18 בספטמבר 2020 מאת אורון שמיר
שום דבר בסיכום השנתי הזה לא עומד להיות רגיל. וכשמדובר בסיכום שאינו רגיל מלכתחילה, כלומר של שנה עברית במקום לועזית כנהוג, זו עלולה להיות בעיה. אתמודד עימה כרגיל בעזרת הפורמט, אבל קודם קצת קונטקסט. מאז היווסדה של סריטה, באיזור ראש השנה של תש״ע, אני מקדיש סיכום נפרד מזה של דצמבר לקולנוע הישראלי דרך הפריזמה של שנה עברית. זאת הפעם העשירית… להמשך קריאה
8 בספטמבר 2020 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב ממשיך ואת הדיווח השני ממנו (זה הראשון) אני מקדיש לתוכנית הישראלית העמוסה, עם שלושה סרטים מן התחרות ושני סרטים שמוצגים במסגרות אחרות של הפסטיבל. רוב הסרטים הם של יוצרים שעל עבודתם כבר כתבתי בעבר, רובם גם מתייחסים בדרך זו או אחרת לתקופה הקודמת לתקופת הצילומים העיקרית (עם או בלי שימוש בחומרי ארכיון). חלק מהסרטים נוגעים דרך עיסוק בעבר… להמשך קריאה
31 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
בשבוע הבא מתוכננת ההצבעה הראשונה של פרסי אופיר לשנה זו, שתעביר אותנו משלב המוקדמות לגמר, ממתמודדות למועמדים. השנה הזו שונה אמנם מכל בחינה קולנועית אחרת, אבל באופירים עסקים כרגיל: חלק קטן מהסרטים יאמר משהו לקהל הרחב, הרוב המוחלט לא. כפי שכתב אור בפוסט שלו מהשבוע שעבר, יהיה כנראה קשה מתמיד לחזות לאן נושבת הרוח ומי יהיו המועמדים. עבור חברי האקדמיה,… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
אין שום דבר צפוי, שלא נאמר אפילו מובן מאליו, בפרסי אופיר 2020. קל וחומר העובדה שזה בכלל מתקיים. על אף המגיפה, על אף המצב המפחיד ביותר שתעשיית הקולנוע הישראלית עמדה בפניו אי פעם (אפנה אתכם לכתבתה של אינה טוקר ב-ynet), על אף עתידם הלוט בערפל של האולמות, טקס פרסי הקולנוע הישראלי יתקיים השנה זאת הפעם ה-30. אני סמוך ובטוח שהאקדמיה,… להמשך קריאה
4 ביוני 2020 מאת אורון שמיר
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
29 באפריל 2020 מאת עופר ליברגל
לפני כשבוע וחצי כתבתי כאן סקירה על "העולם שבפנים", תוך הבעת תקווה שהטקסט יוביל לסדרה של פוסטים בהם אחזור לסרטים שאהבתי בתור נער. פוסט זה הוא סוג של פוסט שממשיך את אותה סדרה וגם סוג של דרך לציין את יום העצמאות של מדינת ישראל, שכן הוא דן בסרט ישראלי שמאוד אהבתי בתקופת נעוריי ויש מספר קווי דמיון ביחס שלי כלפיו… להמשך קריאה
12 בינואר 2020 מאת עופר ליברגל
לפני כשבוע יצא להקרנות מסחריות בארץ סרטו של ירון שני "עיניים שלי". זהו החלק הראשון שמופץ מתוך "טרילוגיה על אהבה" של הבמאי, שלושה סרטים שצולמו במקביל ועלילתם מתרחשת במקביל, ומתחברת בסופו של דבר למה שהוא בעיניי אחד מן הניסויים הקולנועים הכי מרתקים ומוצלחים בקולנוע הישראלי של העת האחרונה. בנוסף, במהלך השבוע הזה יערכו בארץ שתי הקרנות טרום בכורה לסרטו של הבמאי… להמשך קריאה
4 בינואר 2020 מאת עופר ליברגל
בשנת 2013, ״בית לחם״ של יובל אדלר היה הזוכה הגדול של פרסי אופיר, זכה להערכה ביקורתית יחסית גורפת (עם כמה הסתייגויות). בסקירה שלי אודותיו התייחסתי אליו בתור כנראה הסרט הישראלי המדובר של השנה, גם אם בראייה לאחור ייתכן והתואר הזה הגיע אז ל"מי מפחד מהזאב הרע" או ל"שש פעמים". לעומת זאת, דומה כי סרטו השני של אדלר, "המורה לאנגלית" (The… להמשך קריאה
15 בנובמבר 2019 מאת עופר ליברגל
ארז תדמור מייצג עבורי את המיינסטריים של הקולנוע הישראלי. הסרטים שיצר בשיתוף עם גיא נתיב ושרון מימון ומאוחר יותר לבדו, משלבים ומבטאים היטב מספר נטיות של הקולנוע הישראלי: שילוב בין קומדיה לדרמה, עיסוק בתא המשפחתי הישראלי ובחיפוש אחר האהבה. הדבר לרוב נעשה כאשר ברקע של הסרט נמצא מצב פוליטי ייחודי לישראל או ליהודים, אך להוציא אולי את "ארץ פצועה" (שהוא… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
שום דבר בסיכום השנתי הזה לא עומד להיות רגיל. וכשמדובר בסיכום שאינו רגיל מלכתחילה, כלומר של שנה עברית במקום לועזית כנהוג, זו עלולה להיות בעיה. אתמודד עימה כרגיל בעזרת הפורמט, אבל קודם קצת קונטקסט. מאז היווסדה של סריטה, באיזור ראש השנה של תש״ע, אני מקדיש סיכום נפרד מזה של דצמבר לקולנוע הישראלי דרך הפריזמה של שנה עברית. זאת הפעם העשירית… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב ממשיך ואת הדיווח השני ממנו (זה הראשון) אני מקדיש לתוכנית הישראלית העמוסה, עם שלושה סרטים מן התחרות ושני סרטים שמוצגים במסגרות אחרות של הפסטיבל. רוב הסרטים הם של יוצרים שעל עבודתם כבר כתבתי בעבר, רובם גם מתייחסים בדרך זו או אחרת לתקופה הקודמת לתקופת הצילומים העיקרית (עם או בלי שימוש בחומרי ארכיון). חלק מהסרטים נוגעים דרך עיסוק בעבר… להמשך קריאה
בשבוע הבא מתוכננת ההצבעה הראשונה של פרסי אופיר לשנה זו, שתעביר אותנו משלב המוקדמות לגמר, ממתמודדות למועמדים. השנה הזו שונה אמנם מכל בחינה קולנועית אחרת, אבל באופירים עסקים כרגיל: חלק קטן מהסרטים יאמר משהו לקהל הרחב, הרוב המוחלט לא. כפי שכתב אור בפוסט שלו מהשבוע שעבר, יהיה כנראה קשה מתמיד לחזות לאן נושבת הרוח ומי יהיו המועמדים. עבור חברי האקדמיה,… להמשך קריאה
אין שום דבר צפוי, שלא נאמר אפילו מובן מאליו, בפרסי אופיר 2020. קל וחומר העובדה שזה בכלל מתקיים. על אף המגיפה, על אף המצב המפחיד ביותר שתעשיית הקולנוע הישראלית עמדה בפניו אי פעם (אפנה אתכם לכתבתה של אינה טוקר ב-ynet), על אף עתידם הלוט בערפל של האולמות, טקס פרסי הקולנוע הישראלי יתקיים השנה זאת הפעם ה-30. אני סמוך ובטוח שהאקדמיה,… להמשך קריאה
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
לפני כשבוע וחצי כתבתי כאן סקירה על "העולם שבפנים", תוך הבעת תקווה שהטקסט יוביל לסדרה של פוסטים בהם אחזור לסרטים שאהבתי בתור נער. פוסט זה הוא סוג של פוסט שממשיך את אותה סדרה וגם סוג של דרך לציין את יום העצמאות של מדינת ישראל, שכן הוא דן בסרט ישראלי שמאוד אהבתי בתקופת נעוריי ויש מספר קווי דמיון ביחס שלי כלפיו… להמשך קריאה
בשנת 2013, ״בית לחם״ של יובל אדלר היה הזוכה הגדול של פרסי אופיר, זכה להערכה ביקורתית יחסית גורפת (עם כמה הסתייגויות). בסקירה שלי אודותיו התייחסתי אליו בתור כנראה הסרט הישראלי המדובר של השנה, גם אם בראייה לאחור ייתכן והתואר הזה הגיע אז ל"מי מפחד מהזאב הרע" או ל"שש פעמים". לעומת זאת, דומה כי סרטו השני של אדלר, "המורה לאנגלית" (The… להמשך קריאה
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות