אני יודעת מה תחשבו מהכותרת של הסיכום האישי השנתי שלי ל-2022. שאני הולכת לדוש פה ב"סמייל" עד בלי די. ההצלחה הקופתית המפתיעה בארצות הברית (ובארץ) של סרט הביכורים של פארקר פין לא רק נקרא "חיוך" אם נתרגם, הוא אכן היה הניצוץ המטריד שהדליק את תשומת הלב שלי לבדוק אם יש פה מגמה השנה. ויש. כך שאני עומדת להתייחס כאן לחיוכים… להמשך קריאה
כשזה מגיע לאימת החודש, נובמבר תמיד מביא עמו איזושהי פאניקה קלה. כידוע, המהדורה הבאה כבר תהיה במסגרת סיכום שנה וזאת בעצם ההזדמנות האחרונה שלי לכתוב באופן פרטני יותר על סרטי האימה החדשים שראיתי, רגע לפני שאני נכנס למרתון השלמות ומאגד הכל למהדורה החגיגית של דצמבר. לכן הפעם יהיו ארבעה סרטים בפינה החודשית, שניים מהם חלק מההפצה הישראלית, ושניים מהמדוברים ביותר… להמשך קריאה
אני ממשיך לצפות בסרטים בונציה, כאשר קצב הצפייה מעט גבוהה מקצב הדיווחים. את הדיווח הנוכחי והרביעי במספר אפתח עם הסרט הישראלי השני שהוקרן במסגרת "אופקים", ובהמשך אכתוב על עוד סרטים מצופים מן התחרות הרשמית וסרטים מפתיעים בעלי הייפ מעט יותר נמוך. תל אביב על האש [caption id="attachment_36314" align="aligncenter" width="680"] צילום: Patricia Ibañez באדיבות יח״צ פסטיבל חיפה[/caption] סרטו השני של סאמח… להמשך קריאה
תגובות אחרונות