13 בספטמבר 2021 מאת אורון שמיר
מה קורה הקיץ עם סרטי מתנקשות? זה התחיל עם ״האלמנה השחורה״, סרט הסולו של סקרלט ג׳והנסון כגיבורת-העל המארוולית שהיא בעצם מרגלת קטלנית. אחר-כך היה תורו של נבות פפושדו לברוא יקום של נשים צולפות ב״מילקשייק אבק שריפה״, ואז המשיכו וטפטפו אל בתי הקולנוע ״סוכנת במלכודת״ (Ava) עם ג׳סיקה צ׳סטיין ו״הנוקמת״ עם מגי קיו, שעניינו פחות. במניין זה לא אחשיב סרטים שמכילים… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
לפעמים כל מה שאת רוצה זה לשכוח מהצרות שלך ולאוורר אותן בו זמנית מול סרט אימה טוב. על מי אני עובדת, "לפעמים" זה כמעט כל יום בשבוע מבחינתי. וכל שעה היא שעה טובה לקצת אימה. אלא מה, הז'אנר האהוב שמאפשר לנו לרעוד ולקפוץ מפחד בבטחת אולם הקולנוע או הסלון אמנם נמצא ברנסנס נהדר בשנים האחרונות, אבל עם הביקוש עולה גם… להמשך קריאה
5 באוגוסט 2021 מאת לירון סיני
אם קרה המקרה ויש כאן מישהי או מישהו שקוראים את הסקירה ועוד לא צפו בסרט האקשן "שמיים אדומים כדם", ההמלצה הזריזה שלי היא שתעשו את זה בלי לקרוא שום דבר עליו למעט את השורות הספורות הבאות. אל תקראו את התקציר בנטפליקס, אל תבקשו שיגידו מה הקטע שלו או אלו ז'אנרים הוא מערבב או למה יש בו פלאשבקים מטרחנים שגורמים לו… להמשך קריאה
26 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
עוד לפני אימת החודש, יולי זכה ללא מעט טקסטים על סרטי הז'אנר בזכות טרילוגיית "רחוב הפחד", שכל שלושת פרקיה קיבלו סקירה משלהם. כפי שקיוויתי, הסתבר שזו כן הייתה הצלחה (הטרילוגיה, לא הטקסטים) ועל כן יש כבר תכנון נטפליקסי להרחיב את המותג ולהפוך אותו למין יקום משותף. אמנם זה מושג שיכול לייצר צמרמורת בשלב הזה, אבל תעשיית התוכן לא לומדת דבר.… להמשך קריאה
18 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
ובחלק האחרון של טרילוגיית סרטי "רחוב הפחד", התגלה בעצם שנטפליקס העלו מותג סרטי אימה שפונה לקהל צעיר יחסית, העוסקת ברדיפה להט"בית. אז אולי זה כבר לא משהו להתרגש ממנו, אבל אני בטח עדיין לא מקבל דברים כאלה כמובן מאליו. כבר מהשלב הזה אני הכי מרוצה על כל הסיפור. אמנם עוד בסרט הראשון, שהתרחש ב-1994, נקבעה גיבורה להט"בית שהובילה את העלילה,… להמשך קריאה
13 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
כפי שהובטח, והרי לא הייתה לנו סיבה לחשוב אחרת, תוך שבוע מחשיפת "רחוב הפחד – פרק 1: 1994", שחררה נטפליקס את סרט ההמשך, שני מתוך שלושה, הקרוי "רחוב הפחד – חלק 2: 1978" (Fear Street Part 2: 1978). מכיוון שאין לנו נתונים מהימנים האם החלק הראשון היה להצלחה בהזמנות, קשה לדעת אם ההייבריד הנטפליקסי של מיני-סדרה, מותג סרטים ואנתולוגיה, עורר… להמשך קריאה
5 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
הזמנים המשתנים יכולים להיות די קשים לאלו מבינינו שעדיין אוהבים, או מחפשים, עולם ברור של חלוקה ושיוכים מוחלטים, של קטגוריות יציבות, של בינאריות. וזו כנראה רק ההתחלה, בטח בעולם התוכן. עוד לא הגיעה הפסיקה בדיון הסוער האם לגיטימי להכליל את "טווין פיקס: החזרה", "המילטון" או "או.ג'י: תוצרת אמריקה" במצעד סרטי השנה, והנה יגיע משהו שרק יעשה את זה מסובך יותר.… להמשך קריאה
30 ביוני 2021 מאת אור סיגולי
העובדה שאנחנו אחרי עשור שלם של סיכומי מחצית מדהימה מכמה סיבות. קודם כל כי אני לא בטוח כמה דברים בחיים שלי החזיקו עשר שנים רצוף, וגם כי כל שנה – ואני מתכוון ממש בכל שנה – באיזור אפריל-מאי אני אומר שהסיכום לא יקרה הפעם. שאני לא מצליח לראות מספיק סרטים, שאני לא בטוח למה אני רודף אחרי כל מיני שיט… להמשך קריאה
27 ביוני 2021 מאת לירון סיני
יש משהו קצת נבזי ברצון לנצל סרט אחד כדי להמליץ על סרט אחר. זה לא הוגן כלפי הסרט החדש הרי. אנשים טרחו, הגו רעיון או עיבוד לרעיון, כתבו, שכתבו, עברו את כל השלבים בדרך להפוך מילים על צג מחשב או נייר לחוויה ויזואלית, ליהקו, שחקנים או במקרה של הסרט שתכף אדבר עליו שחקנית למדה את הטקסט והדמות עם הבמאי, צילומים,… להמשך קריאה
21 ביוני 2021 מאת אור סיגולי
אחרי שישה חודשים, ויחד עם החזרה לאולמות, סוף סוף נראה שהסכר נפתח. בחודשים האחרונים יצא לי להתלונן פה על זה שאני ממש מגרד כל מיני פינות בשביל למצוא סרטים ראויים לאימת החודש, וגם אם בסופו של דבר כמה מהם מתגלים כמעניינים באיזשהו אופן, עדיין לא הגיע איזה משהו ששווה להתאמץ במיוחד בשבילו. והנה עכשיו מורגש קצת שינוי לטובה. זה לא… להמשך קריאה
מה קורה הקיץ עם סרטי מתנקשות? זה התחיל עם ״האלמנה השחורה״, סרט הסולו של סקרלט ג׳והנסון כגיבורת-העל המארוולית שהיא בעצם מרגלת קטלנית. אחר-כך היה תורו של נבות פפושדו לברוא יקום של נשים צולפות ב״מילקשייק אבק שריפה״, ואז המשיכו וטפטפו אל בתי הקולנוע ״סוכנת במלכודת״ (Ava) עם ג׳סיקה צ׳סטיין ו״הנוקמת״ עם מגי קיו, שעניינו פחות. במניין זה לא אחשיב סרטים שמכילים… להמשך קריאה
לפעמים כל מה שאת רוצה זה לשכוח מהצרות שלך ולאוורר אותן בו זמנית מול סרט אימה טוב. על מי אני עובדת, "לפעמים" זה כמעט כל יום בשבוע מבחינתי. וכל שעה היא שעה טובה לקצת אימה. אלא מה, הז'אנר האהוב שמאפשר לנו לרעוד ולקפוץ מפחד בבטחת אולם הקולנוע או הסלון אמנם נמצא ברנסנס נהדר בשנים האחרונות, אבל עם הביקוש עולה גם… 
אם קרה המקרה ויש כאן מישהי או מישהו שקוראים את הסקירה ועוד לא צפו בסרט האקשן "שמיים אדומים כדם", ההמלצה הזריזה שלי היא שתעשו את זה בלי לקרוא שום דבר עליו למעט את השורות הספורות הבאות. אל תקראו את התקציר בנטפליקס, אל תבקשו שיגידו מה הקטע שלו או אלו ז'אנרים הוא מערבב או למה יש בו פלאשבקים מטרחנים שגורמים לו… 
עוד לפני אימת החודש, יולי זכה ללא מעט טקסטים על סרטי הז'אנר בזכות טרילוגיית "רחוב הפחד", שכל שלושת פרקיה קיבלו סקירה משלהם. כפי שקיוויתי, הסתבר שזו כן הייתה הצלחה (הטרילוגיה, לא הטקסטים) ועל כן יש כבר תכנון נטפליקסי להרחיב את המותג ולהפוך אותו למין יקום משותף. אמנם זה מושג שיכול לייצר צמרמורת בשלב הזה, אבל תעשיית התוכן לא לומדת דבר.… 
ובחלק האחרון של טרילוגיית סרטי "רחוב הפחד", התגלה בעצם שנטפליקס העלו מותג סרטי אימה שפונה לקהל צעיר יחסית, העוסקת ברדיפה להט"בית. אז אולי זה כבר לא משהו להתרגש ממנו, אבל אני בטח עדיין לא מקבל דברים כאלה כמובן מאליו. כבר מהשלב הזה אני הכי מרוצה על כל הסיפור. אמנם עוד בסרט הראשון, שהתרחש ב-1994, נקבעה גיבורה להט"בית שהובילה את העלילה,… 
כפי שהובטח, והרי לא הייתה לנו סיבה לחשוב אחרת, תוך שבוע מחשיפת "רחוב הפחד – פרק 1: 1994", שחררה נטפליקס את סרט ההמשך, שני מתוך שלושה, הקרוי "רחוב הפחד – חלק 2: 1978" (Fear Street Part 2: 1978). מכיוון שאין לנו נתונים מהימנים האם החלק הראשון היה להצלחה בהזמנות, קשה לדעת אם ההייבריד הנטפליקסי של מיני-סדרה, מותג סרטים ואנתולוגיה, עורר… 
הזמנים המשתנים יכולים להיות די קשים לאלו מבינינו שעדיין אוהבים, או מחפשים, עולם ברור של חלוקה ושיוכים מוחלטים, של קטגוריות יציבות, של בינאריות. וזו כנראה רק ההתחלה, בטח בעולם התוכן. עוד לא הגיעה הפסיקה בדיון הסוער האם לגיטימי להכליל את "טווין פיקס: החזרה", "המילטון" או "או.ג'י: תוצרת אמריקה" במצעד סרטי השנה, והנה יגיע משהו שרק יעשה את זה מסובך יותר.… 
העובדה שאנחנו אחרי עשור שלם של סיכומי מחצית מדהימה מכמה סיבות. קודם כל כי אני לא בטוח כמה דברים בחיים שלי החזיקו עשר שנים רצוף, וגם כי כל שנה – ואני מתכוון ממש בכל שנה – באיזור אפריל-מאי אני אומר שהסיכום לא יקרה הפעם. שאני לא מצליח לראות מספיק סרטים, שאני לא בטוח למה אני רודף אחרי כל מיני שיט… 
יש משהו קצת נבזי ברצון לנצל סרט אחד כדי להמליץ על סרט אחר. זה לא הוגן כלפי הסרט החדש הרי. אנשים טרחו, הגו רעיון או עיבוד לרעיון, כתבו, שכתבו, עברו את כל השלבים בדרך להפוך מילים על צג מחשב או נייר לחוויה ויזואלית, ליהקו, שחקנים או במקרה של הסרט שתכף אדבר עליו שחקנית למדה את הטקסט והדמות עם הבמאי, צילומים,… 
אחרי שישה חודשים, ויחד עם החזרה לאולמות, סוף סוף נראה שהסכר נפתח. בחודשים האחרונים יצא לי להתלונן פה על זה שאני ממש מגרד כל מיני פינות בשביל למצוא סרטים ראויים לאימת החודש, וגם אם בסופו של דבר כמה מהם מתגלים כמעניינים באיזשהו אופן, עדיין לא הגיע איזה משהו ששווה להתאמץ במיוחד בשבילו. והנה עכשיו מורגש קצת שינוי לטובה. זה לא…
תגובות אחרונות