אונס ונקמה בקולנוע – פרק 4: "משאלת מוות"

11 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני

כשהתחלתי את הנבירה ההדרגתית בסרטי אונס-נקמה ציינתי שיש אבחנה, בגדול, בין שני סוגים של נקמות. האחת כוללת נקמה של אישה אחרי התקיפה המינית הברוטאלית אותה היא שורדת. השנייה, היא זו שבה האישה לא שורדת, או לכל הפחות לא נמצאת במצב לנקום בעצמה. מי שנוקם "בשבילה" הוא גבר מרכזי בחייה. בינתיים למודל הזה התאים "הבית האחרון משמאל" ועכשיו מצטרף אליו הפרנצ'ייז… להמשך קריאה

"הנערה ברשת העכביש", סקירה

10 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני

בעדכון השבועי על הסרטים החדשים אורון שאל אם יש עדיין מי שמתרגש לקראת סרט ליסבת' סלנדר חדש. התרגשות זו אולי מילה גדולה מדי, אבל סקרנות, בהחלט הייתה. במיוחד לאור העובדה שהבמאי הוא פדה אלוורז (הרימייק ל"מוות אכזרי" ו"לא לנשום" המותח והמהנה מ-2016). אלוורז שיודע לייצר מתח מצמית ומפתיע שגם מרענן נשמע כמו בחירה טובה להמשך דרכה הקולנועית של ההאקרית עם… להמשך קריאה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 19: "סהרורים" (1992)

9 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי

לקח לנו 20 סרטים (אנחנו אמנם בפרק 19, אבל הקודם היה דאבל פיצ'ר) אבל סוף סוף הגענו למפגש הגורלי בין סטיבן קינג והבמאי מיק גאריס, שהפך להיות אחד המזוהים ביותר עם עיבודיו הקולנועיים של סופר האימה המפורסם. מיק גאריס הוא אושיית קולנוע מאוד מעניינת בעיני. הוא נולד ב-1951 ואת הקריירה שלו התחיל כבמאי של מאחורי הקלעים עד סרטו הראשון באורך… להמשך קריאה

״החיים האלה״, סקירה

8 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל

סרטים בינוניים שמנסים להיות סרטים גדולים הם יותר קשים וכואבים לצפייה מסתם סרטים לא טובים. ״החיים האלה״ (Life Itself), סרטו החדש של דן פוגלמן (שסדרת הטלוויזיה שיצר תפסה את התרגום הישיר לעברית "החיים עצמם", ובנוסף הוא כתב עוד הרבה מאוד סרטים), מכיל לא מעט סצנות מרגשות בפני עצמן, סיפורי אהבה קטנים ויפים ורגעים טובים במשחק ובטכניקה הקולנועית. אבל כל אלו… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״אין בתולות בקריות״, ״הנערה ברשת העכביש״, ״החיים האלה״, ״בונז'ור מיאמי״, ״11 בספטמבר״

7 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר

אחרי הבלאגן שהוא הבחירות המוניציפיליות (והבחירות בארה״ב למי שעוקבים או עוקבות) אפשר להתרכז בבחירות החשובות יותר - מה לראות בסוף השבוע. אז על פתיחתו של פסטיבל קולנוע בערבה כתבתי בהרחבה אתמול, ואת שני האירועים המרכזיים של השבוע הבא נשמור לפוסטים היעודיים להם. בינתיים שווה להזכיר בפינת הנטפליקס את ״Outlaw King״ בו שבים לשתף פעולה דייויד מקנזי וכריס פיין, הבמאי והכוכב… להמשך קריאה

פסטיבל סרטים בערבה 2018: המלצות ואזהרות

6 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר

לארצות הברית יש את פסטיבל טלורייד (או טליורייד), אירוע הקולנוע היוקרתי שמבדיל את עצמו מיתר פסטיבלי הסתיו במיקום ובאוצרות. באי ובאות הפסטיבל סומכים על הניהול האמנותי שלו עד כדי כך שאין להם צורך לדעת את התוכניה ממש עד היום בו הוא מתחיל, ובמקום זאת הם מפקידים עצמם לתקופת נופש קצובה ושנתית בעיירה אשר בקולרדו, צופים בסרטים שנבחרו בקפידה על רקע… להמשך קריאה

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 18: "לפעמים הם חוזרים" (1991) + "מכסח הדשא" (1992)

5 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי

לראשונה בתולדות פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – דאבל פיצ'ר! הסיבה לכך שהכנסתי שני סרטים לפרק אחד איננה מתודית, אילו אינם שני סרטים שמתקשרים זה עם זה או מאירים אחד את השני באור חדש בהקשר לעיבודי הסופר המפורסם. למעשה זה לא יותר מתוצאה של חשיבה פרגמטית למדי. כי האמת היא, ואנחנו נראה את זה שוב בהמשך יש להניח, לא כל… להמשך קריאה

המלצות סינמטקים – נובמבר 2018

4 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל

פוסט ההמלצות של חודש נובמבר מגיע אחרי שעל חלק מן האירועים הסינמטקים הגדולים של החודש כבר כתבנו בנפרד - למשל מבט על הקולנוע הנורדי או פסטיבל פרינט סקרין שכבר תם. מסגרות גדולות נוספות שאולי יזכו לפוסט משל עצמן יהיו שבוע הקולנוע האירי ופסטיבל "או לה לה" לקומדיה צרפתית. חשוב עבורי לא פחות: אחרי הפסקה ארוכה מדי, הרטרוספקטיבה לאינגמר ברגמן חוזרת ויש שיטענו כי… להמשך קריאה

״אורי זהר חוזר״ ו״Voice Over״, סקירה כפולה

3 בנובמבר 2018 מאת אורון שמיר

שניים מהסרטים הישראליים היותר מעניינים שהוקרנו ועדיין מוקרנים השנה בבתי הקולנוע חולקים מספר קווי דמיון. את שניהם אפשר לקרוא כתיעוד או שימור של העבר הקולנועי של ישראל, דרך עשייה חדשה ויצירה צעירה. בשני המקרים מי שאחראי ישירות או בעקיפין הוא בית הספר ע״ש סם שפיגל בירושלים, העיר בה גם נחשפו לראשונה לקהל המקומי בפסטיבל הסרטים שהתקיים בקיץ. במקרה של ״Voice… להמשך קריאה

"סוספיריה", סקירה ופרשנות

2 בנובמבר 2018 מאת אור סיגולי

זו כבר הפעם השנייה תוך עשרה חודשים שאנחנו עומדים מול סרט חדש של הבמאי האיטלקי לוקה גוואדנינו. לא רע בהתחשב בכך שמתוך ארבעת הסרטים שביים עד שנה שעברה, רק אחד מהם הופץ בארץ ("אני אהבה"). האמת היא ששני סרטיו הראשונים בקושי יצאו את גבולות איטליה: הראשון היה "הפרוטגוניסט" שאפילו גוואדנינו די מתכחש אליו, והשני הוא "מליסה פ." שבו דווקא השקעתי זמן… להמשך קריאה