18 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
אחד הדברים הכי משונים שהעניקה לנו תעשיית הקולנוע האמריקאית הוא הרימייק-העצמי - פרויקט בו במאי לא-אמריקאי קופץ יבשת כדי לעשות שוב סרט שהוא עצמו ביים בעבר. זה לא הדבר הכי שכיח בעולם, אבל זה קורה מדי פעם ואותי לפחות תמיד משאיר עם הרבה שאלות לא פתורות. ממיכאל האנקה שעשה שוב את "משחקי שעשוע", דרך שני "ההיעלמות" של ג'ורג' סלוייזר, "13"… להמשך קריאה
17 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
בגדול, היו אמורים להיות במדור רק שלושה סרטים חדשים וכשרים לפסח, אבל באיחור ניכר גיליתי שפספסתי את הפצת ״סרט לגו 2״, שהיה משובץ למיני טרום בכורות ובילבל אותי כהוגן. אז נעשה כאילו הוא יוצא השבוע, כפי שאפשר לראות בתמונות המעטרות את הפוסט, ויחד איתו השלישייה החדשה באמת. אם נראה שעבר עלינו שבוע שקט בסריטה, זה רק כי אנחנו מתכוננים לעונה… להמשך קריאה
15 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל
הפוסט הזה הוא סוג של מסורת תמימה/מטופשת/דורשת יותר מדי עבודה שאני עושה מדי שנה: ניסיון לכתוב מראש על הסרטים שירכיבו את הבחירה הרשמית של פסטיבל קאן מספר ימים לפני ההכרזה של הפסטיבל עצמו. אל התחרות הרשמית תמיד מתקבלים מספר סרטים שלא חזיתי, בעוד סרטים אחרים שאני מזכיר נושרים למסגרות משנה של קאן, לפסטיבלים של הסתיו (ונציה ו/או טורונטו) או נדחים… להמשך קריאה
14 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
יש סרטים שדורשים מעט הבהרות לפני שמתחילים לדבר עליהם אבל במקרה הזה דרוש הסבר כבר בשלב הכותרת, שמבטיחה סקירה רגילה לפרויקט לא שגרתי. נתחיל עם צ'יילדיש גמבינו, שם הבמה של המוזיקאי דונלד גלובר, המוכר גם מקריירת המשחק שלו. בקולנוע אפשר יהיה לשמוע אותו בתפקיד סימבה בעיבוד החדש של ״מלך האריות״, אחרי שהיה לנדו קלריסיאן ב״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״, לצד תפקידים… להמשך קריאה
13 באפריל 2019 מאת לירון סיני
כל סרט מתחיל את מסע היח"צ שלו בתקווה לייצר באזז חיובי, גם כשהוא ניצב מראש בפני אתגרים לא פשוטים אצל הקהל. כשמתרחשת נקודת מפנה, הדרגתית או פתאומית, והציפיות מתחלפות בחששות, זה נהיה מעניין יותר לעקוב, וגם מתסכל - בפרט אם מדובר בסרט שיש לך איזושהי זיקה רגשית אליו. המקרה של "הלבוי - עלייתה של מלכת הדמים" או פשוט "Hellboy" כפי… להמשך קריאה
12 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
בדיוק לפני שנה יצא לעולם סרט אימה מפתיע ומוצלח בשם "מקום שקט" שעשה חיל בקופות ואפילו ניכס לעצמו איזו מועמדות קטנה לאוסקר. הסרט, אותו ביים ג'ון קרסינסקי שגם ליהק את עצמו לתפקיד הראשי יחד עם אשתו המושלמת אמילי בלאנט, סיפר על עולם אפוקליפטי לאחר פלישת חייזרים קטלניים שפועלים על פי חוש השמיעה, מה שמכניס את כל העולם למצב של אלם.… להמשך קריאה
11 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל
אני חושש כי אולפני האנימציה לייקה (LAIKA) עדיין אינם מוכרים מספיק לקהל הרחב. למרות הערכה ביקורתית, לא רבים מתייחסים אליהם כאל אחד משני אולפני האנימציה הכי מוצלחים של המאה ה-21 (לצד פיקסאר) והסרטים שלהם לא משווקים יותר מדי לילדים ומבוגרים כאחד. לכן הם גם לא הופכים ללהיטים של ממש בקופות (נכון לכתיבת שורות אלו, אף סרט של החברה לא הרוויח… להמשך קריאה
10 באפריל 2019 מאת אורון שמיר
עם כל הכבוד לבחירות לכנסת ישראל, בהן הדבר היחיד שבטוח הוא שמישהו בשם בנימין ירכיב את הממשלה הבאה, שימו לב לבחירות חשובות לא פחות – תשעה סרטים חדשים מגיעים אל בתי הקולנוע בסופש. זה גם יותר מגוון מההיצע הפוליטי בארץ וגם יכול לעזור להסיח את הדעת מהימים והשבועות האחרונים, רגע לפני שפסח מגיע לעשות סדר. בשל הגודש באולמות וכי להישאר… להמשך קריאה
9 באפריל 2019 מאת אור סיגולי
הבמאי והתסריטאי טום הולנד הצטרף לשצף העיבודים הקינגי לאחר שהטביע את חותמו על ז'אנר האימה פעמיים בתוך זמן קצרצר של שלוש שנים. הוא אמנם התחיל כשחקן וצבר לעצמו כמה קרדיטים על כתיבה ("מחזור 1984", "פסיכו 2", "Cloak & Dagger") אבל היה זה "ליל האימים" מ-1985 שהפך אותו ליקיר קהילת הז'אנר, והיום הסרט ההוא נחשב לאחד מהאהובים שבסרטי הערפדים. הוא גם… להמשך קריאה
8 באפריל 2019 מאת לירון סיני
אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של סערה. ואני מתכוונת לכך במובן החיובי של המילה. שנה ומשהו אחרי שהזוהמה שמפיק העל הארווי וויינשטיין פיזר בדמות תקיפות מיניות יצאה החוצה, ניקוי האורוות בהוליווד במוסדות התרבות הפופולרית, בפוליטיקה ובכלל - נמשך. וכמו כל מהלך גדול שמטלטל את עולמנו התרבותי, היצירות שמלוות אותנו, מבדרות, עוזרות להתמודד, לעבד ולעכל - כל אחת בדרכה שלה ובז'אנר שלה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות