הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים 2025: המלצות ואזהרות

הפסטיבל הבינלאומי ה-27 לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב היה אמור להתקיים בחודש יוני, אבל המערכה מול איראן דחתה אותו וכך גם את פוסט ההמלצות לגביו. הפסטיבל שייפתח ביום רביעי ה-20.8 ויימשך עד ה-27.8 בשבוע לאחר מכן, מציע שפע רחב של סרטים קצרים ומארץ ומהעולם. כולל התחרות לקולנוע עצמאי שהיא לא של סרטי סטודנטים וכוללת, כתמיד, גם יוצרים ותיקים. בנוסף יש בפסטיבל מספר אורחי כבוד וסדנאות גם השנה, ועל כך אורון ירחיב בפוסט נפרד. בפוסט זה תמצאו סקירות קצרות על כמה מן הסרטים הקצרים שיוקרנו במסגרת הפסטיבל, אותו אני מתכנן לפקוד גם השנה, אם כי ייתכן שעקב השינוי בתאריך זה יקרה בצורה מצומצמת מן הרצוי ומן העבר.

אחרי ספירת הקולות

הבמאי אמנון הלברסברג יצא למסע אישי בעקבות תבוסת השמאל בבחירות 2022, בניסיון להבין את המדינה בה הוא חי והשינוי שהיא עברה. התיעוד האישי מעט מפוזר, אבל בסופו של דבר מתגבש לשני חוטים מובילים ומרתקים: שאלה על המשך החיים במדינה עם הוריו המבוגרים, שרואים את הערכים שהאמינו בהם קורסים כאשר עדיין יש להם מחויבת לארץ, כאשר ברקע אחותו אשר עברה לעבור באירופה ומזמינה את המשפחה להצטרף; לצד זאת, מפגש אקראים עם פעיל הימין שי גליק הופך לסוג של קשר מתמשך וגליק, ספק אחד מן האנשים הכי משפיעים על הקולנוע בארץ (בין היתר), הופך למתועד נוסף בסרט ולסוג של יריב וגם חבר.
הסגולה העיקרית של הסרט היא דמותו של גליק שנחשפת באנושיות שלה ויכולה לעורר סוג של אמפתיה וחלחלה בו זמנית. המבט הארוך על דמותו מעמיד בסימן שאלה גם את הגדרתו כקיצוני. ייתכן והוא פשוט המראה המדויקת של המצב בארץ, המצב שהבמאי לא מוצא בו מקום גם כאשר הוא מוצא פנאי להתלוות לגליק במספר אירועים במציאות המשתנה. זהו מבט עצוב ומורכב, שמנסה בדרך מסוימת מצליח למצוא אמפתיה לדברים המרתיעים ביותר מבלי לאבד הערכים האישיים שעומדים בסתירה מול המציאות.

הקרנה: מקבץ 4 תחרות ישראלית
סינמטק תל אביב, סינמטק 1
24.8.2025, 16:30

אף פעם לא פגשתי מישהי כמוך

זהו סרט צרפתי, אבל הבמאית שלו, אלה אלטמן, היא ישראלית שפועלת בצרפת. גם שתי השחקניות דוברות הצרפתית הן ישראליות – נעמה פרייס ודניאלה קרטס, אם כי רק הראשונה מגלמת דמות שנרמז כי היא הישראלית. ברובד החשוב יותר, טשטוש הגבולות כאן מתחיל בין דימויים שנוצרים בעזרת AI לבין משחק אותנטי ואמין, כאשר שחקנית מתקשה ליצור מגע אמין בסצנת אהבה שהולכת לעבור עיבוד תמונה, כזה שיהפוך את הנשים מאנושיות למשהו אחר. אם כי כל דבר בסרט הזה יכול לעבור היפוך והטלה בספק ויש מספר גבולות שמטשטשים כמה פעמים: בין החיים האישיים לבין המשחק, בין שחקנית לבימוי ובין רגש לדימוי, מלאכותי או אנושי. בנוסף, הסרט גדוש בסמלים ומיתולוגיות: החל מהשמות חוה וז'אן, אבל גם הרבה עיסוקים ודיונים על התאהבות ודימוי במיתולוגיה היוונית, ושינוי של דינמיקה מתוך אגדת ילדים מוכרת. מבעד לגודש, בכל זאת הלב הוא החיפוש אחר משהו טבעי ושאלה לגבי היכולת של המשחק האנושי להיות עדיין הלב של הקולנוע, גם כאשר הטכנולוגיה מכסה אותו.

הקרנה: מקבץ 6 תחרות בינלאומית
סינמטק תל אביב, סינמטק 4
23.8.2025, 21:00

בדיקת כשרות

בלי הרבה עלילה, סרטה של ריקי רוטר מביה״ס מנשר מצליח להיות מותח דרך סיטואציה פשוטה: גבר חרדי מלווה את בתו, המצויה בשלב מוקדם של גיל ההתבגרות, לבית החולים על מנת לבדוק האם נכנסה להריון לאחר מגע לא רצוי עם גבר. לנערה לא נוח לדבר בנוכחות אביה, שהודף עובד סוציאלי ואת המשטרה. הוא לא מתייחס למצב הנפשי של הבת שלו, שרק בשלב מתקדם של הסרט מתקבלת הגרסה שלה לאירועים. הנושא של פטריארכיה מדכאת אני חדש או נדיר בקולנוע, כאשר כאן הוא משולב בחוויה של בדיקה רפואית רגישה בסיטואציה שהגיבורה עוד לא לגמרי מעכלת. הסרט אמין ואפקטיבי, גם בעזרת פתיחה וסיום בארוחת שבת, שניהם מראים את מערכות היחסים במשפחה דרך רגעים פשוטים לכאורה, אך עם הבדל מכריע ביניהם.

בלקן בייבי

מרטינה, גיבורת סרטו של בוריס גברילוביץ׳, חייה כבר עשורים רבים בגרמניה ומנסה להסתיר את הזהות האתנית שלה. מפגש עם צעירה בוסנית במלון מאלץ אותה להודות במוצאה ובזהות התרבותית שלה: מורשת של מלחמה, הגירה והיותה פליטה, וגם תרבות שונה בהרבה או במעט מן החיים בגרמניה. דרך ההתמודדות שלה עם כל זה כולל פנייה ומפגש עם צעירים גרמניים, במסע אישי שמדגיש גם את פערי הגילאים והפער בין הרצון לנעורים לחיים כאישה מבוגרת, לצד שאלת היותה בלקנית ו/או גרמניה. זהו דיוקן דמות שלא מנסה לצייר את הגיבורה שלו בקווים סימפטיים, שכן מרטינה חוצה בדרכים שונות את גבולות ההתנהגות המקובלת, אבל יש בו הבנה הן כלפי ההזדקנות והן לתחושה של חוסר שייכות תרבותי, או ניסיון להגדיר מי היא התרבות אליה הגיבורה יכולה להתחבר אחרי שנים ארוכות של הסתגלות, מול דור צעיר יותר שבדרכו דווקא מחפש את הצדדים מהם הגיבורה ניסתה לברוח. הדבר מייצר דרמה מעניינת שלא תמיד ניתן לנחש לאן היא הולכת ברוב הסצנות.

הקרנה: מקבץ 1 תחרות בינלאומית
סינמטק תל אביב, סינמטק 4
21.8.2025, 14:00

התעלות

התחושה כי המציאות העכשווית היא למעשה כבר פוסט-אפוקליפטית ככל הנראה לא מוגבלת בימים אלו רק לישראל. לראייה, הסרט המקסיקני הזה לכאורה מתרחש בעתיד הקרוב (2027), אולם זה מאפשר לו להציג את המציאות העכשווית באיזור גוודלחרה עם הקצנה מסוימת ומשטר צבאי. הוא מתבטא על ידי הוספת מידע בפסקול, בעוד התמונה משלבת בין מבט ריאליסטי מחושב על הדמויות לקטעים שנראים כתיעודיים מרחובות העיר, סצנת הפאנק וכוחות המשטר.
הסרט מכריז על סוף העולם בעוד יומיים, כאשר הוא מותיר מרחב פרשנות לגבי המידה שזה יהיה סוף עולם אישי או כולל. הסרט הוא קריאה לחופש ומחאה בזמנים חשוכים וכוחו הוא ביכולת להראות שגם בשיא החשכה, עדיין יש גם שגרה, דבר שמרגיש מוכר בעיניים ישראליות של ימינו. הקצב המדוד של הסרט בונה בהדרגה לעבר שיא המשתמש בעריכה צולבת מהירה ומתאר שחרור אישי ופוליטי וגם דיכוי בו זמנית. זה מה שהופך את הסרט ככל הנראה לאחד מן הסרטים המרתקים ביותר בפסטיבל, גם אם הוא דורש מן הצופה סבלנות, פענוח ופרשנות אישית.

ציפיות

מכיוון שהסרט עוסק במפעל לייצור כריות, הכותרת היא פרקטית, אבל גם יכולה להתייחס לאופן בו הסרט מפתיע את הקהל. או אולי באופן בו אני אעלה את הציפיות בהמלצה על סרטו המקורי של יוצר האנימציה אנימושה. העלילה עוסקת בטרול החי בצניעות ועובד במפעל לייצור כריות פופולריות, אולם הוא מבחין כי הכריות מוכנות מרכיב מן החי, מי שמעיק על מצפונו וגורם לו לעשות מעשה שייסכן את עתידו ואת מרקם החיים שלו בעיר שהוא חי בשוליים שלה. זו רק נקודת המוצא לרבע שעה של אנימציה המשלבת בין גותיקה, אקספרסיוניזם וצבעוניות, במסע שהרגשות שהוא מעורר משתנים במהלך הצפייה. לא אחשוף יותר מן הסרט שנוצר במסגרת "קצר אנימציה" ויוקרן בין היתר בערב הפתיחה – ייתכן וצריך להיות בראש של הסרט, אבל הוא יצירה מיוחדת שמתכתבת עם סרטי האנימציה הנוצרים כיום ומוצאת דרך להיות מקורית.

הקרנה: קצר אנימציה 2025
סינמטק תל אביב, סינמטק 2
24.8.2025, 13:45

סילא

סרטו של ביסאן טיבי עוסק בילדה צעירה מאוד שנאלצת לעבוד על מנת לפרנס את משפחתה, בעודה חוצה את הגבול מן השטחים לעיר ערבית בשטח ישראל על מנת לקבץ נדבות. היא לא היחידה ויש מי שדואג לארגן מראש לכל ילד את הטריטוריה שלו. להפתעתה, היא נאלצת לחלוק טריטוריה עם ילד אחר, מה שמייצר דינמיקה מתוחה בין השניים, בין עזרה הדדית והתפתחות של חברות לחשש וניסיון תמידי לנצל את האחר, במציאות בה כל שקל לעתים נראה גורלי, אך גם יש עדיין ילדות. סוג של סרט ניאו-ריאליסטי בישראל של ימינו, אולם כזה עם לא מעט עלילה ורגעים של מתח. רמת האמינות של המתרחש משתנה, אבל היכולת להזדהות עם הדמויות לא, כמו גם ההבנה כי המצב החברתי המתואר גדול יותר משתי הדמויות הבדויות ונוגע גם בילדים רבים.

פרא אורבני

סרטי ז'אנר יכולים להיות מרענן נחוץ בפסטיבל לסרטים קצרים וסרטו של טל הדני מציע את זה, בהיותו סרט אימה עם הומור שחור על מה שייתכן שהוא אחד מן הנושאים המאיימים ביותר: מציאת דירה בתל אביב. לוקח לסרט כמה דקות למוצא את הטון שלו, אבל מן הרגע בו הנחת המוצא של הסרט (שמוטב לא לחשוף) מתחילה להתבהר, התוצאה מבדרת למדי ומשלבת בין מקוריות למוכר מן הז'אנר. כולל טוויסט של דמויות המהוות סוג של הקצנה של טיפוסים ישראלים סטריאוטיפיים מסוגים שונים, דבר הקשור גם לעיסוק במעמדות וניצול הקיים בסרט במספר אופנים, שהשילוב ביניהם מחפה על מטאפורה ישירה למדי.

הקרנה: מקבץ 4 תחרות ישראלית
סינמטק תל אביב, סינמטק 1
24.8.2025, 16:30

שום דבר מיוחד

סרטה של אפרת ברגר מוצג במסגרת תחרות הקולנוע העצמאי ובימים אלו הוא מתמודד בפרס אופיר בקטגוריות הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, אולם הוא יכול היה להתמודד גם כסרט אנימציה והוא משלב עבודה עם שחקנים. מעבר להגדרה ולשילוב בטכניקות שונות ומגוונת, בליבו זהו סרט פשוט המבוסס על שיחה עם עובדת זרה סיעודית שמטפלת בקשישה בגיל מתקדם מאוד. העובדת/גיבורה, מיילין מלניו, סבורה כי אין בסיפור שלה ובסיטואציות בחייהן שום דבר שיעניין את הקהל, אבל ברגר מוכיחה כי עם הקשבה, בכל חוויה של אדם יש ייחוד ומורכבות. ברגר משתמשת באנימציה על מנת לבטא הן את השגרה והן את המחשבות של הגיבורה, כולל צדדים לא נעימים כמו תחושה של המתנה למוות וכולל תקוות ושאיפות למציאות אחרת ובסופו של דבר עם הכרה בטוב שיש. הסרט מיוחד הן בטכניקה והן ביכולת שלו לבטא עולם פנימי דרך הקשבה למי שלא בהכרח ידעה עד כמה יש לה מה לומר ולתקשר.