13 במרץ 2018 מאת לירון סיני
אחד הדברים שהופכים את ז'אנר האימה למרתק במיוחד בעיניי, היא העובדה שהוא אמור לעורר רתיעה ודחייה. הוא לא מבדר באופן חד משמעי כמו קומדיה, ואין לו את העידון של מתח. מדובר בסוגה שמעמתת אותנו באופן חוזר ולפעמים אגרסיבי עם הפחדים שלנו, ומאפשרת לחוות אותם בצורה מבוקרת בסביבה בטוחה בתוספת פופקורן. נוסף על הרובד הגלוי של הפחדים שהם מציגים - פלישה… להמשך קריאה
31 באוגוסט 2011 מאת אור סיגולי
היה מגניב בסבנטיז. כל הקטע הזה שאין איידס או תוכניות ריאליטי עבד מעולה עד שקופים מאפריקה וקופים מלוס אנג'לס החליטו להרוס את זה. אבל שנות השבעים השאירו לנו דבר אחד נפלא (חוץ מפרוגרסיב רוק) - אסופת סרטי אימה שעיצבו מחדש את הז'אנר ונשארו מצודה של עולם קולנועי הולך ונעלם, וגם אם חלקם התיישנו למדי, עדיין הצפייה בהם לוכדת איזשהו רגע… להמשך קריאה
אחד הדברים שהופכים את ז'אנר האימה למרתק במיוחד בעיניי, היא העובדה שהוא אמור לעורר רתיעה ודחייה. הוא לא מבדר באופן חד משמעי כמו קומדיה, ואין לו את העידון של מתח. מדובר בסוגה שמעמתת אותנו באופן חוזר ולפעמים אגרסיבי עם הפחדים שלנו, ומאפשרת לחוות אותם בצורה מבוקרת בסביבה בטוחה בתוספת פופקורן. נוסף על הרובד הגלוי של הפחדים שהם מציגים - פלישה… להמשך קריאה
היה מגניב בסבנטיז. כל הקטע הזה שאין איידס או תוכניות ריאליטי עבד מעולה עד שקופים מאפריקה וקופים מלוס אנג'לס החליטו להרוס את זה. אבל שנות השבעים השאירו לנו דבר אחד נפלא (חוץ מפרוגרסיב רוק) - אסופת סרטי אימה שעיצבו מחדש את הז'אנר ונשארו מצודה של עולם קולנועי הולך ונעלם, וגם אם חלקם התיישנו למדי, עדיין הצפייה בהם לוכדת איזשהו רגע…
תגובות אחרונות