1 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
ונפתח בסיפור אישי, כי זאת הדרך היחידה שאני יכול להסביר את הפוסט הזה: בקיץ 2001 נסעתי בחברת שתיים מחברותי (נעמה וסמדר, אם אתם חייבים לדעת) מטבעון כל הדרך אל מרכז חורב שעל הכרמל החיפאי, כדי לראות סרט שאף אחד לא שמע עליו חוץ ממני. או לפחות זה הרושם שקיבלתי עליו. נחשפתי אליו בכל מיני דיווחים בתוכניות הקולנועית של סי.אן.אן ופוקס… להמשך קריאה
15 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר
יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא… להמשך קריאה
ונפתח בסיפור אישי, כי זאת הדרך היחידה שאני יכול להסביר את הפוסט הזה: בקיץ 2001 נסעתי בחברת שתיים מחברותי (נעמה וסמדר, אם אתם חייבים לדעת) מטבעון כל הדרך אל מרכז חורב שעל הכרמל החיפאי, כדי לראות סרט שאף אחד לא שמע עליו חוץ ממני. או לפחות זה הרושם שקיבלתי עליו. נחשפתי אליו בכל מיני דיווחים בתוכניות הקולנועית של סי.אן.אן ופוקס… להמשך קריאה
יש סוג קולנוע חמקמק שאני מאוד מחבב, אבל אפילו לא בטוח שאפשר להגדיר אותו כסוגה בפני עצמה. זה מעין מקום נשגב ונאלח, בו הארטהאוס משיק לגריינדהאוס והקולנוע האמנותי לא מתבייש בקצת טראש. דוגמאות לז׳אנרים שעושים את זה היטב הם ג׳יאלו או מערבוני הספגטי, או חלק מהקולנוע הקוריאני בפרט והאסיאתי בכלל של האלף הנוכחי, אם לצאת לרגע מגבולות איטליה. הכוונה היא…
תגובות אחרונות