סיכום הסיכומים של סריטה 2024

השנה היינו יעילים, ממוקדים ותמציתיים יחסית בסיכומי השנה שלנו. נדמה לי שגם הכי אמוציונליים מזה זמן מה, אולי כי יש רגשות שאי אפשר להסתיר כבר, אחרי 452 ימים של טירוף המערכות המכונה ביובש ״חרבות ברזל״. מזל שיש קולנוע, אפילו עם כל החרמות והמחשבות על אלו שלא יכולים להשתתף בחגיגה. אני באמת לא יודע מה היינו עושים בלי זה, גם אם לי אישית ממש אין חשק לחגוג שום דבר הלילה. סליחתי עם חנוכה, ראש חודש טבת, ותאריך נוצרי-אזרחי שמבחינתי מסמל בעיקר שנת מס חדשה, גרועה מקודמתה אם לקרוא ידיעות כלכלה. לפני שזה קורה, ריכזתי בפוסט הקבוע את כל הסיכומים שלנו, קצת של אחרים, וגם ניסיתי לבדוק מהו סרט השנה האובייקטיבי של סריטה. אפשר גם לקרוא הכל בתגית הרלוונטית ומותר לעשות זאת אפילו כמה ימים אחרי ה-31 בדצמבר, על פי חוקי לארי ״תרגיע״ דייויד. נתראה על הכרמל, לשם נתנקז בימים הקרובים לטובת פסטיבל הקולנוע של חיפה, האירוע האחרון של 2024 והראשון של 2025, כי לזמן אין משמעות יותר.

הסיכומים שלנו

תגליות – חורי השכלה שנסגרו והסרטים הוותיקים שהתחבבו עלינו
רגעים – הסיכום האישי של אור, בצורת 20 סיקוונסים שנחרתו בזיכרונו
מגמות – ומשמעותן, בסיכום האישי של עופר שמציע חתך רוחבי לשנה
אימה – לנשמה, במדור החודשי של לירון שנהפך לסיכום האישי שלה
נצחונות – והפסדים, בקולנוע בלבד כמו בשנה שעברה, בסיכומי שלי
סרטים – למעשה 52 מסוימים, שעשו לנו את השנה, ביחד ולחוד

עשיריית העשיריות

הפעם נטרוף קצת את הקלפים, כי אין לנו סרט אחד משותף לארבעתינו שיכול לככב ולהיות מוכתר בתור סרט השנה של סריטה. וכפי שאור הסביר, העשירייה שלו עבור הבלתי מופצים לא תפורסם אבל גם אינה סודית, אז כללתי אותה בחישובים. מצאתי שישה סרטים שמשותפים לשלושה מאיתנו, וכדי לסגור עשירייה בחרתי בשובר השיוויון שהוא היכללות במקום ראשון של מי מאיתנו. זה הוביל לתריסר סרטים אבל מספיק תיקו בשביל לדחוס לתוך עשירייה. אשלים אותה ל-20 סרטים בסך הכל בעזרת אזכורים לסרטים שהופיעו ביותר מרשימה אחת, בסוגריים תמצאו את סך המיקומים. אפשר גם לסמוך עליי שככה יצא, על אף שאני וחשבון לא תמיד חברים או אפילו מסתדרים.

אות הכבוד להופעה כפולה ברשימה אישית, לפי סדר המספרים הנסכמים: רבל רידג׳ (10,9), זרע התאנה הקדושה (10,8), אזור העניין (10,6), אנורה (10,4), רוחות רפאים (9,5), מתחרים (7,5), לונגלגס (7,4), החייל הנעלם (5,5), אנטומיה של נפילה (3,2).

10. על עשבים יבשים (1), לאב לייז בלידינג (1) – מקומות ראשונים של עופר ולירון מצטופפים יחדיו
9. אמיליה פרז (9,1) – המיוזיקל הכאוטי של ז׳אק אודיאר והסרט המופץ המועדף על לירון
8. ניקל בויז (5,1) – הדרמה המדוברת שטרם הוקרנה בישראל, אור דירג אותה בפסגה
7. הברוטליסט (2,1), ימים מושלמים (2,1) – תיקו מוחלט בין הפייבוריטים של אור ועופר
6. חדר המורים (10,8,6) – הסכמה רחבה ראשונה, על סרטו המצמית של אילקר צ'אטאק
5. הסיפור של סולימאן (9,6,4) – לא רק בכל הפסטיבלים, גם אצלנו בוריס לוז׳קין פותח בחמישייה
4. דור רומנטי (8,5,4) – הפתעה נהדרת למצוא כאן את החידה המהפנטת של ז׳יה ז׳אנג-קה
3. יופי מסוכן (9,6,1) – מדליית ארד למחולל הסיוטים של קוראלי פארז׳ה, ואני לא מתכוון להפצתו
2. מסכנים שכאלה (5,3,2) – אמה סטון ויורגוס לנתימוס ממשיכים את הקו הפמיניסטי, וכמעט ניצחו
1. כל מה שאנחנו מדמיינים כאור (3,2,1) – זהב (חבל שלא דקל) לפאיאל קפדיה, מרץ 2025 בקולנוע

למקרה שעדיין לא ברור מה זה ״דור רומנטי״, הנה פריים חידתי כמו הסרט

סיכומים של אחרים

פינת הפרגון וצבירת הרשימות מרחבי הרשת, בה אני נוטה לספיילר מקומות ראשונים של מבקרי ומבקרות קולנוע. כולל לינקים החוצה מסריטה, כי אנחנו לא יכולים להקיף הכל לבד. אם לא הזכרתי אתכם ואתכן – אל נא תתמרמרו. כנראה שפספסתי או שכחתי, סביר אפילו שלא הספקתי, שום דבר אישי. שלחו לינק ואוסיף בשמחה, הפוסט הזה תמיד מתעדכן כמה ימים אל תוך השנה הקלנדרית הבאה, שוב על פי חוקי ״תרגיע״. וכמה שיותר הרי זה משובח. זה הפתגם, אני כמעט בטוח בכך.

ריכוז פודקאסטים, כי הבנתי שזה הקטע עכשיו, אבל טרם האזנתי לכל הפרקים: סינמה סבבה של ישי קיצ׳לס ואבנר שביט חגגו שנה של שידורים עם פרק ספיישל; תרבות יום א׳ של עיתון ״הארץ״, בהגשת ניב הדס וגילי איזיקוביץ, אירחו את נירית אנדרמן לדירוג סרטי השנה; גיקונומי אירחו את תומר קמרלינג, יאיר רוה ואהרון קשלס לסיכום שנה שהוא כבר מסורת. אוכלי סרטים, קבוצת ביקורת, וכל מי שלא פה? מבטיח לקשר כשיהיה לכם.

ידיעות – בנימין טוביאס הצליח להפתיע כמצופה ממנו בנבחרים שלו, באתר המאוד לא נוח עבורי של ידיעות אחרונות. לכן אצרף גם את גרסת הפייסבוק שלו, ואחשוף שסרט השנה שלו הוא ״העבריינים״ של רודריגו מורנו הארגנטינאי.
וואלה – אבנר שביט ונעמה רק בחרו את סרטי השנה שלהם, בשתי עשיריות נפרדות. הוא בחר את ״ראיתי את הטלוויזיה זוהרת״ (שלא הופץ כאן) והיא את ״נשארים לחג״.
טיים אאוט – יעל שוב בחרה את העשירייה שלה (ועוד אחד שהיא כינתה בונוס והוא ״כולנו זרים״), שאינה מדורגת וכוללת תמהיל מושלם של קולנוע מסחרי ואמנותי, מהולל יותר ופחות, בכל מיני שפות וסגנונות.
מעריב –
ישראל היום – הדירוג של ישי קיצ׳לס מכתיר את ״פיוריוסה״ לסרט השנה שלו, עם כמה הפתעות נחמדות בדרך.

פורום מבקרי הקולנוע – בראשות יעל שוב וד״ר פבלו אוטין, האיגוד בו חבר עופר מאצלנו, בחרו את ״אנטומיה של נפילה״ לסרט השנה הבינלאומי וחילקו המון פרסים לקולנוע הישראלי. ״קרוב אלי״ יצא מנצח עם זכייה בתואר סרט השנה.
אתר סרט – מרכז המון רשימות ודירוגים, מהסרטים הכי טובים שלא הופצו ועד פרויקט בן כמה חלקים ושלל מדרגים. בסופו של דבר הגיע למקום הראשון ״אנורה״, שזה משהו שקרה גם בפסטיבל קאן.
אידיבי – הפקידו את סיכום השנה שלהם כמו תמיד בידיו של יונתן דורון, שכותב גם בהקשר רחב יותר וגם מציין רגעים או אלמנטים בולטים עבורו בקולנוע של השנה. בתואר הסרט הטוב ביותר הוא בחר שניים שטרם הוקרנו בישראל.
הקיר הרביעי – עמוד אינסטגרם שאני מתבייש להודות שגיליתי רק השנה ומלא בשוחרי קולנוע צעירים, בוחרים את החמישיות שלהם. תמצאו שם גם הפנייה לעמוד של זאת שמדברת על סרטים, לגביה אני לא אובייקטיבי לאחרונה, שמרחיבה לגבי הבחירות שלה.
עין הדג – רק מחממים מנועים, כרגיל, נשוב אליהם בינואר.

נעמה רק – שכותבת ברגיל בוואלה ובעין הדג, עדכנה את הבלוג האישי שלה עם מגה-סיכום שכולל קטגוריות שרק היא יכולה לחשוב עליהן וכמובן רשימת סרטי השנה, עם ״נשארים לחג״ בקודקוד.
רוי יודקביץ׳ – ששב להתארח אצלנו בסריטה במהלך השנה, מציין בבלוגו האישי את העשרה שלו. יש לו הרבה חפיפות איתנו גם בלי לתאם ומקום ראשון שהוא ״ימים מושלמים״, אז השמחה רבה.
רון פוגל – האיש שאפשר למצוא בכמה וכמה כובעים ופלטפורמות, ריכז את סרטי השנה שלו בפייסבוק ועל כך אני מודה לו. הוא לא דירג אבל ציין עשרה סרטים ואז הוסיף עשרה תוצרת אסיה, מכל מיני מדינות.
עידו הלמן – מחלק כמו בכל שנה את הפרסים שלו, הקרויים ״עוף הזהב״ (זה יותר הגיוני ומכובד מכמה שמות אמיתיים של פרסים), בבלוג האישי שלו. סרט השנה שלו הוא ״פיוריוסה״, אבל יש עוד הרבה פרסים וקטגוריות.
אורי דביר – לא מסתפק בעשרה אלא הולך על 20 סרטים שהוא אהב במיוחד, בפייסבוק שלו, בלי לדרג ועם גיוון מקסימלי.
נטליה ירמין – אמנם כבר מזמן לא מבקרת קולנוע, וכבר שנה לא רואה איתי סרטים, אבל כרגיל עיצבה לנו את הלוגו לסיכומי השנה וכמו תמיד הסיכום הפרטי שלה הוא הכי מושקע מבחינה עיצובית והכי מפתיע מבחינה תוכנית.

תוספות 2025:
יאיר רוה – הלא הוא סינמסקופ ולא רק ברדיו או בהסכתים, מפרסם את סרטי השנה שלו משהו כמו שעה אחרי שעלה לאוויר הפוסט הזה. כולל נספחים כמו סיכום מצב קופות הכרטיסים בישראל, הפסקולים הכי הכי, וגם 20 (ומשהו) הסרטים החביבים עליו בראשות ״הקרב על אמריקה״.
אור פז – מסכם אצלו בבלוג עם חמישייה ועוד כמה אזכורים, שכותב גם באתר ״סרט״ כפי שהזכיר לי בתגובות, ומעניק את הבכורה אף הוא לסרט הארגנטינאי ״העבריינים״.

איפה עוד אפשר למצוא אותנו?

אור סיגולי הוא המנהל האמנותי החדש של פסטיבל הקולנוע ירושלים ואנחנו עדיין מתפוצצים מגאווה על זה; עופר ליברגל הוא חלק מכתב-עת סינמטק תל אביב; לירון סיני כותבת גם במוסף כלכליסט בקביעות; ואני אורון שמיר, מתפקד כמבקר קולנוע בגלריה של ״הארץ״. ביחד אנחנו סריטה, היה לנו לעונג לכתוב כדי שתוכלו לקרוא, והיה לנו קושי עצום לעשות את זה בשנה כמו השנה. בפעם שעברה איחלתי בענווה שייגמר הסיוט הזה שעימו פתחתי את הפוסט, אבל המציאות כה אחרת. אולי במקום זה אאחל שנהיה יותר טובים האחד לשנייה, וכן, גם לשכנים שלנו. זה לא כזה מסובך. נתראה בצד השני, הפוסט הבא כבר מוכן וממתין להחלפת התאריך.