סרטים חדשים: ״ארוגם ביי״, ״אנורה״, ״קרייבן הצייד״, ״מבעד לעדשה״, ״והחגיגה נמשכת״, ״במשפחות הכי טובות״, ״אין מחילה״, ״פו הדוב: דם ודבש 2״

סדר היום הציבורי שב להיות כמעט אך ורק משפט נתניהו, כאילו נגמרו החדשות הרעות האחרות, אבל תסלחו לי אם אתרגש יותר מסוף השנה הקולנועית המתקרב. או מכמות הסרטים החדשים השבוע בקולנוע, או אפילו מהתאריך של מחר (פעמיים 12 ואז 24). מצאנו גם ממה להתרגש מאז סוף השבוע הקודם, בין אם סרט ישראלי חדש, רטרוספקטיבה בסינמטקים, פסטיבל סרטי נשים, וכמובן האוסקר הבינלאומי לדורותיו. אל תיבת הדואר המקוונת שלנו הגיעו גם הודעות על צמד הפסטיבלים האחרון של השנה, לקולנוע יהודי בירושלים וקצת אחריו גם שובו של פסטיבל חיפה ה-40 במספר. הם אפילו חולקים מספר סרטי תוכנייה, מ״הברוטליסט״ המצופה ועד ״5 בספטמבר״ המדובר, אבל לכל אחד מן האירועים מגיעה התייחסות. נעשה זאת סמוך יותר למועד, הלאה אל סרטי השבוע בקולנוע.

ארוגם ביי – הסרט הישראלי לשבוע זה חיכה מאז פסטיבל חיפה/פרסי אופיר 2023 לבכורתו בקולנועים, לא כולל מספר ימי קולנוע וטרום-בכורות. סרטו של מרקו כרמל, שגם כתב את התסריט יחד עם מור פולנוהר, מתרחש ברובו בחוף הגלים הנודע בסרי לנקה שהעניק את שמו ליצירה. מאור שוויצר, ג'וי ריגר, וידין גלמן מגלמים שלושה חברים שטסים אל יעד הגלישה הפופולרי, גם כדי לתפוס גלים אבל בעיקר כדי לכבד צוואה של חבר רביעי, שמת בתחילת הסיפור: בן הזוג של אחת, חברם הקרוב של שני האחרים, שנפל במבצע צבאי בביירות. הסרט נכתב ונהגה לפני השבעה באוקטובר כמובן, אפילו הוקרן בבכורה לפני התאריך הנורא, אבל מהדהד את השילוב הכל-כך ישראלי בין שכול מתמשך לחגיגת החיים.

אנורה (Anora) – אחד הסרטים המדוברים של השנה הקולנועית, לפחות מאז זכייתו בפרס דקל הזהב בחודש מאי, מכבד את בתי הקולנוע בנוכחותו רגע לפני תומה. שון בייקר (״פרויקט פלורידה״, ״טיל אדום״) כתב וביים, מייקי מדיסון (״צעקה 5״) מגלמת את הדמות מן הכותרת, שמעדיפה שיקראו לה אנני. היא בת למהגרים, עובדת במנהטן כחשפנית (ויותר מכך, לא אתעכב על הגדרות שאינני מבין בהן) ומתגוררת בשכונה הרבה פחות זוהרת, ברייטון ביץ׳ שבקצה ברוקלין (האוכלוסיה מברית המועצות לשעבר, ברובה). המוצא שלה משחק תפקיד במועדון, כאשר בן אוליגרכים צעיר (מארק אילדשטיין) חושק בה, מעוניין שתהיה ״שלו״ באופן בלעדי. התקציר מתאר זאת כהתאהבות, אני לא ראיתי את זה ככה, ובכל מקרה ההורים של החבוב מתנגדים לאיחוד ושולחים את עושי דברם להפריד בין שני הצעירים. כך נכנס לסיפור יורי בוריסוב, שחקן המשדרג כל פרויקט בהשתתפותו. בכל זאת סבלתי מן הצפייה, כפי שתיעדתי בדיווח מפסטיבל הסרטים ערבה, עופר ידאג לאזן בסקירה משלו. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, למקרה שהדימוי הזה לא מזוהה עדיין.

קרייבן הצייד (Kraven the Hunter) – יקום סרטי ״ספיידרמן ללא ספיידרמן״ (שם לא רשמי) של סוני, מגיע אל סיומו. הכוונה לסרטי הנבלים או האנטי-גיבורים, בהם טרילוגיית ״ונום״, ״מורביוס״ ו״מאדאם ווב״. אליהם מצטרף כעת קרייבן, בגילומו של אהרון טיילור-ג׳ונסון, אחד הנבלים האיקוניים מהסדרה המצויירת של איש העכביש (וכמובן הקומיקס, פשוט לא אעמיד פנים שאני מכיר אותו דווקא משם). הוא צייד, כך שיש אמת בפרסום, ומאוד טוב בעבודה שלו. בין היתר בגלל אביו הקשוח (ראסל קרואו) ושלל אילוצים עלילתיים המעמתים אותו מול שלל דמויות משנה. בין היתר מגלמים אותן פרד השינגר, אריאנה דבוז, כריסטופר אבוט ואלסנדרו ניבולה. ג'יי. סי. צ'נדור ביים, אחרי שעבר מדרמות מוערכות (״התמוטטות״, ״הכל אבוד״, ״שנה קשוחה מאוד״) לאקשן גנרי (״משולש הגבולות״) על פי תסריט מאת ריצ׳רד וונק (״נקודת שוויון״) ואחרים.

״מבעד לעדשה״

מבעד לעדשה (Lee) – סרט הפתיחה של הפסטיבל לסרטי נשים בירושלים, מגיע אל בתי הקולנוע מספר ימים לאחר בכורתו באירוע. לכן כבר יש לנו סקירה של עופר אודותיו, בלינק המצורף. בקצרה ובכל זאת, סרטה של אלן קוראס מביא את קורותיה של לי מילר, צלמת המלחמות שתיעדה בין היתר את מלחמת העולם השנייה והביאה תמונות חשובות ממחנות ההשמדה, בגילומה של קייט ווינסלט. סיפורה מתחיל בצרפת החופשית של שנות השלושים, שם הייתה חלק מקומונה של אמנים ואמניות, ממשיך עם הצטרפותה אל צוות ״ווג״ בלונדון, ומגיע עד תום חייה. הכל מסופר בדיעבד דרך שיחה שעורך עימה ג׳וש אוקונר, ובפלאשבקים הרבים תוכלו לזהות את אלכסנדר סקרסגארד, נעמי מרלן, מריון קוטיאר, אנדי סמברג ואנדריאה רייסבורו. את התסריט כתבו ליז האנה, מריון היום וג'ון קולי, על פי ספרו של אנתוני פנרוז אודות מילר. אגב, אותה מילר ששימשה השראה לגיבורת ״הקרב על אמריקה״ שיצא לאקרנים מוקדם יותר השנה, אז זו לגמרי השנה שלה בקולנוע.

והחגיגה נמשכת (And the Party Goes On) – נעבור לצרפתית עם סרטו של רובר גדיגיאן (״שלגי הקילימנג׳רו״, ״גלוריה מונדי״) ואנסמבל השחקנים הקבוע שלו, בראשות אריאן אסקריד ועם ז'אן פייר דארוסין ולולה ניימרק. הראשונה מגלמת אחות בבית חולים במרסיי, המחוברת לקהילת מעמד הפועלים באיזור, מטפלת בכולם מלבד עצמה. אל חייה נכנס גבר חדש והיא מנסה להגשים יחד איתו חלומות, ״אישיים ופוליטיים״ כמאמר התקציר הרשמי, בגיל מבוגר. ברקע, עלילות משנה נוספות על אהבה ועל נפתולי החיים, בסגנון המזוהה עם גדיגיאן, יש להניח.

במשפחות הכי טובות (Cocorico) – נישאר בצרפתית אבל הפעם בסרט בלגי-צרפתי, מאת ז'וליאן הרב. במקרה זה, שני נאהבים צעירים מניעים את העלילה, ומאחדים שתי משפחות – אחת ממעמד סוציו-אקונומי בינוני גבוה, ואחרת שבבעלותה טירה/אחוזה עצומה מוקפת גפנים. הורי החתן המיועד, בעלי הייחוס הצנוע יותר, מתרגשים מן הסיור ומן הפגישה עם הורי הכלה-לעתיד. הוריה שלה, הרבה פחות. המפגש המשפחתי מקבל טוויסט כאשר הזוג הצעיר מודיע כי ערך בדיקות גנטיות בהפתעה, בתור פעילות חברתית משום מה. בעיניי זה השלב שבו אמורה להיכנס משטרה לעניינים, אבל במקום זה מתחילה קומדיה מבוססת גזענות ישנה וטובה, כמו שיודעים ואוהבים בצרפת. מככבים: כריסטיאן קלבייה, דידיה בורדון, סילבי טסטוד, מריאן דניקור.

אין מחילה (Absolution) – ליאם ניסן לא עשה סרט כבר כמה דקות, לכן הוא עטה על עצמו שפמפם ופאות לחיים ואז ניגש למלאכה. הפעם הוא מגלם בריון חסר שם, גנגסטר מזדקן עם בעיות רפואיות שמנסה לחדש קשר עם צאצאיו בערוב ימיו. כמובן שהעולם התחתון לא ייתן לו מנוח, ככה זה עם חיי פשע כפי שלימדו אותנו אינספור סרטים. אז מה נשתנה? הבמאי הוא הנס פטר מולנד, שיודע ליצור סרטי פשע לא שגרתיים כשהוא רוצה (״ג׳נטלמן בנשמה״) וגם עבד עם ניסן בהצלחה בעבר (״מרדף קר״). התסריטאי הוא טוני גייטון (״נוסחה לרצח״, ״מהיר יותר״) ועל המסך תמצאו גם את רון פרלמן, חבייר מולינה, דניאל דימר ויולנדה רוס. האם אמרתי משהו על כך שהשם באנגלית הפוך לגמרי מהשם בעברית? עזבו.

פו הדוב: דם ודבש 2 (Winnie-the-Pooh: Blood and Honey 2) – נסיים עם ההמשכון לשיקוץ שמנצל את פקיעת הדומיין הציבורי על היצירה ״פו הדב״, זה שלפני שנה וחצי ניסה להפוך את פו וחזרזיר ליצורים צמאי דם הסוגרים חשבון עם כריסטופר רובין, שהיה חברם בתור ילד ואז נטש עד שחזר אליהם בבגרותו. הבמאי הוא עדיין ריס פרייק-ווטרפילד, ואני לא בטוח אם לקוות שלמד לביים מאז הסרט הקודם או להיפך, והעלילה הפעם מצרפת את ינשוף ואת טיגר למסע הרצחני של היצורים החמודים-לשעבר. נמאס להם לחיות בצללי היער, והם יוצאים אל העיר כדי לפגע. שיהיה לכולנו בהצלחה.