28 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
קולנוע תיעודי המשתייך אל תת-הז׳אנר של פשע אמיתי הפך לנפוץ עד כדי כך שמפתה לחלק גם אותו לחלקים. בעיניי, יש שניים עיקריים: סיפור פשע מדמם ומחליא ככל האפשר, לרוב על רוצחים ופסיכופטים ושאר חומרים של סרטי אימה, או סיפור עוקץ כמה שיותר ביזארי שהולך למקומות קומיים. על המיאוס שלי מהסוג הראשון התבטאתי לא פעם, אבל נדמה לי שגם השני מיצה… להמשך קריאה
25 באפריל 2017 מאת אורון שמיר
בנקודת האמצע של הפסטיבל זכיתי סוף סוף לחוות יום גדוש אווירה. קודם כל, התרוצצתי הלוך ושוב בין המוקדים השונים של הפסטיבל, ובואו נגיד שזה לא בדיוק כמו לקפוץ מלב סמדר אל סינמטק ירושלים וחזרה. יותר כמו לסוע חצי שעה ברכבת התחתית לכל כיוון, או לקחת שאטל מסינמטק חיפה לאולם קריגר אם להישאר בהקבלה לפסטיבלי ישראל. מבחינת הסרטים המצב היה חצי-חצי,… להמשך קריאה
קולנוע תיעודי המשתייך אל תת-הז׳אנר של פשע אמיתי הפך לנפוץ עד כדי כך שמפתה לחלק גם אותו לחלקים. בעיניי, יש שניים עיקריים: סיפור פשע מדמם ומחליא ככל האפשר, לרוב על רוצחים ופסיכופטים ושאר חומרים של סרטי אימה, או סיפור עוקץ כמה שיותר ביזארי שהולך למקומות קומיים. על המיאוס שלי מהסוג הראשון התבטאתי לא פעם, אבל נדמה לי שגם השני מיצה… להמשך קריאה
בנקודת האמצע של הפסטיבל זכיתי סוף סוף לחוות יום גדוש אווירה. קודם כל, התרוצצתי הלוך ושוב בין המוקדים השונים של הפסטיבל, ובואו נגיד שזה לא בדיוק כמו לקפוץ מלב סמדר אל סינמטק ירושלים וחזרה. יותר כמו לסוע חצי שעה ברכבת התחתית לכל כיוון, או לקחת שאטל מסינמטק חיפה לאולם קריגר אם להישאר בהקבלה לפסטיבלי ישראל. מבחינת הסרטים המצב היה חצי-חצי,…
תגובות אחרונות