״חברה מושלמת״ (Companion), סקירה

"חברה מושלמת" (Companion) הוא סרט שמספק בידור טוב. אולי הוא שואף להבריק ולא ממש מצליח בכך, אבל הצפייה בו בהחלט סוחפת בלי לזלזל יותר מדי באינטליגנציה של הקהל וברגעיו הטובים הוא בעיקר מצחיק מאוד. ייתכן וזה מה שחשוב לדעת על הסרט לפני הצפייה, שהטון שלו בהחלט פונה גם לקומי. חשוב לדעת שמדובר גם בקולנוע ז'אנרי, והז'אנר הוא לא רק קומדיה: יש גם נגיעות של מתח, אימה ומד"ב, אולי לא בסדר הזה, ובלי להפחיד ממש אבל עם מעט דימויים שיכולים להיות לא נוחים לצפייה.

יותר מזה אני קצת מתקשה לכתוב בלי להיכנס לספוילרים, דומה שדבר שתקף גם את השיווק של הסרט. הטריילר בנוי בקצב שונה משאר הסרט, בדגש על האמירה שהוא מהיוצרים של "ברברי" סרט האימה שהיה מדובר ב-2022. יש בכך סוג של רמייה מסוימת כי ב"יוצרים" הכוונה למפיקים ולא לבמאי-תסריטאי דרו הנקוק, לו זהו סרט ראשון אחרי עבודה מגוונת בטלוויזיה. אבל האזכור ל"ברברי" הוא סוג של מותג, לא בדיוק של איכות, אלא של "אל תגלו את התפניות".
בסרט ההוא, מדובר היה בשבירת כיוון קיצונית כמה פעמים במהלך העלילה. ב"חברה מושלמת" אין שבירה מהסוג הזה והיצירה די אחידה סגנונית. אבל הנרטיב כולל מספר גדול של תפניות שיכולת להיות מוגדרות כספוילר, גם אם חלק מן הקהל יבין אותן מיד. בחלק מן המקרים, דבר שהוא ספוילר ייכתב כבר בתקציר. אציין רק שלא מדובר בתפניות הגדולות ביותר בהכרח והסרט גם משחק עם תשומת הלב של הקהל לגבי ההבנה של מה שיקרה בסוף, אולי מתוך כוונה של הבמאי שניתן להנות ממנו גם אם יודעים את הכל מראש. לצורך תיאום כוונות וציפיות עם הקהל, אחשוף כאן אפילו פחות מאשר חלק מן התקצירים של הסרט שמופיעים באינטרנט, בסרטו בו ההפתעות מגיעות בשלב מוקדם למדי.

העלילה בקצרה, ובלי ספוילרים כמובטח, מתמקד באייריס (סופי טרנר) יוצאת עם החבר שלה ג'וש (ג'ק קווייד) לסוף שבוע באחוזה מפוארת של מכר עשיר. ליתר דיוק, של מיליארדר רוסי בשם סרגיי (רופרט פרנד), שיוצא עם קאט (מייגן סורי), הידידה הטובה של ג'וש שכנראה לא ממש מחבבת את אייריס. קבוצת החברים שנפגשת באחוזה כוללת גם זוג הומוסקסואלי חביב, המגולם בידי לוקאס גייג' והארווי גווילן. כל אחת מן הדמויות הללו תהיה מרכזית לעלילה, עם מידה משתנה של זמן מסך. בהחלט יש מתיחות בין אירייס לבין יתר החבורה.

כאמור, לא אחשוף יותר מדי. אולי רק שהפסקול כולל את השיר "אייריס" של להקת הגו גו דולס, להיט שהמילים שלו אולי מתכתבות עם תוכן הסרט, או שאולי עוד מישהו זוכר במקור הוא נכתב עבור פסקול הסרט "עיר של מלאכים" (רימייק אמריקאי של ״מלאכים בשמי ברלין״). שעל פניו אין הרבה משותף בין הסרטים, אבל אולי הדרך בה כן יש קשר היא אופציה לגבי הפתרון של חלק מן הרבדים לפירוש הסרט, שזורק די הרבה אופציות לקריאתו.

בהכללה גסה, אפשר לציין כי ששת השחקנים הראשיים מתכתבים עם הטייפקאסט הטיפוסי למראה שלהם, לא רק לתפקידים קודמים שהם גילמו. מה שאומר שהם עושים עבודה סבירה אבל לא מבריקה לרוב. קוויד וטרנר נדרשים לקצת יותר. הוא, לדעתי, לא ממש מצליח לקפוץ מדרגה שתעניק עומק נוסף לדמותו או תאפשר הזדהות עימה. לעומתו, היא נהדרת ומתחילה לבנות את עצמה בתור הצעירה האופנתית בסרטי ז'אנר, אחרי "פחד אלוהים" ותפקידים קטנים יותר בסרטים אחרים המשתייכים לסוגה. בסרט הזה, התזמון הקומי שלה משדרג את הסרט, אבל היא טובה גם בלהיות מפוחדת, מפחידה או מעוררת הזדהות.

מעבר להומור, הסרט בהחלט שואף גם להיות פילוסופי וההצלחה שלו בכך חלקית יותר. הוא לא מטומטם במסרים שלו ויש בהחלט נקודות למחשבה שעולות מן הצפייה בו, אבל הוא גם לא מקורי במיוחד וגם כבול לתגליות ולתפניות בעלילה, שאולי מקשות על דיון מעמיק. ממש כפי שאני מתקשה לציין מה הם הנושאים ומה הם הסרטים הרבים שעשו זאת בעבר, חלקם טוב יותר. אציין כי התפחות העלילה כן מטומטמת ולא בהכרח סבירה או נטולת חורים, אבל זה בלתי נמנע עד כדי חלק בפני עצמו מההנאה בסרטים מהסוג הזה.

נושא אחד, שבולט כבר מן ההתחלה, הוא הדרך בה נשים מגדירות את עצמן בזוגיות וצריכות לשנות את האופי שלהן עבור החברה- בין אם מדובר בחבר/בן-זוג ובין אם מדובר גם בחברים שלו או בחבורה, כמו בסרט הזה. זהו נושא אופנתי למדי, גם אם אקטואלי תמיד ככל הנראה. הסרט מתחיל בסצנה רומנטית, אבל עובר די מהר לסיטואציה בה אייריס צריכה "לשחק" על מנת לייצר רושם, שאולי עומד בניגוד לרגשות שלה. אפשר גם לציין כי מהות הרגשות שלה והטבע של הרגשות בכלל הוא עוד נושא שעולה לאורך הצפייה, ויאפשר שיחות פילוסופיות במידה מסיומת אחריה.
ייתכן ויהיו צופים שזה מה שהם יצאו ממנו מהסרט. ייתכן גם שיהיו צופים עבורם הסרט כולו מופרך מדי, מוזר מדי או אלים מדי. מה שאני לוקח איתי בסופו של דבר זה בעיקר את רגעי הצחוק. גם אם הם לא מקוריים במיוחד, הם עשו את העבודה מבחינתי.