית שנות השמונים, בשלהי תקופת שלטון החנטות הצבאיות במדינה. אישה ובתה מוחזקים בידי כוחות הצבא המחפשים לוחמי גרילה ולפני (או אחרי זה) האישה חוזרת אחרי עשורים רבים לכפר בו גדולה. בוליביה ניסתה את מזלה באוסקר ב-14 מקרים קודמים (ועוד שלוש מקרים בהם היא פרשה/נפסלה) בלי כל הצלחה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: נבחרת הכדורגל של בוליביה מתקרבת לגביע העולם בכדורגל בין היתר בגלל העתקת משחקי הבית למגרש בגובה רב בו שחקני היריבות מתקשים לנשום. מכיוון שהקרנות לחברי האקדמיה מתקיימות בתנאים שווים, נראה שאין סיכויים גדולים.

מדגסקר – דיסקו אפריקה: סיפור מלאגסי (Disco Afrika: A Malagasy Story)

מדגסקר מצטפרת לראשונה למועדון המדינות שמגישות סרטים לאוסקר, עם סרט שהקרין בפסטיבל מקרש בסוף 2023 ובפסטיבל ברלין בשנת 2024. העלילה עוסקת בצעיר ששב לעיר בה גדל אחרי ניסיון כושל להרוויח כסף ככורה. הוא מגלה סביבו מעגלים של שחיתות וניצול וניצב בפני דילמה: למחות מול הקיפוח, או להרוויח ממנו בעצמו, בסרט עם כמה פיתולי עלילה וגם מוזיקה, לא בהכרח דיסקו. זהו סרטו הארוך הראשון של לוק רזאנרג'יונה.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא נראה מבטיח.

מלזיה – אשכבה לוולד (Pavane for an Infant)

הניסיון העשירי של מלזיה (בלי הישגים עד כה) באוסקר עוסק בנושא החם של הריונות לא רצויים בגיל צעיר והפלות שנויות במחלוקת, במקרה הזה דרך עובדות במרפאה אחת בקאולה לאמפור. סרטו של קאהט און צ'ונג הציג בבכורה בפסטיבל טוקיו ומאז הוקרן ברחבי העולם.
סיכוי לרשימה המקוצרת: הסרט מקבל תגובות חיוביות, כך שהסיכוי שלא אינו אפסי, אך זה לא נראה מבטיח.

אוגנדה – קימוט (Kimote)

אוגנדה לא בדיוק חדשה בתחום הניסיונות לאוסקר, אם כי זו רק הפעם השנייה שהיא מנסה אחרי כישלון ב2022.  סרטו של חסן מאגיי הוא דרמה על משפחה של בעלי מלאכה מסורתית של טווית בד קליפת עץ. האב רוצה שבנו ינטוש את המסורת לטובת הכנסה מודרנית בטוחה יותר, אך הבן מתקעש על התמדה ומציאת גוואה במורשת של המקצוע שהולך ונעלם. הסרט זכה בפרסי קולנוע במולדתו, אבל לא ראיתי עדויות לכך שהוקרן במקומות אחרים.
סיכוי לרשימה המקוצרת: לא שלחתם את ״מבצע ווקאליגה: גורל ודם״ שנה שעברה או השנה? לא נראה לי שיש לכם סיכוי.

הממלכה המאוחדת  – הצל של אבי(My Father's Shadow)

הכל בסדר בממלכה המאוחדת? ככה לרשום סרט בלי להכריז מראש? אני צריך ללמוד על כך שהוא מועמד ממייל שמפרסם הקרנה ספציפית בו רשום שזה, בין היתר, הנציג הרשמי של המדינה שנודעה בעבר בשם אימפריה? זה שלא שיש לכם מה להתבייש בסרט שהוקרן בבכורה במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן השנה וזכה בציון לשבח בתחרות מצלמת הזהב, מה שאומר שזהו סרטו הארוך הראשון של אקינולה דיוויס, במאי שנע בין ניגריה ובריטניה ויש לו ניסיון לא מועט בטלוויזיה וסרטים קצרים. הסרט הנוכחי מצייג את בריטניה אבל מתרחש בניגריה ודובר גם בשפה בשבטית לצד האנגלית. העלילה עוסקת בשני ילדים אשר מעבירים את היום בחברת אב אותו הם בקושי ראו במשך תקופה לא קצרה, כאשר הם גם חווים את העיר הגדולה לאגוס לראשונה וברקע משבר הבחירות בניגריה בשנת 1993. אחרי קאן, הסרט גם הציג בפסטיבל טורנטו וזכה בציון לשבח גם בפסטיבל שיקגו. בריטניה אומנם לא רק דוברת אנגלית אלא המציא את השפה האנגלית, אבל זוהי הפעם ה-22 שהיא מנסה. שנה שעברה נכנסה לרשימה המקוצרת, לפני שנתיים זכתה ובעבר הייתה מועמדות עוד פעמים.
סיכוי לרשימה המקוצרת: על פי התגובות הציונים לשבח, בהחלט יש מצב של שמירה על רצף הכניסה לרשימה המקוצרת של הבריטים, אם כי זה לא יהיה פשוט וכנראה לא יבשיל למועמדות.

וכעת, זמן להימורים.

חמשת הפייבוריטים – אלו שיכולים להופיע גם בקטגוריות אחרות, אבל מאוד סביר שלפחות אחד מהם ייפול במפתיע לפני מועמדות, מסודרים לפי סיכויי מועמדות כרגע:
נורווגיה
טוניסיה
צרפת
דרום קוריאה
ספרד

10 סרטים שאני מהמר שישלימו את הרשימה המקוצרת (אם אני פוגע בחצי זה הישג) לפי סדר הא-ב:
אוקראינה
ארגנטינה
ברזיל
גרמניה
הודו
טייוואן
ירדן
סלובניה
פלסטין
צ'ילה
הממלכה המאוחדת – החלטתי בכל זאת לשנות.

עוד אפשריות ריאליות:
איסלנד
בהוטן
דנמרק
הונגריה
סין
עיראק
ירדן
פולין
צפון מקדוניה
קולומביה
קנדה
שוודיה
שוויץ

ולפחות סרט אחד יפתיע אותי. מי יודע, אולי "הים".