סרטים חדשים: ״בת הים הקטנה״, ״שקרים קטנים״, ״הילד מגן עדן״, ״מועדון הספר הטוב: הפרק הבא״, ״קנדהאר״, ״יאגה וספר הכישופים״

חג שבועות שמח, אחרי שסיימנו לחגוג את דוקאביב עם הדיווחים של עופר, ולי יש עוד המון תחמושת מפסטיבל קאן שיימשך עד מוצאי שבת. אולי אפילו צריך להתנצל קלות על כך שהדיווח שהיה מתוכנן לאתמול יתעכב אל תוך סוף השבוע, אבל הוא יגיע. בינתיים לא חסר מה לקרוא בסריטה, לדעתי לפחות, למשל פרויקט אוסקרים חדש של אור שפירסם פרק נוסף. גם סרטים חדשים בבתי הקולנוע לא חסרים, שישה מהם יצטרפו מחר אל ההיצע השבועי, אבל מה שחסר לי אישית ועוד איך הוא זמן. לכן נתמקד רק בקולנועים הפעם (עם סרט סינמטקים אחד בין לבין בשביל הגיוון), נכין את הקרקע לסקירות, ואני אתרכז בדיווחים מן הריביירה או השלמת שעות שינה יקרות כדי שיהיה לי כוח להמשיך לכתוב.

בת הים הקטנה (The Little Mermaid) – הקורבן הבא בסדרת שיפוצי האנימציה של דיסני לקלאסיקות של עצמה. על הליהוק של האלי ביילי לתפקיד אריאל בת-הים אפשר היה לקרוא הרבה לפני הסרט וזהו זמן טוב להזכיר למתרעמים שאין צבע עור נכון ליצורים מיתולוגיים. לטובת מי שנולדו הרבה אחרי 1989, אז הוקרן הסרט המקורי שגרר המשכים לרוב, אריאל היא בתו של שליט הים (חבייר בארדם) אבל חולמת על היבשה. היא מחליפה את קולה וסנפיריה תמורת זוג רגליים, אצל מכשפת הים התמנונית אורסולה (מליסה מקארתי), ועולה לחוף כדי לנסות ולהרשים את הנסיך אריק (ג׳ונה האוור-קינג). כל בעלי החיים המדברים מהסרט הקודם הומרו בגרסאות אנימציית מחשב כאילו-ריאליסטית, אבל מדברים או שרים בקולותיהם של דויד דיגס (סבסטיאן), ג׳ייקוב טרמבלי (פלאונדר), ואקוופינה (סקאטל). דגש על ״שרים״ משום שלין-מנואל מירנדה השתלט על מחלקת המוזיקה, כולל שירים חדשים וביצועים מחודשים למוזיקה של אלן מנקן. הבמאי הוא רוב מרשל, שחידש לא מזמן את ״מרי פופינס״, והוא הביא עימו את התסריטאי של אותו הסרט, דייויד מגי. עם קרדיט לכותבים הקודמים וכמובן לסופר הנס כריסטיאן אנדרסן. בתור מי שהסרט המונפש הוא הזיכרון הקולנועי הראשון שלו, הרשו לי להימנע הפעם. אור יכתוב את הסקירה, בתוך הים.

שקרים קטנים (You Hurt My Feelings) – בעברית חולק הסרט הזה מילה משותפת עם סרט הילדים לעיל, אבל זה רק כי ״פגעת ברגשותיי״ לא נשמע כמו שם של סרט קולנוע (הייתי מציע ״האמת שנפגעתי״ אבל מאוחר מדי). איך שלא תקראו לו, מדובר בסרטה החדש של ניקול הולופסנר (״דיברנו מספיק״, ״ארץ ההרגלים היציבים״) שמגיע ארצה בזריזות, במקביל לארה״ב ואחרי בכורה בפסטיבל סאנדנס בתחילת השנה הקלנדרית. הרעיון הבסיסי נשמע מבריק: סופרת המגלה בטעות מה בעלה באמת חושב על היצירה האחרונה שלה, וצריכה להתמודד עם ההשלכות. ג׳וליה לואי-דרייפוס היא הגיבורה, ואת בן-הזוג שפגע ברגשותיה מגלם טוביאס מנזיס, הידוע גם בתור ״נו הבריטי ההוא״ (הנסיך פיליפ הצעיר ב״הכתר״, אדמונד מ״משחקי הכס״ וכן הלאה). עוד בקאסט: אריאן מויאד (סטואי מ״יורשים״), מיקאלה ווטקינס, אואן טיג, אמבר טמבלין, דייויד קרוס וג׳ני ברלין. אור יהיה חרוץ במיוחד הסופש, היכונו מראש לסקירה נוספת שלו.

הילד מגן עדן (Boy from Heaven / Cairo Conspiracy) – כפי שקורה בכל פסטיבל קאן, סרטים מן המהדורה הקודמת צצים בבתי הקולנוע בישראל במקביל לזו הנוכחית. השבוע תורו של הסרט האירופאי דובר הערבית, נציג שוודיה לאוסקר וזוכה פרס התסריט של קאן 2022. הבמאי-תסריטאי הוא טאריק סאלח השוודי (״תקרית בהילטון נילוס״), ועל המסך תמצאו את מיטב השחקנים הפלסטינים: מוחמד בכרי, מכרם חורי ותאופיק ברהום בתפקיד הראשי. הוא מגלם מצרי צעיר, בן למשפחת דייגים שזוכה במלגה לאוניברסיטת קהיר היוקרתית. כוחות פוליטיים ודתיים מתחילים לחוג סביבו, מבקשים להפוך אותו לכלי משחק בידיהם ולהשתמש בפוזיציה הייחודית אליה הגיע, בסרט שהוא מותחן כשם שהוא דרמה חברתית. על המסך תמצאו עוד פרצופים מוכרים עם זיקה לתרבות ערב, למשל פארס פארס (״יאללה! יאללה!״). כל התמונות בפוסט זה הן מתוך הסרט.

מועדון הספר הטוב: הפרק הבא (Book Club: The Next Chapter) – חמש שנים אחרי שפגשנו את דיאן, ויויאן, שרון וקרול, מגיע סרט ההמשך של ארבע החברות הכי טובות. ולא, אני לא זוכר שמות של דמויות אלא אם קוראים להן ג׳יימס בונד, לגמרי בדקתי בימד״ב בשביל המשפט הקודם. אל התפקידים המרכזיים שבות דיאן קיטון, ג׳יין פונדה, קנדיס ברגן ומרי סטינברגן, שאינן ״בנות הזהב״ אבל גם לא בדיוק נשות ״סקס והעיר הגדולה״. אם כי הסרט הנוכחי בהחלט מלווה אותן בטיול מחוץ ליבשת אמריקה, במקרה זה איטליה, לשם הן נוסעות לא רק בעקבות ספר קריאה במועדון שלהן אלא כדי להשלים את החסר מימי נעוריהן. מי שאמורים לעזור בכך הם אנדי גרסיה, דון ג׳ונסון, קרייג טי נלסון וג׳אנקרלו ג׳אני. ביל הולדרמן שב אל כס הבמאי, וגם כתב יחד עם ארין סימס, אף היא מן הסרט הקודם.

קנדהאר (Kandahar) – סרט דובר ערבית נוסף באותו השבוע? אולי אפילו רימייק למחמלבאף אם לשפוט לפי השם? לא בדיוק. יותר כמו המשך שיתוף הפעולה בין השחקן ג׳רארד באטלר והבמאי ריק רומן וו (״המטרה: שומר הראש״, ״גרינלנד״). הייתי שמח לראות אותם מחדשים את ״ליקוי חמה בקנדאהאר״ של מוחסן מחמלבאף, אם כי אני לא יכול לדמיין מה ייצא, אבל במקום זאת הנה שוב העלילה של ״החוזה״ של גאי ריצ׳י בשינויים קלים. באטלר מגלם סוכן סי-איי-איי באפגניסטן, המבקש להציל את המתורגמן שלו (נאביד נגהאבן, אם כבר פרצופים שמוכרים לקהל ישראלי). תסריט ביכורים עבור מיצ׳ל לה-פורצ׳ן, בו מככבים גם עלי פאזאל (״להעיר את המלכה״) ובאהדור פולאדי (״טהרן״).

אלקראס (Alcarràs) – לפני פיזור, אני מוסיף כאן סרט שעושה סיבוב רחב יחסית בסינמטקים (יותר מאחד, יותר מפעם אחת). מדובר בזוכה פסטיבל ברלין 2022 ונציג ספרד לאוסקר, עליו כתב אור במסגרת דיווחיו מפסטיבל חיפה של אותה השנה. הבמאיות קרלה סימון וסוניה קסטלו נעזרו בשחקנים לא-מקצועיים המרכיבים בסרט משפחת חקלאים, המעבדת מימים ימימה את אדמתה הקטאלונית שופעת האפרסקים. או ליתר דיוק, מאז מלחמת האזרחים בספרד. שינויים בחייהם ובמציאות סביבם מאיימים על אורח חייהם ועל החווה כולה, מה שמאלץ את בני ובנות המשפחה להתמודד לא רק עם אתגרי היומיום והקידמה אלא עם איום ממשי על אורח חייהם.

יאגה וספר הכישופים (Яга и книга заклинаний) – פתחנו עם סרט לכל המשפחה ונסיים עם סרט ילדים, המוקרן בישראל ברוסית בלבד. אפילו השם העברי הוא תרגום של אתרים הזמנת כרטיסים כמו סינמה סיטי, ולא משהו רשמי לגמרי אם הבנתי נכון. יאגה היא כמובן ג׳ון וויק, מה שלוקח את הזיכיון הקולנועי הזה למקומות מעניינים, או שאני שוב מפנטז. יאגה היא כמובן מכשפה נודעת מן הפולקלור הסלאבי, ובמקרה של סרט אנימציה זה היא אישה צעירה ואדומת שיער המתגוררת בבקתה מרוחקת בחברת חתול ממציאן. כישופיה מוגבלים משום שאת ספר הכשפים שלה גנבה מכשפה אחרת, בלדונה (שאני לא מכיר מן הפולקלור הרוסי אבל הידע שלי רק החל להיצבר לפני שנים בודדות). יאגה מקבלת הזדמנות להשיב לה את שלה, אבל לפי התקציר נשמע ונראה שהיוצרות מתהפכות מבחינת טובים ורעים. סרטו של ולדימיר סאקוב.