סרטים חדשים: ״מתחת לצל של השמש״, ״כלב שחור״, ״הנערה מנאפולי״, ״התיאוריה של מרגריט״, ״הגולש״, ״משוריין״, ״זוג הצללים״, ״צעירות מחדש״, ״סטליוס״

צפיפות החגים והמועדים של אפריל מאחורינו, עם כל מיני ל״ג בעומר או יום ירושלים באופק, אבל בעיקר חגי קולנוע. בשבוע הבא בשעה הזו אור וגם אני נתרוצץ בפאלה דה פסטיבל או על הקרואסט, אי שם בפסטיבל קאן, כל אחד בענייניו. בשבוע שלאחר מכן ייפתח פסטיבל דוקאביב, שם תוכלו לפגוש את עופר ולירון ובהמשך גם את השבים מהריביירה הצרפתית. בין לבין לא נזניח יותר מדי גם את הסרטים החדשים בקולנוע, כפי שעופר עשה עם סקירה ליציאה הנוכחית של מארוול, ונמשיך בשוטף שלנו עד כמה שניתן, כפי שאור הדגים עם פרויקט האוסקר הבינלאומי. השבוע מצטרפים לא פחות מתשעה סרטים לאקרנים, לא כולל ״יעד סופי: קשר דם״ שיבליח להקרנות בודדות בסוף השבוע ואז יירד, אז נשמור אותו לשבוע הבא. כתמיד, אני תוהה מה פשר המירוץ הזה כשסרט כל-כך יפה כמו ״בירד״ מקבל את אותם שבועיים-שלושה כמו סרטים שכולנו נשכח ברגע שתסיימו לקרוא את המדור (ואני לכתוב אותו), ואז מפנה מקום לטובת משהו חדש אבל לא בהכרח עדיף. הנה מה שתוכלו לראות במקומו, כולל כמה סרטי קאן הקודם.

מתחת לצל של השמש – זה כבר מוטיב חוזר בסרטים הישראליים של השבועות האחרונים, שהם ממתינים הרבה זמן להפצה. על פי הדיווח של אור מפסטיבל ירושלים 2023, סרט הביכורים של שלום הגר הוא גם תולדה של הפקה ארוכה במיוחד, אז מה זה בשבילו עוד שנתיים המתנה ליומו בבתי הקולנוע. בזמן שחלף הספיק הבמאי גם סרטים קצרים (״תכריכים״, ״יונה המינקת״, ״סלסול״) וגם סדרה (״שישו ושמחו״) כך שיש כבר ניסיון רב מאחוריו למרות שזהו רק סרטו הראשון באורך מלא. מה גם שיש לו את סיגלית ליפשיץ יחד איתו על התסריט, שזה כבר ניסיון שלא יסולא בפז. העלילה שהם כתבו מספרת על גבר אתיופי המסיים לרצות עונש מאסר ארוך על רצח אשתו. עם שחרורו הוא מבקש להתאחד עם בנם, שהיה פעוט בזמן האירוע, ומגלה שכיום הוא נער בזנות. הדבר האחרון שרצה היה לשוב אל עולם הפשע, בחצר האחורית של דרום תל אביב, אבל הוא נחוש להציל את בנו מהגורל שהועיד לו בעצמו. אפילו אם זה יעלה לו בכליאה נוספת, הפעם לתמיד. אימוס איינו בתפקיד הראשי זכה בפרסים על הופעתו, ולצידו משחקים חנוך וובה, נצנת מקונן, ערן איוניר, טטנה כבדה אספה, מאיר דסה ואילן חזן. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הנערה מנאפולי (Parthenope) – פאולו סורנטינו חוזר לקולנוע, שלוש-ארבע שנים אחרי ״יד האלוהים״ בנטפליקס ועוד הרפתקאות טלוויזיוניות. הוא נשאר בנאפולי אהובתו, מקווה הפעם לעשות איתה/לה את מה שעשה לרומא ב״יפה לנצח״. פרתנופה, שם הסרט במקור, הוא שמה של המוזה והנימפה של העיר הדרום-איטלקית, וגם שמה של גיבורת הסרט שנולדת בים התיכון. ליטרלי בתוך הים, כמו האגדות על פרתנופה הפלאית. כיוון שזה סרט של סורנטינו היא גדלה להיות אישה יפה מלהכיל, שמשגעת את הגברים באיזור בצעירותה ומעוררת השראה בכל אשר היא פונה, על אף שהחיפוש שלה אחר האושר מביא לה בעיקר סבל וצער. סלסטה דלה פורטה מגלמת את הגיבורה רוב הסרט, ומבין כל האיטלקים סביבה בולט דווקא גארי אולדמן בתור סופר המוצא בה השראה ולא רומנטית בניגוד לכל השאר. אם אני זוכר טוב סרט שראיתי לפני שנה שלמה בקאן, אבל הוקרן גם בפסטיבל חיפה בינואר.

כלב שחור (Black Dog) – שוב קאן 2024 אבל הפעם זוכה מסגרת ״מבט מסוים״, שגם הוקרן לרגע בפסטיבל ירושלים, אז כתבתי עליו. הוא גם זכה בפאלם-דוג, הפרס המוענק לכלב הטוב ביותר בכל הריביירה הצרפתית, זכייה מוצדקת מאין כמוה אם יורשה לי. לא ראיתי משחק כלבי כמו בסרט הזה כנראה מאז ״האל הלבן״ לפני עשור. יש גם בני אדם בסרט הסיני, שביים הו גוואן, ומתרחשת בקיץ 2008 קצת לפני אולימפיאדת בייג׳ינג. ההתרחשות רחוקה למדי מן הבירה והמיקוד הוא עיירה נטושה סמוך למדבר גובי, שם מפעלים נסגרו ומשפחות שלמות עזבו ללא חיות המחמד שלהם. לכן עדר כלבים משוטטים מסתובב כל הזמן ברגע, עד כדי כך שמוקם כוח לכידת כלבים מקומי ומאולתר המופעל בידי התושבים. מפקד עליו ז׳יה ז׳אנג-קה, הבמאי הסיני הנודע יותר שהוא בן דורו של גוואן. מי שמצטרף ליחידה הוא גיבור הסיפור, לאנג בגילומו של אדי פנג: אסיר משוחרר שחוזר אל עיר הולדתו, זוכה ליחס של מצורע ומתחבר עם הכלבים שהוא אמור ללכוד. ספציפית אחד שחור ורזה, עקשן כמוהו.

התיאוריה של מרגריט (Marguerite's Theorem) – מגדל בבל ממשיך עם סרטה של אנה נוביון, הפקה שוויצרית-צרפתית שתוכלו לשמוע בה צרפתית וגם אנגלית. גם סרט זה שייך לפסטיבלים של קאן ואז ירושלים, אבל מודל 2023. אלה רמפף (״נא״) היא מרגריט, סטודנטית מבריקה למתמטיקה שמנסה לפתור את ״השערת גולדבך״ הבלתי אפשרית לכאורה. על כך נשענת כל התזה שלה, וכישלון פירושו ויתור על המלגה וכניעה לחיים שכוללים עבודה בחנות ספורט, גריפת כספים ממהגרים אסיאתיים במשחקי מא-ג׳ונג, ואיחור בשכר הדירה. כך לפחות בטריילר, שגם רומז על כך שהיא לא מוותרת לבסוף וחוזרת לכתוב המון אותיות ומספרים על לוח כדי שנבין את גאונותה הבלתי-מובנת. זה כבר תת-ז׳אנר, החוקים ידועים.

כלב שחור

הגולש (The Surfer) – ביוגרפיה לא שגרתית של המאכל ההונגרי מלא הפפריקה, עם ניקולס קייג׳ בתפקיד הראשי! או שהוא מגלם גולש גלים, כך לפחות לפי התקציר, אני מעדיף את הגרסה שלי. אני חוזרים אל קאן 2024 לסרט שהוצג מחוץ לתחרות, ונודע באופן לא רשמי בריביירה בתור ״ניק קייג׳ מכה אנשים בעזרת עכברוש מת״. מקווה שאני לא מתבלבל עם סרט אחר, האיש עובד והרבה. מה שבטוח, הוא מגלם אב שמגיע עם בנו (פין ליטל) לגלוש בחוף שהוא זוכר מילדות, אבל חבורת מקומיים משפילה אותו ומאלצת להגיב, מה שיוצר הסלמה המביאה את הסרט למחוזות שתיארתי בציטוט. לורקאן פיניגן (״ויואריום״) ביים, על פי תסריט של תומאס מרטין (שכתב מאז בסדרה ״מטרה ראשונית״ של אפל+).

זוג הצללים (Shadow Force) – ג׳ו קרנאהן אמנם לא הציג את סרטו בקאן, מה ששובר פה שרשרת ארוכה, אבל שמו של במאי האקשן מספיק עבורי כדי למקם את החדש שלו מעל כמה אחרים במדור להפעם. עומאר סי וקארי וושינגטון מגלמים זוג מתנקשים לשעבר, שצריכים כעת לנוס מפני ארגון הצללים שהחליט לרדוף אותם. הצרה היא שיש להם בן (ג׳אליל קמארה) והוא מצטרף אליהם לכל מיני פעילויות שאינן מתאימות לגילו. כמו לברוח מהרעימים ולירות פיו פיו. גם לי נדמה שהיה סרט כזה בנטפליקס רק לפני רגע (״חוזרים לעניינים״) אבל הנה בא עוד אחד. מארק סטרונג מגלם את הנבל, תיראו מופתעים, וזוכת האוסקר דה-ויין ג׳וי רנדולף היא הדודה שבאה לעזור.

משוריין (Armor) – ביקור במחוזות סרטי השוד, עם סילבסטר סטאלון וג׳ייסון פטריק משני צידי המתרס. העלילה נשמעת פשוטה, כאשר רכב משוריין נרדף בידי שודדים אל עבר גשר צר, שגם צידו השני חסום בידי חלק אחר בכנופיה. אנשי האבטחה מוצאים עצמם כלואים ברכב שיכול להגן עליהם מפני ירי, אפילו כבד, לכן מסרבים לפתוח את הדלת לשודדים על אף שכבר איבדו יכולת תנועה עם הכלי המשוריין. הדו-קרב הזה כנראה יהיה רוב העלילה אם קראתי נכון את המפה, בסרט שביים ג׳סטין ראוט (״ריגול כפול״) וכתבו קורי טוד יוז ואדריאן ספקרט. גם אני לא יודע מי אלה, מבט ברזומה לא הועיל, אבל סטאלון פה אז הסרט מקבל הפצה בישראל.

צעירות מחדש (Arthur's Whisky) – סרט בהפקת סקיי הבריטית, כלומר סרט טלוויזיה בהגדרה, אבל עם כוכבות אמיתיות. דיאן קיטון, פטרישיה הודג׳ ולולו (בלי שם משפחה), הן שלוש חברות ותיקות מאוד ששוכלות את הבעל של אחת מהן, המותיר אחריו וויסקי שרקח לבדו. הן שותות לזכרו ומגלות שהתעוררו עלמות צעירות, יוצאות לקרוע את העיר ואז למדות כי השפעת משקה הפלאים נמשכת לזמן מוגבל בלבד. הן אורזות כמות מספקת ויוצאות להגשים חלומות ישנים ולחגוג את החברות שלהן, כמו גם את הנעורים הזמניים ויש להניח שגם את הזיקנה הקבועה. סטיבן קוקסון ביים.

סטליוס (Stelios) – נסיים עם ״סטליוס – הקול של יוון״ בשמו המלא, בונוס למי שהגיעו עד כאן במקור ארוך ולא רק באשמתי. ביוגרפיה מוזיקלית לא הוליוודית, אודות סטליוס קזנג'ידיס, גדול זמרי יוון, ששיריו זכו לשלל גירסאות ישראליות, כך בתיאור העלילה. אני מקווה שהוא קיבל תמלוגים. הסיפור נשמע קלאסי, מילדות בעוני בהיותו נטול ייחוס משפחתי, אבל בעל כישרון ענק וקול צלול שהעניק לו הצלחה עולמית. יחד איתה הגיעו גם אהבה, הערצה, הערכה, קנאה, ושלל קונפליקטים שמרצדים בטריילר, שדי עושה חשק לצפות. את סטיליוס מגלם קריסטוס מאסטוראס, את הסרט ביים יורגוס צמברופולוס. ואם יש יורגוס, יש משחק.