״כלב שחור״, סקירה

לבמאי הו גוואן יש קריירה מגוונת. במולדתו סין הוא ביים מספר שוברי קופות גדולים, בהכללה גסה אפוסים רבי משתתפים מתקופות שונות בהיסטוריה, ועם סצנות פעולה סוחפות. אולם מדי פעם הוא מייצר סרט שמתקבל בפסטיבלים במערב והאופי שלו שונה – פחות אפי ויותר דרמה על קשר בין האדם לחיה, בסביבה העוברת שינויים עקב המעבר של סין למודרניזציה. כזה היה סרטו "פרה" משנת 2009 וכזה הוא סרטו "כלב שחור" (Black Dog), שהציג בשנה שעברה בפסטיבל קאן, שם זכה במסגרת ״מבט מסוים״, ובארץ בבכורה בפסטיבל ירושלים, אז כתב עליו אורון. שני סרטים אלו מאוד שונים בלוקיישן ובאופי, גם אם ניתן להגדירם כסרטים על הקשר הנרקם בין אדם לחיה. אבל "כלב שחור", שעולה כעת להקרנות מסחריות בארץ, הוא לא ממש רק סרט קטן על אדם וכלב. כיאה לבמאי עם ניסיון בסרטי פעולה, יש בו כמה סצנות מרהיבות שלא ברור לי איך בדיוק הבמאי הצליח לצלם, בטח עם ההבהרה כי בעלי חיים לא נפגעו במהלך ההסרטה, שמופיעה במקום בולט בסיום. חשוב מכך, יש לסרט נשמה.

אחת מן הסצנות הזכורות ביותר בסרט מגיעה כבר בפתיחה. מיניבוס עושה את דרכו בנופי מדבר גובי שבצפון סין, כאשר המצלמה נעה לעבר הר ממנו מתחילה לרוץ להקה גדולה במיוחד של כלבים. הכלבים רצים לעבר הכביש וגורמים למיניבוס להתהפך כאשר הוא חוזר לפריים. אנו למדים כי כביש העפר נראה ככזה הנמצא במקום מרוחק, אך הוא במרחק נסיעה קצרה מן העיר. מרחק שאחד מן הנוסעים באוטובוס אף סבור כי הוא יכול לעבור ברגל. נוסע אחר מתלונן על שוד מכספו, ולכן הביקור של הנוסע שיזם את ההליכה צריך להתחיל בחקירה משטרתית. המשטרה מגלה כי אותו אדם שבחר ללכת ברגל הינו לאנג (אדי פנג), אסיר משוחרר בן 38 שחוזר אחרי כעשור לעיר בה גדל. הוא משוחרר על תנאי ואסור לו לצאת את גבולותיה. כל זה מן התעודה שלו ומן המסמכים, שכן לאנג אינו מדבר. יותר נכון: הוא מעדיף לא לדבר, כמעט בכל סיטואציה.

המילה הראשונה שלאנג אומר בסרט הוא "אחות", כאשר הוא מתקשר לאחותו על מנת לעדכן אותה כי חזר לעיר בה גדלו. הוא לא רואה צורך לומר לה מילים נוספות. הדבר בונה את דמותו כמי שבוחר לא לדבר וכמי שבונה על הסביבה שתבין אותו. אחותו מבינה אותו די טוב והשיחה איתה חוברת לשיחות אחרות של אנשים שמדברים על לאנג או ישירות אליו. מדבריהם ניתן ללמוד כי הוא היה מפורסם בעיר ובאזור כולו כפעלולן אופנועים, וסוג של כוכב רוק; אבא שלו הוא אלכוהוליסט שאחרי המאסר של הבן נעל את בית המשפחה ועבר להתגורר בגן החיות המקומי; הפשע אותו ביצע לאנג הוביל למוות של אדם אחר, גם אם טבעו של המוות מוגדר בצורות שונות: רצח מכוון, הריגה בשוגג, או תאונה. כך או אחרת, לאנג לא טוען לחפותו בשום שלב.

לאנג הוא הדמות האנושית אשר מופיעה כמעט בכל סצנה בסרט. יתר הדמויות האנושיות מספרות עליו, או נצפות דרך הקשר איתו. אבל הוא לא הגיבור היחיד של היצירה. כבוד אותו הוא חולק עם העיר עצמה ועם כלב שחור. העיר היא אחת מערים לא מעטות ברחבי סין שעברה שינוי רדיקלי סביב תחילת המאה ה-21: רוב התושבים שלה נטשו בגלל היעדר אופציות כלכליות, כולל בעידוד הממשל. לכן, כלבים רבים נותרו נטושים וכנראה כך הוקם השבט בו חזינו בהתחלה. העיר עדיין לא נטושה לגמרי, אבל דומה כי אין בה הרבה אנשים צעירים ואזורים רבים בה נעדרים בני אדם לחלוטין. אחותו של הגיבור עברה לעיר אחרת והיא ממתינה להריסת השכונה בה גדלה עבור כספי הפיצויים. אחרי ההריסה, התכנון הוא לבנות בעיר מפעלים ובניינים מודרניים יותר.

כל זאת מתרחש בשנת 2008, קצת יותר מחודש לקראת שני אירועי שיא עבור סין: אולימפיאדת בייג'ינג וליקוי חמה, שהתנאים הטובים ביותר לצפות בו יהיו במדבר. שני האירועים הללו הם גם שני הקצוות של נושאים בהם עוסק הסרט: ליקוי החמה הוא כוחו של הטבע, האולימפיאדה, בעיקר זאת בסין, מייצגת את האופן בו האדם משנה את הנוף ומוביל מהלכים גדולים, כולל הנוף האנושי. רבים במדינה נרתמו למען טקס פתיחה שהציג למעשה אילוף המוני של בני אדם למען חזון ראווה שהושפע מן הקולנוע, ובוים בידי ג'אנג יימו, המזוהה עם סרטים אפיים. טקס שהוא סמל לגאווה מקומית ואסתטיקה, אבל גם ביטוי לכך כי המדינה שולטת בהון האנושי ומשנה את פניה.

הסרט מתמקד בעיר שלא מתאימה לפנים שסין רוצה להראות לעולם. יש בעיר אמנות הקשורה למשחקים האולימפיים המתקרבים, אבל דומה כי הרשויות פועלות בעיקר על מנת שיהיה קל להרוס ולבנות מחדש. בין היתר זה אומר להיפטר מן הכלבים שאינם חיות מחמד. גם אם רובם היו חיות מחמד בעבר, או נולדו לכאלו. גם אם הם חיות מחמד לא רשומות. על פניו כלבי הפרא הם סכנה לציבור, אבל הסרט פעם אחר פעם מראה כי ההנחות של בני האדם לגבי התנהגות של חיות והסכנה הנובעת מהם היא עניין גבולי. מי שמופקד בידי המשטרה על יחידת הכלבים הוא יאו, בעל מסעדה שדומה שעובד עם החוק אבל לא תמיד מקפיד עליו. יאו מגולם באופן סמלי בידי הבמאי הסיני ז'יה ז'אנג-קה, סוג של שליט המארגן את הכל לסמכותו, ובן דורו של הו גוואן, שהתחיל בקולנוע ריאלסטי בטרם פנה לנתיבים שונים. בסרטו האחרון, "דור רומנטי", שהוקרן באותם פסטיבלים כמו "כלב שחור", הוא עסק גם כן באופן בו הממשל הסיני העביר מילוני בני אדם לסביבת מגורים אחרת.

הכלב השחור מן הכותרת הוא בתחילת הסרט הכלב שמסומן כסכנה פרקטית לשלום הציבור – הוא נשך מספר אנשים וחשוד כחולה כלבת. לאנג נתקל בו במקרה כאשר הוא חודר לטריטוריה של הכלב ומשתין בה על קיר שכבר סומן בידי ההולך על ארבע. הוא מנסה ללכוד את הכלב על מנת לקבל פרס כספי, אבל הכלב מתגלה כבעל תושייה ותחבולות במרדף, מצרף את לאנג לרשימת הננשכים. בדיעבד, זה גורם ללאנג לחבב את האויב שלו ולראות בו יותר מפרס כספי וסכנה. כאשר הכלב נלכד לבסוף, לאנג מבקש לאמץ אותו והוא ועושה עושה זאת על ידי הוכחה בדרך הקשה כי שניהם לא חולים בכלבת, וגם על ידי היכולת שלו לאלף את הפרא. אולי מפני שהוא מרגיש קצת פרא ומוקצה בעצמו, עקב העבר שלו וגם עקב מה שנראה כמו חוסר רצון לתקשר יותר מדי בהווה. הוא הפושע ששב והוא זה שמשקם את הכלב, שהיה הפושע המוצהר בתחילת העלילה, עד לרמה של היפוך בנושא השלטים לגבי אותו כלב והיחס של אחרים כלפיו בפתיחה ובסיום.

לצד המפגש עם הכלב, לאנג מתחיל להיות פעיל יותר במגע עם בני אדם וחיות, מבחירה וגם לא. הוא מלווה את אביו בימיו האחרונים ומקבל גם עימות עם הקצב הו, קרוב משפחה של הקורבן של לאנג וסוג של גנגסטר מקומי. אדם שהרג נמצא במקצוע שלו, בלי קשר לעיסוק הצד של גידול נחשים ארסיים. קשר מסוג אחר נוצר כאשר קרקס נודד מתמקם בעיירה ולאנג, בדרכו השתקנית ובאופן לא מלא, מפתח משהו שייתכן ויהפוך לרומנטי עם רקדנית מבוגרת יחסית מתוך צוות הקרקס. גם הוא בעברו הופיע במופעים דומים והיא סוג של קשורה לחיים שחי ואינו יכול לחיות עוד. לגבי היכולת שלו לבצע פעלולים עם האופנוע כיום, קיים ספק. אותה רקדנית גם נמצאת בקשר עם אדם אחר, אבל היא מחפשת מחויבות. אנו מקבלים רק הצצה קטנה לחיה, כפי שאנחנו מקבלים הצצה לחיי עוד דמויות.

דמויות נוספות הן בעצם עוד חיות, שלא תמיד מתנהגות בסרט כפי שמצופה מהן. לאנג מתבקש לטפל בטיגריס המצוי בגן חיות ומצליח בעזרת הכלב לצוד עבורו שפן, אבל עושה רושם כי הטיגריס לא ממש מעוניין לטרוף. זוהי סצנה קטנה ודוגמה לכך כי לא תמיד ניתן לנחש את הטבע, גם לא את הטבע שגדל בסביבה אנושית. הסרט בהחלט מבקר את היחס לאדם לטבע ומציג גם את האופן בו בני אדם מפתחים קשר רגשי לכלבי מחמד, אבל מנהגים כמו מרוצי כלבים עדיין מתקיימים, גם אם מחוץ לעיירה. כלומר מעבר לגבול אותו לאנג לא יכול לעבור באופן חוקי, גבול שמתואר בסרט גם באופן סמלי על ידי גשר שבור, שמכוניות לא יכולות לחצות. לגבי אופנוע, כאמור, קיים ספק.

הרובד הסמלי בסרט גדוש וכולל עוד סצנות ומקרים שלא הזכרתי, אבל בסופו של דבר הוא נרתם לתיאור מהלך רגשי של חברות בין אדם וכלב, בתוך מציאות בה הכוח של הממסד קובע גבולות על חיות מחמד ובמידה רבה על קשרים אנושים. אך לטבע עדיין יש כוח, כפי שמתגלה באופן מרהיב בסיקוונס נהדר לקראת סופו של הסרט, עליו אכתוב אחרי אזהרת ספוילר.

-ספוילר מכאן-

רגע השיא, שהוא לא סיום העלילה, הוא למעשה סוג של חילופי תפקידים: בני האדם נטשו את העיר על מנת לצפות בתופעת טבע (ליקוי חמה) ובמקביל החיות הבודדות שנותרו בגן החיות שוחררו לעיר. בדומה לסרט מדע בדיוני משנות התשעים שלא אחשוף אבל מי שצפה בו יודע למה הכוונה, ואולי גם יודע כיצד הוא מתכתב עם אירועים שקרו בסין בין התקופה המתוארת בסרט לזמן הפקתו. כמו קודם, לא ניתן לנבא מתי החיות יתקפו והסרט לא ממש מסביר איך הסיפור שלהן נסגר. הוא כן נסגר עם אמונה בהמשך וביציאה מן המצב הקיים: הכלב השחור איננו, אבל הוא הותיר צאצאים המסיימים את הסרט. לאנג כבר לא מוגבל בידי עברו, בידי המחויבות לחוק, או בידי העיר שהיא סוג של עיר רפאים, גם אם נותרה בה לא מעט אוכלוסיה.