8 בדצמבר 2022 מאת עופר ליברגל
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2022 מאת אורון שמיר
ברוח סיכומי השנה המתקרבים, נדמה לי שאפשר כבר להכתיר את שנת 2022 בתור שנת תעלומות הרצח בקולנוע. לא אך ורק, כי זו גם שנת המולטיוורס ועוד שלל סיווגים, אבל אם בעבר היו לנו סרט אחד-שניים בכל שנתון שמציבים במרכזם בלש וגופה, הפעם יש לפחות כפול מזה. אני אפילו לא מחשיב סרטים כמו ״צעקה 5״ שפתח את השנה, אלא סיפורי בילוש… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
על אף הכל, ובאמת שהדברים מדכאים לחלוטין כרגע, מדינת ישראל התברכה בדבר אחד שקשה לערער עליו: אהבת קולנוע אמיתית. למרות שאנחנו לא נחשבים כשוק משמעותי על ידי אף אחת מחברות ההפצה הבינלאומיות או שירותי הסטרימינג, באופן יחסי למספר תושביה, בישראל יש לא מעט מקומות לצרוך קולנוע איכותי, ישן או חדש, ומקומות לחלוק את החיבה וההתרגשות מיצירות גדולות. בין אם כמות… להמשך קריאה
2 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
בסוף ספטמבר הכריזה ירדן על הנציג שלה לאוסקר ה-95, "פארחה" (Farha) שמו, וכבר אז כתבתי עליו שבחיבה יתרה זה לא יעבור פה, בישראל. די ברור שסרט ערבי המתרחש ב-1948, מנקודת מבט של ילדה פלסטינית שכפרה נכבש על ידי הצבא הישראלי, כנראה לא יחליק בקלות ליושבים בציון. לרגע זה נראה שהנבואה הכל כך צפויה שלי לא תתממש, כי למי אכפת מעוד… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
28 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
כמו עונת סרטי הקיץ שהלכה והקדימה למצב שכיום היא מתחילה בחודש מאי, כמו הסופגניות שצצות בדוכנים כבר באיזה ספטמבר, כך גם סרטי חג המולד ממהרים לצאת זמן מה לפני החג הנוצרי שהקולנוע כל כך אוהב. בטרם הסתיים נובמבר כבר אפשר לראות את הארט הירוק-אדום מעטר את צגי הסטרימינג, וכתגובה פבלובית רעש פעמוני המזחלות מהדהד באוזנינו. וזה מצחיק כי בעבר כל… להמשך קריאה
26 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
25 בנובמבר 2022 מאת לירון סיני
יש נטייה להתייחס בספקנות לסרטים שמפיקה נטפליקס. ההנחה היא שהיוצר או יוצרת נשאבו אל הבור השחור שחוללה אגרנית ויצרנית התוכן על פי דרישה, ובתהליך יאבדו מהחדות והיצירתיות בגינן זכו לחוזה שמנמן מלכתחילה. זה לא מופרך. נטפליקס ליוצרות ויוצרים היא כוח מגדיל ובו זמנית מגביל, לא בשונה מהאופן שבו כניסה למכונת ההפקה המשומנת של דיסני נוטה לקצץ כנפיים של ביטוי אישי,… להמשך קריאה
24 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
מכל שרתי הסטרימינג וה-VOD בעולמינו, לא יהיה זה מעורר מחלוקת להגיד שנטפליקס הוא המקום האחרון לבוא אליו בשביל סרטי ארט-האוס, או סרטי פסטיבלים בטרמינולוגיה פחות מרתיעה. אפילו בישראל, שטרם התברכה בכל הטוב ששירותי הסטרימינג מציעים בהקשר של יצירות קצת אחרות, מאתגרות, שפונות לצופי קולנוע אדוקים שמחפשים קולנוע מורכב ומעורר מחשבה, נטפליקס היא המוצא האחרון. היא בטח לא מתקרבת להיצע המדהים… להמשך קריאה
21 בנובמבר 2022 מאת אור סיגולי
כשזה מגיע לאימת החודש, נובמבר תמיד מביא עמו איזושהי פאניקה קלה. כידוע, המהדורה הבאה כבר תהיה במסגרת סיכום שנה וזאת בעצם ההזדמנות האחרונה שלי לכתוב באופן פרטני יותר על סרטי האימה החדשים שראיתי, רגע לפני שאני נכנס למרתון השלמות ומאגד הכל למהדורה החגיגית של דצמבר. לכן הפעם יהיו ארבעה סרטים בפינה החודשית, שניים מהם חלק מההפצה הישראלית, ושניים מהמדוברים ביותר… להמשך קריאה
דומה כי נטפליקס מצאו נישה נוספות להיכנס אליה: סרטים תיעודיים על סרטי פולחן משנות הששים והשבעים, מבלי להעלות את הסרטים עצמם לשרת. זה עלול להיות לא מובן, או קיצוני מדי, עבור המנויים. אחרי "זה מספיק שחור בשבילך?" שהתמקד בעיקר בסרטי בלקספלוטיישן, עלה לשירות "רוברט דאוני סיניור" סרט ששמו העברי מספק יותר אינפורמציה משמו הלועזי, שהוא רק "Sr.". כלומר "האב" או… להמשך קריאה
ברוח סיכומי השנה המתקרבים, נדמה לי שאפשר כבר להכתיר את שנת 2022 בתור שנת תעלומות הרצח בקולנוע. לא אך ורק, כי זו גם שנת המולטיוורס ועוד שלל סיווגים, אבל אם בעבר היו לנו סרט אחד-שניים בכל שנתון שמציבים במרכזם בלש וגופה, הפעם יש לפחות כפול מזה. אני אפילו לא מחשיב סרטים כמו ״צעקה 5״ שפתח את השנה, אלא סיפורי בילוש… להמשך קריאה
על אף הכל, ובאמת שהדברים מדכאים לחלוטין כרגע, מדינת ישראל התברכה בדבר אחד שקשה לערער עליו: אהבת קולנוע אמיתית. למרות שאנחנו לא נחשבים כשוק משמעותי על ידי אף אחת מחברות ההפצה הבינלאומיות או שירותי הסטרימינג, באופן יחסי למספר תושביה, בישראל יש לא מעט מקומות לצרוך קולנוע איכותי, ישן או חדש, ומקומות לחלוק את החיבה וההתרגשות מיצירות גדולות. בין אם כמות… להמשך קריאה
בסוף ספטמבר הכריזה ירדן על הנציג שלה לאוסקר ה-95, "פארחה" (Farha) שמו, וכבר אז כתבתי עליו שבחיבה יתרה זה לא יעבור פה, בישראל. די ברור שסרט ערבי המתרחש ב-1948, מנקודת מבט של ילדה פלסטינית שכפרה נכבש על ידי הצבא הישראלי, כנראה לא יחליק בקלות ליושבים בציון. לרגע זה נראה שהנבואה הכל כך צפויה שלי לא תתממש, כי למי אכפת מעוד… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
כמו עונת סרטי הקיץ שהלכה והקדימה למצב שכיום היא מתחילה בחודש מאי, כמו הסופגניות שצצות בדוכנים כבר באיזה ספטמבר, כך גם סרטי חג המולד ממהרים לצאת זמן מה לפני החג הנוצרי שהקולנוע כל כך אוהב. בטרם הסתיים נובמבר כבר אפשר לראות את הארט הירוק-אדום מעטר את צגי הסטרימינג, וכתגובה פבלובית רעש פעמוני המזחלות מהדהד באוזנינו. וזה מצחיק כי בעבר כל… להמשך קריאה
ניתן להסתכל על "הפייבלמנים" (The Fablemans), סרטו החדש של סטיבן ספילברג, כחלק מגל של סרטים בהם במאי קולנוע מוערכים וותיקים (יחסית) חוזרים לספר על ילדות שלהם, דוגמאות "רומא" של אלפונסו קאורון ו"בלפסט" של קנת' בראנה. אבל לא מדובר בגל ייחודי ממש. יצירה קולנועית, כמו כל יצירה, כוללת פעמים רבות רבדים אוטוביוגרפיים, גלויים או סמויים, כאשר לפעמים הם סמויים גם ליוצרים… להמשך קריאה
יש נטייה להתייחס בספקנות לסרטים שמפיקה נטפליקס. ההנחה היא שהיוצר או יוצרת נשאבו אל הבור השחור שחוללה אגרנית ויצרנית התוכן על פי דרישה, ובתהליך יאבדו מהחדות והיצירתיות בגינן זכו לחוזה שמנמן מלכתחילה. זה לא מופרך. נטפליקס ליוצרות ויוצרים היא כוח מגדיל ובו זמנית מגביל, לא בשונה מהאופן שבו כניסה למכונת ההפקה המשומנת של דיסני נוטה לקצץ כנפיים של ביטוי אישי,… להמשך קריאה
מכל שרתי הסטרימינג וה-VOD בעולמינו, לא יהיה זה מעורר מחלוקת להגיד שנטפליקס הוא המקום האחרון לבוא אליו בשביל סרטי ארט-האוס, או סרטי פסטיבלים בטרמינולוגיה פחות מרתיעה. אפילו בישראל, שטרם התברכה בכל הטוב ששירותי הסטרימינג מציעים בהקשר של יצירות קצת אחרות, מאתגרות, שפונות לצופי קולנוע אדוקים שמחפשים קולנוע מורכב ומעורר מחשבה, נטפליקס היא המוצא האחרון. היא בטח לא מתקרבת להיצע המדהים… להמשך קריאה
כשזה מגיע לאימת החודש, נובמבר תמיד מביא עמו איזושהי פאניקה קלה. כידוע, המהדורה הבאה כבר תהיה במסגרת סיכום שנה וזאת בעצם ההזדמנות האחרונה שלי לכתוב באופן פרטני יותר על סרטי האימה החדשים שראיתי, רגע לפני שאני נכנס למרתון השלמות ומאגד הכל למהדורה החגיגית של דצמבר. לכן הפעם יהיו ארבעה סרטים בפינה החודשית, שניים מהם חלק מההפצה הישראלית, ושניים מהמדוברים ביותר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות