פסטיבל סרטי סטודנטיות וסטודנטים 2024: הזוכים, הזוכות ודיווח אחרון

היום מסתיים פסטיבל סרטי הסטודנטים של תל אביב, אחרי שאמש, יום שני, חולקו הפרסים. באופן אישי הזדמן לי להיות בפסטיבל קצת פחות ממה שתכננתי וכך יצא שפספסתי רבים מן הסרטים שיצאו מטקס הסיום עם פרסים, לרבות פחות או יותר כל זוכי התחרות הישראלית לסרטי סטודנטים. אף כי צפיתי בסרטים אחרים ממסגרת זו. בפוסט אחרון זה, אחרי דיווח מקדים ועוד אחד תוך כדי הפסטיבל, אכתוב על הזוכה בתחרות הבינלאומית ועל עוד מספר סרטים. אעשה זאת אחרי פירוט הזכיות, שכוללת גם כמה סרטים עליהם כתבתי בדיווח הקודם או לקראת פסטיבל אחר. במקרים אלו הקישור על שם הסרט יוביל לטקסט.

הזוכים והזוכות

מתוך ״אור, שמש, מפל״. צילום: עומר וייס

תחרות ישראלית
הסרט הטוב ביותר: "אור, שמש, מפל”. תסריט ובימוי: שמעון מכלוף (מכללת מנשר לאמנות תל- אביב, ישראל)
פרס הבמאי.ת המבטיח.ה: "דברים שאני זוכרת מקיץ 2004". תסריט ובימוי: בת-סער רביב (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב, ישראל)
פרס התסריט: "עיניים של אבא". תסריט ובימוי: תמי ממיסטבלוב (קמרה אובסקורה, בית- ספר לאמנות תל- אביב, ישראל)
צילום: ״תשובה״. צילום: שי אטר, רחל אלברט, ג'י לץ. תסריט ובימוי: אפק טסטה לאונר (המכללה האקדמית ספיר שדרות)
עריכה: ״מים ודלק״. עריכה: איתמר גרוס, תסריט ובימוי: יואב בירן (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב)
ציון לשבח לתצוגת המשחק הטובה ביותר: ״עוד חמצן בבקשה״. שחקנית: אורלי אפל, תסריט ובימוי: אלה דגן (המכללה האקדמית ספיר שדרות)
חביב הקהל: "תמונת מראה". תסריט ובימוי: נעמה להב (בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ירושלים)
ציון לשבח: "משחק הכיסאות". תסריט ובימוי: עמית אראל (המכללה האקדמית ספיר, שדרות).

בחירת פורום מבקרי הקולנוע של ישראל (לסרט ישראלי מן התחרות הישראלית או הבינלאומית)
פרס הסרט: "לב אוחז" (צילום בראש הפוסט). בימוי: רימה גפן, ניקה ז'וקובה (בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים)
ציונים לשבח: "אוף, תקשיבי". תסריט ובימוי: עלמה קיני, אביב גפני (בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים)
"אור פנס יחיד". תסריט ובימוי: שי-לי עטרי וינר (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב)
"בין הנגב לגליל". תסריט ובימוי: יונתן נבו (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב)
"עיניים של אבא". תסריט ובימוי: תמי ממיסטבלוב (קמרה אובסקורה, בית- ספר לאמנות תל- אביב)
"טיקליש". תסריט ובימוי: יובל נעים (בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים)

תחרות בינלאומית
פרס הסרט: "פול ופול" (Paul and Paul). תסריט ובימוי: הוגו דרשסלר (האקדמיה לקולנוע – הולנד)
פרס הבמאי.ת המבטיח.ה: ״אלקטרה״ (Electra). תסריט ובימוי: דריה קשצ'יבה (פאמו – בית ספר לקולנוע וטלוויזיה בפראג)
פרס התסריט הטוב ביותר: "מלאכית האהבה" (ANCELLA D’AMORE). תסריט ובימוי: אמנואלה מוזופאפא (המרכז הנסיוני לסינמטוגרפיה – איטליה)
פרס הצילום הטוב ביותר: "הימלטות" (Runaway). צילום: אנטון גרומוב, תסריט ובימוי: סאלומה קינטסוראשווילי (בית ספר לקולנוע חדש, מוסקבה)
פרס העריכה הטובה ביותר: "קינת המפלצת" (The Song of the Beasts). עריכה ובימוי: טיטואן רופר, (לה פמיס, צרפת)
ציון לשבח לסרט ראשון: "מצב של היעדרות". תסריט ובימוי: מאלק אלחלבי (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב, ישראל)
ציונים לשבח: "אור פנס יחיד". תסריט ובימוי: שי-לי עטרי וינר (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב, ישראל).
"הצורך בעד" (The need of a witness). תסריט ובימוי: מריאנה סנגווינטי, רנזו קוזה (האוניברסיטה לקולנוע, בואנוס איירס ארגנטינה).
פרס חביב הקהל: "אור פנס יחיד". תסריט ובימוי: שי לי עטרי וינר

תחרות הסרט העצמאי הקצר
פרס הסרט: "לוט בערפל". תסריט ובימוי: יואב בירן
פרס הבימוי: "פרחי חורף". בימוי: ניקולאי קולשוב. יוצרי הסרט: ניקולאי קולשוב ובני שקלובסקי
ציון לשבח: "חמוצים". תסריט ובימוי: אניה כספי שמאע ומירי דוחיקיאן
פרס חביב הקהל: "בתולת שפתיים". תסריט ובימוי: שימרית אילדיס

התחרות הבינלאומית לווידאו ארט וקולנוע ניסיוני
פרס הפרויקט הטוב ביותר: "אבן מתעתעת" (Amphibolos Lithos). תסריט ובימוי: ולרי גרישה (Valery Grysha). בית ספר: האוניברסיטה הלאומית לתרבות ואומנויות קייב (Kyiv National University of Culture and Arts)
ציון לשבח: "בוני הקטן וחיסול החורף (סוף סוף!)"(Little Boney and his Winter Extinguisher (at last!)). תסריט ובימוי: יונתן עומר מזרחי (Jonathan Omer Mizrahi). בית ספר: האקדמיה לאמנויות המדיה קלן (Academy of Media Arts Cologne)
מדיה דיגיטלית: "וואקר" (Walker). תסריט ובימוי: יונתן אוברקלייד (ביה״ס לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

סקירות על שניים מן הזוכים ואחד נוסף

פול ופול

פול ופול Paul and Paul

זוכה פרס הסרט הבינלאומי בפסטיבל הוא סרט תיעודי, אם כי לקח לי כמה דקות לתוך סרטו של הוגו דרשסלר מהולנד להבין כי זה אכן המצב. הצילום השחור לבן, ההומור האפל המביע גם כאב, ואפילו עיצוב הפריים והיחס בין הדמויות לסביבה, נראו לי מחושבים מאוד ומושפעים או מזכירים קולנוע עלילתי. ככל שנמשך זמן המסך ואחרי קפיצה אחורה בזמן מן הפתיחה האופטימית והמשועשעת, נחשף הכאב התיעודי של שני הפולים שבמרכז הסרט, בת הזוג של המבוגר מביניהם, והמשפחה הבעייתית בכלל. מעבר לכך ששני הגיבורים הם בעלי שם זהה, הם גם אחים. או חצאי אחים. או חצי אחים וחצי דוד ואחיין.
פול אחריו אנחנו עוקבים יותר בדיוק משתחרר מהכלא ואין לו מקום ללכת, פרט לפול האחר, המצוי כבר אחרי גיל הפנסיה. בכלל, על פניו אפשר לצפות בסרט כמבט על שני מבוגרים נרגנים אך משעשעים. אך כפי שרמזתי בתיאור הקרבה, המבט על הווה הוא המבט על העבר של המשפחה ושל אירופה מעליו מרחפת דמות אב בעייתית, אב שגם הוליד את פול הצעיר יותר עם אחות שלא רואים בסרט, וגם היה פושע מלחמה באושוויץ. כך לפחות לפי מה שמספר פול הצעיר, שאולי לא ניתן להאמין לכל מילה שלו. יש כנות, לפחות מבחינה רגשית, ברוח הדברים שלו. זה סרט צנוע וכואב שבליבו סיפור שנראה קיצוני ופרוע, אך הסרט עצמו אף פעם לא מתייחס לכך בצורה סנסציונית או מנסה להפתיע את הקהל. רק להתמקד ברגעים קטנים בחיי הדמויות שמעוררת חיבה כשם שהסיפור שלהם עלול היה לעורר חלחלה. לא ראיתי את כל הסרטים בתחרות הבינלאומית והיו עוד מספר אופציות אפשריות לזכייה, אבל זהו זוכה ראוי.

הצורך בעד The Need of a Witness

אינס היא צעירה ארגנטינאית שעברה להתגורר בדירה המפוארת של אבא שלה, עם שפע של אפשריות אך גם כמות גדולה של מנעולים בפני העולם החיצוני. למרות זאת, אינס מחפשת את מי להכניס לדירה: תחילה חברה שעברה פרידה מבן הזוג, גם שכן חדש ונאה, ובלי רצון גם כלב גדול מימדים שנותנת לה האקסית של האב. הסרט לא נותן את כל המידע לגבי הגיבורה או מה בדיוק היחסים שלה עם אביה, והאם מצב המגורים החדש זמני או קבוע, מה שעובד בסרט קצר ומאפשר לאישיות של אינס לפרוץ בסרט שביימו מריאנה סנגווינטי ורנזו קוזה – סדרה של אפיזודות הבונות מצב נפשי. אינס היא נפש חופשייה שרוצה ליהנות, אבל יש בה גם משהו עצוב הפורץ דווקא ברגע ההנאה. סרט על בחורה שלא מחפשת משהו מורכב או עמוק, סוג של צריכה לברוח מן החיים למרות שהיא צריכה כאמור גם עד, או מישהו נוסף להעביר איתו את הזמן. או למצוא יעד בחיים כשהיעד בסופו של דבר יכול להיות טיפול באחרים. צחקתי כמה פעמים במהלך הסרט, לא תמיד באופן שיכולתי להסביר ממה הוא נובע, כפועל יוצא של האווירה ועיצוב הדירה כמקום שהעושר שלו מזמין אך גם קצת מרתיע את הגיבורה. היא מן הסתם לא באה ממעמד שונה, אך גם לא בהכרח מרגישה בנוח עם אביה במצב הנעדר שלו.

מותו של קיץ

נסיים בתחרות הישראלית עם סרטה של עלמא זלאיט, סרט שהוא בחלקו סוג של "עותק נאמן למקור" (של קירוסטאמי) בגרסת צעירים ישראלים, רק שדי ברור (לפחות לי) מה אמיתי ומה העמדת פנים, גם ברגעים בהם הטשטוש בין השניים הוא הכרחי עבור הדמויות. זהו סרט על צעיר וצעירה הנוסעים ביחד לירושלים. החברות ביניהם היא ברמה של הכרת הסודות האינטימיים ביותר ושיח פתוח על בני הזוג, אבל אף פעם לא היה שם משהו רומנטי. מוכרת בקיוסק באמצע הדרך טועה לחשוב שהם זוג והבחורה (מילי עשת) מחליטה לזרום עם ההנחה הזו, שואבת לתוכה גם את הבחור (לב לייב לוין). המשחק ממשיך בנסיעה, סוג של "מה היה אילו" שמסרב להרפות. גם בגלל שהוא מתחבר למשהו שמסרב להרפות בשאיפות של הגיבורה, שאולי מוצאת דרך המשחק דרך להעביר את הקשר לדרגה אחרת, כאשר רמת העניין של הגבר בכך פחות ברורה.

המוות מן הכותרת הוא אולי של האופציה לחברות אפלטונית שיש בה אהבה, או אולי של האופציה של קשר רומנטי של ממש בין השניים, או של העמדת פנים הקשורה גם לשמות הדמויות שאני בכוונה לא רושם. כי הסרט משחק גם בנוגע לשאלה של מה "אמיתי". אפילו אם ברור מה האמת מבחינת מה שמתרחש, או הקשר בין השניים לפני היום בו אנו צופים, מבחינה רגשית הכל מטשטש והופך להיות גם פחות ברור ברגע שכל הקלפים על השולחן ומגיעה השאלה לגבי הכרעה לגבי העתיד.

באופן אישי, קשה לי לא להיות בעד סרט בו הגבר אוהד את הפועל ירושלים, גם אם הסרט בבירור יותר מנקודת המבט של הגיבורה, בזמן מסך שווה לכאורה. ״מותו של קיץ״ משקף היטב את שלהי העונה החמה וההנאה בחיים, אך גם את העצבות הגלומה במילה מוות עם או בלי מוות פיזי. זהו דיוקן יפהפה של תקווה ואכזבה, של העמדת פנים שהיא אמיתית מאוד, של אינטימיות גלויה שיש בה גם ריחוק, או ריחוק דווקא בגלל שיודעים הכל, דווקא בגלל שנוגעים.