סרטים חדשים: ״הענקים של אי הפסחא״, ״רדופים בוונציה״, ״בלתי נשכחים 4״, ״משפחה אמיתית״, ״מוציא ת'נשמה״, ״אהבה עד העצם״, ״נער החורף״, ״צוות לעניין״

בין החגים שמח, ושאר ברכות מסורתיות יותר לתקופה, במה שמסתמן כשבוע די כאוטי בסריטה. פוסט ההמלצות שלנו לפסטיבל חיפה שוגר בהצלחה, לשם רוכזו רוב המאמצים של חבריי ושותפיי, זמן טוב להודות להם ולהבטיח שאחד משלי מאוד מתעכב אבל בהחלט נכתב. אם להיות כן, אני קצת מתלבט בנוגע לטון שלו, אבל מאמין שאסגר על עצמי בסופש. עוד לפני זה שווה לציין שמתישהו השבוע חל יום ההולדת של הבלוג, שלא לומר בר-מצווה, אז גם פוסט כזה יגיע בתאריך הראוי. מלבד ענייני הבלוג, עופר הספיק לבדוק מה קורה בסינמטקים ואור ממשיך לעקוב באדיקות אחר הכרזות נציגי המדינות למירוץ הסרט הבינלאומי באוסקרים. סקירות על הנעשה בקולנוע לא ממש היו לנו אז בואו נגלה יחדיו האם המצב עומד להשתנות בהתחשב בהיצע הטרי. הייתי אומר שאולי הישועה תגיע מכיוון הסטרימינג, אבל על ״הרוזן״ של פבלו לראין בנטפליקס עופר כבר כתב בזמן פסטיבל ונציה. המצב דומה גם לגבי הסרט הראשון ברשימת בתי הקולנוע להפעם.

הענקים של אי הפסחא – על סרטו החדש של דובר קוסאשווילי כתבנו במסגרת פסטיבל ירושלים, ותמונה מתוכו מעטרת את ראש הפוסט. הבמאי המוערך שב אל העולם של סרטיו המוקדמים, "חתונה מאוחרת" ו-"מתנה משמים", כלומר אל חדרי החדרים של משפחה גרוזינית (אז לא קראו להם גיאורגים) הנטועה בישראל הצעירה. להבנתי את התקציר והקדימון, הסיפורים המשתרגים כוללים ילדון (שנקרא זאזא כמו כמה מגיבוריו של הבמאי) שחולם על קלף נדיר מתוך חוברת איסוף ועל שמו קרוי הסרט; אחותו החיילת מדיאה שחולמת לעבור לרומניה אבל אהבתה לעבריין השכונתי משאירה אותה בארץ; והסבא שמנסה לנהל את העניינים בדרכו. על המסך תמצאו את ניקו טאבאדזה, מריה אובנוב, גברי בנאי, ניקיטה סקלרוק, קייט קונלין, עדן צימבליסטה, עמית ברזילי, אוראל דרי, שילה קוסאשווילי, ועוד.

רדופים בוונציה (A Haunting in Venice) – בפעם השלישית בשש שנים, קנת בראנה מביים ומככב בעיבוד לספר של אגתה כריסטי, בתפקיד הבלש הבלגי המשופם עד מאוד הרקול פוארו. אחרי ״רצח באוריינט אקספרס״ ו-״מוות על הנילוס״, לשניהם היו כבר עיבודים קאנוניים כמעט כמו הספרים, התמקדו הפעם היוצר והתסריטאי שלו, מייקל גרין, בספר פחות ידוע (״תעלומת הרצח במסיבה״) ובאדפטציה חופשית למדי. עוד שינוי הוא סגנוני, שכן בראנה מפלרטט הפעם עם סוגות אימה שונות (בית רדוף, רוחות רפאים, גזלייטינג), וגם הקאסט שונה בכך שאינו עטור כוכבים הפעם. עם כל הכבוד למישל יאו, טינה פיי, ג'יימי דורנן, קייל אלן, קאמי קוטין, ריקרדו סקמארצ׳ו, קלי ריילי והילדון ג'וד היל – זו לא רשימה שהולכים לראות סרט רק בשבילה. מי שבכל זאת ירצו תעלומת רצח עם טוויסט של מסתורין על-טבעי והרבה נסיונות לרגש ולהעציב, ימצאו את פוארו במצב פרישה מתקדם. בוונציה, ניחשתם וניחשתן נכונה. הוא שב לעניינים לבקשת חברתו הסופרת שלוקחת אותו לסיאנס בבית מקריפ כדי להפריך את כוחותיה של מדיום. בליל כל הקדושים כי מה כבר יכול להשתבש. ובכן, הכל, כולל גופות שמתחילות להיערם וכמו תמיד כולם חשודים.

בלתי נשכחים 4 (Expend4bles) – איזה קאסט גדול אך לא באמת מרשים תעדיפו? זה שלעיל, או את של הפרק הרביעי בסדרה ששמה העברי הוא אחת הטעויות הנגררות הכי מצחיקות בתולדות תרגומי הסרטים? אם כי הפעם השם הלועזי, שאין ברירה אלא לקרוא בתור ״אקספנד-פור-בלז״, נותן פייט ראוי. סילבסטר סטאלון שב להנהיג את כנופיית ברי ההקרבה, במה שאמורה להיות הפעם האחרונה שלו, אבל לא של סגנו ג'ייסון סטייתהם. עוד חוזרים לאקשן, במלוא מובן המילה, דולף לונדגרן ורנדי קוטור, כאשר הפעם מצטרפים גם קרטיס ג'קסון (פיפטי סנט), מייגן פוקס, טוני ג'ה, איקו אואייס ואנדי גרסיה. יותר רנדומלי מזה אין, וחלק כאן מגלמים את הרעימים אותם הצוות של הטובימים צריך לעצור. כי זה מה שעושים בסדרת הסרטים הזו, שאם אני זוכר טוב התחילה בתור חצי-פארודיה. הבמאי הוא סקוט וו (״מתקפה חזיתית״), ויש יותר תסריטאים ממה שהגיוני בעיניי.

מוציא ת'נשמה (It Lives Inside) – נעבור אל עולמות האימה כי בארה״ב אנחנו קרובים מספיק לאוקטובר וליל כל הקדושים בשביל להתחיל לשחרר כותרים באווירת החג. הסרט הנוכחי מגיע עם הלוגו של חברת ניאון ועם הקרנות ב-SXSW אז הוא מעט בולט מהשאר, לצד הקונספט והליהוק. מייגן שורי מגלמת נערה הודית-אמריקאית שחברתה הטובה מתחילה לאבד את זה, וטוענת שהיא סוחבת עימה שד שמענה אותה. אותה ישות עוברת לרדוף את הגיבורה, וכפי שאמא שלה מסבירה ייתכן שמדובר במשהו מיתי שניזון מרגשותיה השליליים וינסה להתמלא בהם לפני שייקח את נשמתה. זהו סרטו הראשון באורך מלא של בישאל דוטה, אחרי לא מעט סרטים קצרים.

רדופים בוונציה

אהבה עד העצם (Puppy Love) – את התקציר הזה קראתי יותר מפעם אחת וגם בטריילר צפיתי שוב ושוב, מתקשה להאמין שזה סרט אמיתי. אבל הנה אנחנו כאן, מדברים על קומדיה רומנטית במהלכה מתאהבים לא שני הגיבורים האנושיים, אלא הכלבים שלהם, שאחרי רגע סוער בגינת הכלבים עתידים להפוך להורים של גורים. בני האנוש מחליטים שזו הבעיה של שניהם ומתנהגים כמו הורים לעתיד בעצמם, בהורות משותפת כמובן כי מה פתאום שגם הם יהיו ביחד בסוף, קשרים אנושיים וכלביים הם הרי אותו הדבר. או שממש לא, אני באמת לא יודע, המוח שלי קורס לחלוטין בכל פעם שאני מנסה להבין איך זה רעיון לסרט שקיים באמת. לוסי הייל וגרנט גאסטין הם בני האדם שהשאלה ״האם הם יהיו ביחד בסוף?״ ספק נוגעת להם, וכמובן שיש כאן חמישה כותבים ושני במאים: ניק פביאנו וריצ׳ארד אלן ריד. אני גם חש צורך לציין שזה סרט סטרימינג, לפחות בארה״ב.

משפחה אמיתית (La vraie famille / The Family) – נעבור אל צרפת, משם מגיעה הדרמה המשפחתית שאת שמה בכל שפה ניתן לקרוא גם כשאלה המובילה את העלילה. מלאני טיירי וליאס סאלם מגלמים זוג המגדל שלושה ילדים, הקטן מביניהם נמסר להם כמשפחה אומנת כשהיה תינוק. כעת כאשר הוא בן שש, חוזר אל חייו של הילד אביו הביולוגי (פליקס מואטי) שמחליט כי הוא בשל לגדל את בנו ורוצה אותו אצלו. ההורים המאמצים, בדגש על האם שנראית כמו הדמות בה מתמקד הסרט, מתקשה לוותר על הילד שקרא לה כל חייו ״אמא״. סרטו של פביאן גורז׳אר.

נער החורף (Winter Boy) – נישאר בצרפת ונמשיך עם סרט בהפצה בוטיקית של הפסטיבל הגאה, שגם חשף תוכניה השבוע. אני מבטיח שעוד נגיע אליו, אחרי שנעבור בשלום את אחיו החיפאי. על הסרט שהשתתף בפסטיבל הקודם ותוכלו לראות כעת בסינמטק ת״א, חתום אחד מיקיריו של אור, כריסטוף הונורה. הבמאי-תסריטאי שב לספר סיפור התבגרות קווירי, הפעם של נער גיי הלומד בפנימייה (פול קירשר) וחוזר הביתה אל אמו (ז׳ולייט בינוש) ואחיו הגדול (ונסן לקוסט) עקב טרגדיה משפחתית. הנסיבות מובילות אותו לשוב עם אחיו הגדול אל העיר הגדולה, חווה חוויות ראשונות ובוחן גבולות בתא המשפחתי.

צוות לעניין (The Inseparables) – עוד רימייק למותג האקשן הנודע? לא, סרט אנימציה שלא קשור בשום צורה לחבורת צוות לעניין, אבל משום מה זכה לאותו שם עברי כמוהם. אני חייב לראות את הפרצוף של קהל שקנה כרטיסים לראות את בי-איי בראקוס ומצא עצמו בוהה בחברות הנרקמת בין שני צעצועים, בובת אביר דון-קישוטית ודובון פרוותי הלבוש כמו ראפר, בעודם מתרוצצים ברחבי העיר ניו-יורק. האמינו או לא אבל גם זה סרט צרפתי, בשיתוף בלגיה, שדובר אנגלית במקור ויוקרן בישראל בדיבוב לעברית כמובן. ג'רמי דגרוסון, אנימטור עם רזומה לא רחב במיוחד (״ביגפוט ג׳וניור״), ביים לראשונה בקריירה.