״בלון״, סקירה

הבהרות לפני שמתחילים: סקירה זו היא לסרט הגרמני "בלון" (Ballon) של הבמאי מיכאל בולי הרביג. מקווה שלא תבלבלו בין סרט זה לבין הסרט הסיני-טיבטי המעניין "בלון" (שימו לב ששמו הלועזי מאויית Balloon) שעושה בימים אלו סבב פסטיבלים שהחל בפסטיבל ונציה, ועוסק בקשיים של הטיבטים הקרועים בין שתי זהויות לאומיות וכללים חברתיים, בעודם מנסים לנהל חיי משפחה אוהבים. אבל זה לא הזמן לדון בסרט זה. הסרט אשר עולה למסכים בארץ השבוע אחרי בכורה ארצית בפסטיבל חיפה, עוסק במסע בכדור פורח. אז אמשיך ואקווה שלא תתבלבלו בינו לבין "השמיים הם הגבול", סרט אחר על מסע בכדור פורח שעולה בארץ בשבוע הבא. אהיה יותר ספציפי: "בלון" מבוסס על סיפור אמתי של שתי משפחות ממזרח גרמניה, שרצו להגר בשנת 1979 למערב גרמניה. באותה תקופה כוחות המשטר במזרח הקומוניסטי אבטחו היטב את הגבול והטילו עונשים כבדים על כל ניסיון הגירה, מה שלא מנע מן המשפחות להסתכן בחצייה מסוכנת ומסובכת מבחינה לוגיסטית של הגבול – בכדור פורח. אז שוב, אל תבלבלו, הפעם בין סרטו של הרביג לבין הסרט ההוליוודי "בריחה באישון ליל" (Night Crossing) שיצא למסכים בהפקת אולפני דיסני בשנת 1982.

ההשוואה לסרט האחרון מעניינת משום שמדובר בשני סרטים שנעשו בדיוק לפי אותו סיפור אמתי, אבל בתקופת שונות וממניעים שונים. הסרט של דיסני בוים בידי דלברט מאן, במאי שזכה באוסקר ובדקל הזהב עבור "מרטי", סרטו הראשון לקולנוע. זה היה בשנות החמישים, בהן ביצע מעבר מוצלח מן הטלוויזיה לקולנוע. אולם, הקריירה של מאן שידעה עוד הצלחות בשנות החמישים והששים, התדרדרה בשנות השבעים לסרטי טלוויזיה בתקופה בה לא זכו להילה. "בריחה באישון ליל" הייתה החזרה שלו לסרטים מתוקצבים והבחירה בבריחה הזו קשורה היטב להלך הרוח בשנות השמונים וגם לכך שהסרט התיישן בצורה איומה. דיסני הפיקו את הסרט כסיפור מעורר השראה לעידן רייגן, סיפור בו גם באירופה מבינים כי יש את הצד של המשטר האפל מול הצד של האור בעולם המערבי. הדבר הוביל לעשייה דידקטית ומביכה בניסיון להבהיר לקהל מה המצב במזרח גרמניה, דרך מספר רב של סצנות בהן דמויות מסבירות (באנגלית) לבני משפחה את שגרת חייהן ואת המעקב התמידי של המשטר החשאי. הדיאלוגים האלו כל כך גרועים שהם כמעט גורמים לג'ון הארט לשחק רע. הוא רק בינוני.

הסיבה להפקת ״בלון״ של ימינו שונה. המציאות הפוליטית היא לא רק מזרח מול מערב, אלא גרמניה העכשווית מול העבר שלה, וגם מול הווה שלה כסביבה קולטת. העוינות להגירה בכל אירופה ובמזרח גרמניה בפרט מהווה רגע מעניין לסיפור כל-גרמני לכאורה, בו הגרמנים הם קורבנות (של משטר גרמני בתמיכה רוסית) החוצים גבולות נגד כל הסיכויים. המניע העיקרי אינו אמפתיה לאחר, אלא מבט על העבר בעיניים עכשוויות. אף על פי שתמיד יש נוסטלגיה מסוימת לעבר ולעולם שהתיישן, הסרט מזכיר את כמה החברה הקומוניסטית במזרח גרמניה הייתה מבוססת על פחד ומניעת חירות ולא על השיווין הכלכלי אשר התיימרה לייצג. למעשה, הסרט הודף ביקורת על הקפיטליזם המודרני על ידי הצגתו כמשאלה מופשטת בעידן בו המשטר היה אלים עד לדרגה המנותקת מכל אידיאל ובגרמניה אפילו לא צריך לחזור עד שנות הארבעים בשביל זה. הסרט החדש מותאם יותר לזמננו בכך שהוא מניח כי הצופים יודעים על המצב הפוליטי בתקופה והוא מעביר את הסכנה ואת תחושת המעקב לא דרך הסברים, אלא דרך סיטואציות דרמטיות. המשפחה שבמרכז הסרט לא רק בונה כדור פורח בסתר, אלא גם צריכה לבדוק כל הזמן שהשכן, איש המשטר, לא בודק אותם בצורה קרובה מדי. מה שמקשה על המצב הוא שהבן המתבגר של המשפחה בדיוק מתאהב בבתו של השוטר הלא בדיוק חשאי.

"בלון" אמנם מנצח את "בריחה באישון ליל" בכל הקשור לבניית דמויות והסבר על המצב, אבל זה לא אומר שבניית הדמויות שלו עשירה במיוחד. כלומר, אלו אנשים אמינים, אבל העיקר היא הסיטואציה הדרמטית. ההזדהות עם הגיבורים לא נובעת מכך שמדובר בדמויות יוצאת דופן, אלא באנשים פשוטים במצב נואש המבצעים הימלטות יוצאת דופן. לכן, יותר מאשר מדובר בסרט היסטורי או משל פוליטי המדגים דרך סיפור בודד את העבר של מזרח אירופה ואת המצב של אנשים במשטר רודני בכל תקופה, זהו סרט מתח הבנוי על מבצע מסובך בו דברים רבים יכולים להשתבש. הרביג הוא במאי שבעבר המתמחה בקומדיות והוא נוטש את הטון הקומי לא לטובת עיסוק בנפש האדם, אלא למען סוג של סרט ז'אנר היסטורי. "בלון" הוא מותחן המזכיר את "ארגו" בשאיפה שלו: לייצר מתח דרך סצנות כמו רכישת בד לבניית אוהל שיכול לספק חומר גלם לכדור פורח ענקי, מעקב אחר תחזית מזג האוויר, או השגת מרשם לתרופה.

בחלק הראשון והאחרון של הסרט, הרביג מבצע את בניית המתח הזו בצורה די יעילה. יש לציין כי גם במעוף האמיתי של הכדור, השתבשו לא מעט דברים בדרך. כך שרגע השיא של הסרט הזה הוא גם הרגע בו הוא משיק לחלוטין לסרטו של מאן. בעוד הסרט האמריקאי ניצל מעט בידי הסיום בצפייה עכשווית, בסרט הגרמני הדבר מהווה המשך סגנוני לסרט כולו ורגע בו העשייה היא במיטבה. אך בו בזמן, העריכה בסרט עדיין לא סוחפת לחלוטין, כמו למשל אצל "ארגו" שהזכרתי, או הקולנוע של אלפרד היצ'קוק שהוא מקור השראה נוסף. החלק האמצעי של הסרט משמר את המתח בצורה המרגישה מעט מלאכותית יותר, ובסופו של דבר חריגות הבנייה של מערכות יחסים של ממש, בין הדמויות הבורחות לבין שאר הסביבה, סובלות מעשייה מעט נדושה יותר. אך כפי שכבר ציינתי, "בלון" לא מנסה להיות היצירה הכי מורכבת או מאירת עיניים על מזרח גרמניה. הוא נוצר בתור תשובה גרמנית למותחן הוליוודי, גם אם הוא שומר על חוסר הדיוק מבחינת היחס לאירועים (וחלקים מן הסרטים די זהים). התוצאה לדעתי סבירה, תחליטו לבד אם זה מצדיק צפייה בקולנוע או לא.