סרטים חדשים: ״טור פרידה״, ״אנטומיה של נפילה״, ״גודזילה X קונג: אימפריה חדשה״, ״נפש אחת״, ״ארץ החטאים״, ״דיילות אוויר״

חודש מרץ כמעט נגמר והייתי מציע להיכנס למצב רוח אביבי, אם לא היינו מתקרבים לחצי שנה שלמה של מלחמה שעדיין מכתיבה את סדר היום ולרוב גם את התחושות. חבריי לסריטה ניסו למצוא נחמה בכל מיני דרכים, בין אם לירון שערכה דאבל-פיצ׳ר ״שומר הברים״, אור שהמשיך את פרויקט זוכי האופיר והגיע לשיאן הטקס, או עופר שעשה את מה ששניהם היו עושים בדרך כלל והלך לסרט אימה חדש, זה עם סידני סוויני. אני אשתדל להצטרף לפעלתנות שלהם בסוף השבוע הזה או בתחילת הבא, אבל בינתיים יש כבר סרטים חדשים להפנות אליהם את תשומת הלב. לפני כן נזכיר שהחודש מצוין יום הנראות הטרנסי, והמקום להיות בו מחר (חמישי ה-28.3) הוא סינמטק תל אביב בו מקיים הפסטיבל הגאה מרתון סרטים בנושא. במסגרת מועדון TLVFest תוכלו לראות ארבעה כאלה, משעות הצהריים ממש, ביניהם אבליט את ״מעורב״ חביב הפסטיבלים. כל הפרטים והסרטים בלינק, עכשיו הלאה אל ההיצע המתחדש בבתי הקולנוע ועוד פסטיבל אחד לפחות שכבר נפתח.

טור פרידה – סרט ישראלי חדש בשבוע זו כבר שגרה משמחת, ואת החודש סוגר סרטו החדש של רוני ניניו (״היו לילות״, ״כבודו״, ״עבודה ערבית״). הסרט כאילו נוצר מתוך תחושת בהילות ובהלה, אולי מכאן גם הצילום בשחור-לבן אבל שנותר עכשווי, ומציג תמהיל של אירועים גדולים שנמשכים כמה שנים במדינת ישראל אבל מגולמים דרך סיפור של אדם אחד ומשפחתו. דרור קרן מגלם עיתונאי המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, המסומן בתחילת הסרט כחלק מקבוצת בוגדים שדמם מותר. כל זאת על רקע מחאת בלפור (לא קפלן), כלומר עם מסכות קורונה על הסנטר (לא האף), ובזמן שבתו מפגינה, בנו האוטיסט חוסה במוסד, ואשתו (אילנית בן-יעקב) היא בקרוב גרושתו. גם היחסים בין אביו ואמו מעיקים עליו ומונעים ממנו רגע של מנוחה, בעודו מנסה לנווט בכל החזיתות ואפילו להתחמק מן הרוצים ברעתו. עוד מככבים: ג'יטה מונטה, יהושע סובול, כרמל בין.

אנטומיה של נפילה (Anatomy of a Fall) – טרי מן הזכייה באוסקר, ורכוב על גלי ההייפ שהחלו לפני כמעט שנה עם דקל הזהב בקאן, סרטה של ז׳וסטין טרייה סוף סוף כאן. זה כאילו מוזר להציג אותו בשלב הזה, כי גם מי שלא ראו ודאי מרגישים כאילו כבר חוו אותו איכשהו, אבל המעמד מחייב. סנדרה הולר המופלאה מגלמת סופרת המואשמת ברצח בעלה, גם הוא סופר. העדים היחידים הם בנם העיוור, הכלב שלהם, ואולי עיתונאית שבאה לראיין את הגיבורה ביום מעצבן במיוחד עבורה. זה הפרמיס מתוכו יוצאים טרייה ושותפה לתסריט ולחיים (ולאוסקר) ארתור הררי, אבל הם מפליגים למחוזות מרתקים, מפחידים, מרגשים ומתעתעים. לא סתם דרמת בית משפט, לא רק דרמת יחסים או משפחה. חובת צפייה בעיניי, כפי שאני מקווה שכתבתי בטקסט הראשון שלנו על הסרט מימי קאן. מאז הזכרנו אותו בכל פסטיבל בו כיכב (שלושה בישראל) ובמירוץ לאוסקר.

גודזילה X קונג: אימפריה חדשה (Godzilla x Kong: The New Empire) – לא הגודזילה שאנחנו רוצים, הגודזילה שמגיעה לנו. אני מניח. כלומר לא הסרט זוכה האוסקר על אפקטים, אלא המשך עלילות יקום המפלצות המגודלות של אולפני וורנר, הממשיך את ״גודזילה״, ״קונג: אי הגולגולת״, ״גודזילה מלך המפלצות״, ו״גודזילה נגד קונג״. כפ שאפשר לראות בלינקים, התייאשנו מסיקור המותג הזה לאורך עשר השנים מאז שהושק. הבמאי אדם וינגארד לא התייאש וחוזר לביים על פי תסריט של טרי רוסיו, סיימון בארט וג׳רמי סלייטר. בגזרת בני האנוש תמצאו את רבקה הול, בריאן טיירי הנרי, דן סטיבנס וקיילי הוטל, נדמה לי שכולם מסרטים קודמים. הכוכבים הם כמובן הלטאה הגרעינית ומלך הקופים, שהפעם יצטרכו לשתף פעולה מול איום חדש. מה שמעלה את השאלה מי יכול להיות מספיק חזק כדי לאחד את האויבים עצומי המידות, או האם המפיצים בישראל מבינים ש-x (קטן, לא גדול כמו בשם העברי) משמעו פשוט פלוס, או שת״פ. תמונה מתוך הסרט לעיל.

נפש אחת

נפש אחת (One Life) – מבריטניה מגיע סרט שואה פחות מאתגר מזה שמופץ כרגע בבתי הקולנוע ואוהבים לצטט (לא נכון) את הבמאי שלו. סר אנתוני הופקינס מגלם את סר ניקולס וינטון, אדם שהיה באמת וב-1938 הציל 669 ילדים, פליטים מחבל הסודטים שהיו צריכים עזרה להגיע מצ׳כוסלובקיה למקום מבטחים. הוא סידר להם ויזות ומשפחות שיקלטו אותם, בלי לדעת שלא יראו את יקיריהם יותר ועד כמה נוראה תהיה מלחמת העולם השנייה שתפרוץ בשעה שהקינדר-טרנספורט צברו תאוצה. בבריטניה אגב נמנעו מאזכור של המילה ״יהודים״ בתקציר, זה פשוט לא מאוד אופנתי כרגע. ג׳וני פלין מגלם את וינטון הצעיר והאידיאליסט שנוסע לפראג ונחשף למצב, הופקינס הוא וינטון המזדקן המהרהר בעברו. לנה אולין היא זוגתו, הלנה בונהאם קרטר היא אמא שלו, ורומולה גראי מגיחה פתאום ואז נזכרתי כמה זמן לא ראיתי אותה על המסך. סרטו הראשון של ג׳יימס הוז, במאי טלוויזיה ותיק (לאחרונה ביים עונה של ״סוסים איטיים״), על פי תסריט מאת לוסינדה קוקסון, ניק דרייק (לא המוזיקאי).

ארץ החטאים (In the Land of Saints and Sinners) – ליאם ניסן מצלם באירלנד, מולדתו, זו כנראה סיבה מספקת להעיף מבט בסרט הזה. האירי שנטמע בהוליווד מגלם מתנקש בפרישה, וכפי שכולנו יודעים זה אוקסימורון. הוא מתמסר לחיים שלווים בעיירת חוף, רחוק מהמאבקים הפוליטיים של אירלנד, אבל נאלץ לשוב לאחוז ברובה כדי להגן על הקהילה שלו מפני פושעים שמחפשים מסתור במקום. עוד שמות ופרצופים עם המבטא המקורי שלהם כוללים את קירן היינדס וקרי קונדון, בסרטו של רוברט לורנץ (״הצלף״) על פי תסריט של מארק מייקל מקנלי וטרי לואן.

דיילות אוויר (Crew) – הסרט ההודי השבועי, בבימוי ראג'ש קרישנאן, הוא קומדיה אווירית על שלוש דיילות בגילומן של קרינה קאפור חאן, קריטי סנון, וטאבו. בממוצע זה יוצא שני שמות לכל אחת אז נראה לי שאנחנו בסדר. השלוש מסורות לעבודתן על אף שהמשכורת מתעכבת כבר חודשים, מה שגורם לאחת מהן לרחרח ולגלות שהחברה פשטה רגל. בטיסה הבאה שלהן נופלת לידן הזדמנות פז, מילולית: אדם מבוגר זקוק לעזרתן הרפואית, מתעלף, וחושף מטילי זהב רבים בכיסיו. השלוש צריכות להחליט האם מצאו דרך ליישב את החובות שלהן, וכיצד להתחמק מהמכס. חשוב לי לציין שהטריילר נפתח כאשר מישהי שואלת את שלוש הגיבורות היכן הזהב, ואז כל אחת בתורה אומרת את המילה זהב בהינדי, וזה קצת, איך לומר, נשמע כאילו שהן אומרות ״זונה״ בעברית (שלוש פעמים ברצף בניגון של שאלה).

פסטיבל הקולנוע הצרפתי – האירוע המרכזי לקולנוע דובר צרפתית כבר יצא לדרך ביום שני, עם "הדרכים הלא ידועות" בכיכובו של ז'אן דוז'רדן, אבל פספסתי את בואו במדור שעבר ולא נותר לי אלא להתנצל. אבל זו הייתה רק ההזנקה ומעתה ועד תחילת אפריל תוכלו להנות מ-15 סרטים בצרפתית, בכל הסינמטקים, כולל הקרנות נוספות של סרט הפתיחה. בין היתר תמצאו בתוכניה השנה שמות מוכרים עם סרטים חדשים, מ"רחוב פיקאסו 7" של לאג' לי, דרך "רק את ואני" של ולרי דונזלי ועד "והחגיגה נמשכת" של רובר גדיגיאן. שם שאנחנו בסריטה אוהבים במיוחד אבל לא יודעים לכתוב, אז מגיע לו משפט שלם משלו, הוא קוונטין דופייה שגם לו יש סרט חדש, ״יאניק״. יש גם טרום בכורה לסרטו של פרנסואה אוזון ״הפשע כולו שלי״ והקרנה ראשונה בישראל לסרט שראיתי בקאן 2023 ולא כתבתי עליו, "ממלכת החיות" עם רומן דוריס ותום מרסייה. במסגרת הקלאסיקות אזכיר את "הדוד מאמריקה" של אלן רנה ואת "ז'אקו איש נאנט" מאת אנייס ורדה, ויש עוד. כך בסינמטק בתל-אביב, לדוגמה.

The Spider Within: A Spider-Verse Story – נסיים עם סרט קצר (כשבע דקות) וחדש מבית סוני אנימציה, שמתהדר במותג ״ממד העכביש״ אבל הוא גם יותר מזה. אפשר לצפות בו בערוץ היוטיוב של סוני ומומלץ לעשות זאת אם מתגעגעים ומתגעגעות למיילס מוראלס, שהפעם מתנסה בז׳אנר סרטי האימה. מיילס עמוס חרדות אחרי עוד יום של מאבק ברעים בתור ספיידרמן וכישלון בחיים כתלמיד תיכון ובן להורים שלא מבינים מה עובר עליו. זה נכון הפעם בעיקר לגבי אביו שמזמין אותו לשבת לראות איתו סרט אימה, אבל מיילס מוותר ואז חווה סוג של סרט אימה משלו בחדרו, כאשר התקף חרדה שלו מואנש בטכניקות האנימציה המזוהות עם הזיכיון. טריגר ארכנופוביה, אבל גם בריאות הנפש. זאת משום שהסרט נוצר במסגרת שיתוף פעולה בין אולפני סוני לקרן קווין לאב, והפרויקט כולו הוא שילוב בין העלאת מודעות לצורך לתקשר החוצה חוויות פנימיות מעיקות ומלחיצות דרך יצירה שחתומים עליה אנשים מ״אוכלוסיות ממועטות ייצוג״ כמו שהאמריקאים אוהבים לומר. אני סתם התגעגעתי למיילס.