״ראשי המדינה״ (Heads of State), סקירת אמזון

מתישהו, ראשי אמזון פריים הגיעו למסקנה כי מה שקהל ירצה לצפות בשנת 2025 הם סרטי פעולה לא ממש הגיונים, בהם נשיא ארה"ב מוצא את עצמו נרדף בידי פעילי טרור, על רקע של ועידת פסגה עולמית. אחרת, קשה להסביר מודע בטווח של שלושה חודשים הם מוציאים שני סרטים עם הנחת המוצא הזו – ״G20״, בו ויולה דיוויס היא נשיאת ארה"ב בעלת רקע קרבי ומשפחה שמצויה גם היא בסכנה (כמו גם מנהיגים עולמיים אחרים) יצא באפריל; כעת יוצא "ראשי המדינה" (Heads of State) סרט בו בדרך לפסגת נאט"ו, נשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה (שהוא לא ראש מדינה, טכנית, הסרט מתייחס לזה מתישהו) מוצאים את עצמם נרדפים ומבודדים מן העולם. על הסרט הראשון לא כתבתי שכן לטעמי הוא לא מצא את הטון הנכון בין מופרכות העלילה לניסיון לרגש ואולי לערבב קצת פוליטיקה. על השני אני כן מרחיב שכן הוא עושה בדיוק את זה: הוא מטומטם להחריד ומהנה באותה מידה. מודע לעצמו אבל לא חוגג את זה יותר מדי, וכן חוגג את קטעי הפעולה והיכולת המאוד ספציפיות של הקאסט שלו.

במילים אחרות, הוא עושה את העבודה בתור סרט שרואים בביית בהנאה בלי לחשוב עליו יותר מדי, שכן העשייה שלו מספיק קולחת כך שאפשר לא לחשוב יותר מדי על המקומות בהם כן עולים בו היבטים פוליטיים מטרידים. או הקבלת לחודשים האחרונים בישראל. בכל זאת אציין כי יש אזכור לאורניום מועשר והשלכות של ניסיון למנוע ממנו להגיע לידיים לא נכונות, באופן שבדיעבד יוצר רק נזק. אבל עד שזה מוסבר, ראינו כל כך הרבה קטעי פעולה יפהפיים כפי שהם נטולי הגיון בסיסי, כך שזה לא ממש משנה.

מה שעוזר לזה לעבוד הוא אנשי מקצוע עם ניסיון מוצלח באופן ספציפי בסוג כזה של סרטים. את הרעיון לסרט הגה הריסון קווארי ועיבדו יחד איתו לתסריט אנדרה נמק וג'וש אפלבאום, צמד שהחל לעבוד יחד ב"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" (ומאז גם כתב בין היתר את גרסאות ״צבי הנינג'ה״ של העשור הקודם) והבימוי הופקד בידי איליה נאישולר (״סתם אחד״). אלו לא השמות הכי בכירים, מוכרים או מוכשרים בהוליווד, אבל הם בדיוק היוצרים שיודעים לשלב הומור עם קטעי פעולה אפקטיביים, היעדר הגיון כללי עם סוג של הגיון פנימי של כל סיקוונס.
"ראשי המדינה" לא מגיע לפסגות של פאר שסדרות כמו ״משימה בלתי אפשרית״ או ״ג'ון וויק״ מספקים בשנים האחרונות, וסיפקו במידה מסוימת גם השנה, אבל הוא למד איך אפשר לעשות דברים דומים במעט פחות זמן בלי שזה יוצא משליטה על המסך. אין כאן ממש רגעים של "איך לעזאזל הם עשו את זה", אבל יש לפחות חמישה קטעי פעולה טובים ומגוונים, בכמות גדולה של לוקיישנים אירופאים ובשילוב של לחימה בתוך בניינים, או בכל כלי התחבורה שהופיעו בכותרת המקורית של סרטו של ג'ון יוז, "תקועים בדרך" (מטוס, רכבת ומכונית).

לא במקרה ציינתי את סרטו של יוז, שכן הוא מצוי בז'אנר הנוסף ש"ראשי המדינה" משתייך אליו: סרט על חברות הנרקמת בין שני גברים המוצאים את עצמם במסע משותף. האופי שלהם שונה, בהתחלה הם לא סובלים אחד את השני, אבל גם צופה לא-מנוסה יכול לנחש לאן היכרות הדדית בתוך משבר תוביל אותם. מן הצד הבריטי: אידריס אלבה מגלם את סם קלארק, חייל לשעבר שהוא פוליטיקאי מן הסוג הישן: מאמין בעבודה קשה, שואף להפוך את העולם למקום טוב יותר גם אם יש בכך פגיעה בפופולריות שלו והוא נוטה להתייחסות רצינית לכל דבר. מאידך, זה סרט פעולה ויש לו רקע צבאי, אז מדי פעם זה אולי הכי קרוב לאלבה בתור ג'יימס בונד שנקבל בקרוב. גם אם משחקי המילים וההנאה מהחיים שמורים בסרט לדמויות אחרות.
בצד האמריקאי, ג'ון סינה מגלם את ג'ון סינה. סליחה, סינה מגלם את ויל דרינג'ר, כוכב סרטי פעולה שהפך להיות נשיא אמריקאי בעל אהדה גדולה לא רק בארה"ב, אלא גם ברחבי העולם. הבנה בכלכלה או פוליטיקה עולמית עדיין אין לו במידה מלאה, אבל יש לו אינסטינקטים וכריזמה.

מולם, הנבל של הסרט הוא ויקטור גראדוב, סוחר נשק רוסי שבעבר ואולי גם בהווה ניסה להשיג אורניום מעושר ולפתח נשק גרעיני. הסרט נפתח בסיקוונס מתח בפסטיבל טומטינה בבוניול (נו, מלחמת העגבניות המסורתית בספרד), שם הוא גם נראה לראשונה מזה שנים וגם מצליח להתל בצוות הביון שניסה ללכוד אותו, תוך שהוא גונב תכונת ריגול רבת עוצמה וגם הורג לא מעט מאנשי הצוות. מי שהכי בולטת בצוות במהלך הפתיחה של היא נואל ביסט, בגילומה של פריאנקה צ'ופרה ג'ונאס ההודית, שייתכן שהיא נהנית יותר משאר הקאסט מעצם ההשתתפות בסרט. את גראדוב מגלם את פאדי קונסידיין שנראה כאילו הוא משקיע מאמץ מינימלי למדי בסרט, אבל יש לו די כישרון שגם זה יספיק למטרות הצנועות של הסרט.

מי שמחפש הפתעות, שיילך למקום אחר. יש בהחלט פיתולים בעלילה וחשיפה לגבי זהות הבוגדת, אבל אלו מהלכים שקל לצפות והסרט מתענג עליהם כפי שהוא מתענג על פיצוץ, או על קטע אמניות לחימה. אמירות על פוליטיקה עולמית בהחלט יש כאן, אבל הן רדודות למדי וזה אפילו לא מגיע לרמת להגיד על דמות כלשהי שהיא ״תואמת טראמפ״. כלומר, בהחלט אפשר להגיד את זה, אבל ההשוואה היא לא אחד לאחד והמסר של הסרט הוא יותר על חשיבות של האחידות והחברות, בתוך נאט״ו, אבל אולי לא פחות מכך בין בני אדם בכלל. בכל מקרה קצת קשה להציג דמות כמטומטמת בסרט בו מטוס שטס מלונדון לוורשה מוצא את עצמו מעל בלארוס (שאמנם גובלת בפולין, אבל מן הצד השני). כך או אחרת, בסרט הזה כבר היינו. או בעשרות סרטים שדומים לו. אבל בניגוד לסרטי פעולה אחרים שעלו לסטרימינג לאחרונה, התחושה היא ש"ראשי המדינה" יודע מה הוא עושה ומה הוא לא צריך לנסות לעשות.