סרטים חדשים: ״עיד״, ״מואנה 2״, ״הממזר״, ״פחד אלוהים״, ״מסיבת פרידה״, ״מסווג״

מפתיע כשיש קצת חדשות טובות בישראל של השנה האחרונה, בדמות הפסקת אש בצפון, מה שמיד מגובה בחדשות רעות שאינן קשורות למצב הבטחוני. למשל הניסיון של הממשלה המכהנת לסגור את תאגיד השידור הציבורי, שצובר תאוצה. אף פעם אינני יודע איך להילחם בדברים כאלה, אבל אני רואה התחלה של התארגנויות בנושא ברשתות החברתיות וזה מפיח מעט תקווה. גם הפסטיבלים של חודש דצמבר כבר מתדפקים על הדלת, ונתייחס אליהם סמוך למועד, בינתיים הספקתי רק לסכם חוויות מן הערבה. עופר הספיק יותר, עם סקירת קולנוע וסקירת סטרימינג, בעוד אור המשיך בפרויקט האוסקרים הבינלאומי והגיע לשלב הוידויים השנויים במחלוקת (אבל ממש לא קונטרוברסלי כמו פרשת ״הדירה״ לפי דעתי). על פי היצע הסרטים שמצטרפים מחר אל בתי הקולנוע, נראה שיהיו לנו סקירות בסופש, אבל על שניים מהם כבר כתבנו למפרע.

עיד – מאז הפרסים בירושלים ובאופיר אני מקווה כבר שיגיע כבר הסרט המעולה הזה לאקרנים. הנה זה קורה ואפשר לשוב ולהמליץ על סרטו של יוסף אבו-מדיעם, המוגדר כסרט הבדואי העלילתי הראשון באורך מלא. שאדי מרעי (בתמונה בראש הפוסט), זוכה האופיר וירושלים גם יחד, מוביל את קאסט בתור הדמות הראשית על שמה קרוי הסרט. הגיבור מבוסס על סיפורו של חבר ילדות של הבמאי, סיפור שנהפך לתסריט מאת יובל אהרוני, ומתרחש ברהט ובסביבתה. עיד הוא צעיר בדואי שנקרע בין רצונות אותה סביבה למאוויים הפרטיים שלו, בכל תחום. הוא עומד להתחתן עם גיסתו, רק כי אחותו משודכת לאחיה, מה שקרוי ״חתונת בדל״, אך מאוהב באישה אחרת (ונשואה) המתגוררת בפריז; הוא חולם לעשות תיאטרון, אבל בינתיים עובד כפועל בניין; גם בעבודה וגם בבית הוריו הוא חווה התעמרות בשל אירוע עבר שרודף אותו. לא אגלה הכל אבל אומר רק שהזכייה בפסטיבל הקולנוע ירושלים בפרס הסרט הטוב ביותר הייתה הפתעה נעימה, וגם שאינני מבין מדוע עבודת הצילום של עידן ששון לא זכתה בפרסים רבים כמו הסרט עצמו. עוד בקאסט לצד מרעי: אנג'אם עלי חליל, ענת חדיד, הישאם סלימאן, לנא סברא, זאלפה סאורט, אשרף ברהום, קרלוס גרזוזי.

מואנה 2 (Moana 2) – במקור סדרה לדיסני+ אבל כעת סרט המשך ללהיט מ-2016 על הלא-נסיכה הפולינזית ששמה כשם היצירה. לא להתבלבל עם רימייק לייב-אקשן שמצטלם בימים אלה, בכיכובם של המדבבים המקוריים, אאוליאי קרבאליו ודוויין ג׳ונסון. שניהם חוזרים לדבב באנגלית את סרט ההמשך, בתור מואנה בת הצ׳יף ומאווי החצי-אל של תרבות הוואי. מואנה שוב יוצאת להרפתקה ימית, אחרי שפילסה את הדרך לשבט שלה כנווטת הראשונה מזה עידנים, וכעת היא יוצאת למצוא אי אבוד שייאחד את כל אנשי הימים של אוקיאניה. בין הדמויות החדשות אציין לטובה את אווהימאי פרייזר (Awhimai) בתור מאטנגי, גבירת העטלפים או משהו, שלא רק שהשיר שלה הכי טוב, היא גם הדמות הכי אירוטית בקטע מוזר של דיסני מזה תקופה. את השירים, כן אין שבוע בלי סרט מוזיקלי לאחרונה, לא כתב הפעם לין-מנואל מירנדה אלא אביגיל בארלו ואמילי בר. הבמאים הם שלושה: דייב דרייק ג'וניור, ג׳ייסון הנד ודיינה לדוקס מילר, שגם כתבה יחד עם ג׳ארד בוש מהסרט הקודם. עבור כל השלושה זהו סרט ביכורים כבמאים, אחרי שנים של אנימציה עבור דיסני.

פחד אלוהים (Heretic) – שם עברי שלא מתחשק להתלונן עליו זה חידוש נחמד, אז תודה על זה. את הכופר (בדת) מן הכותרת המקורית מגלם יו גרנט, שממשיך את השלב הנוכחי בקריירה שלו בו הוא מגלם נבלים, ואפשר להתווכח האם זהו הסרט הכי מרושע שלו. לכאורה אדם מבוגר ומנומס, המזמין לביתו שתי מיסיונריות מורמוניות צעירות (סופי תאצ׳ר וקלואי איסט) כדי להשתכנע בהצטרפות לכנסייה שלהן. בפועל הוא מעוניין להסגביר, להרצות, ואפילו לאתגר את האמונה שלהן, בדרכים שהולכות והופכות ליותר ויותר מופרעות עד שהסרט מוצא לו כמה וכמה נישות של קולנוע אימה להידחק לתוכן. הבמאים-תסריטאים הם סקוט בק ובריאן וודס, שכתבו את ״מקום שקט״ וביימו את ״65״, אז לא זרים להם גם בניית מתח וגם מופרכות עלילתית. טופר גרייס גם מפציע באיזה שלב, לא שזיהיתי אותו, אבל זו לגמרי ההצגה של גרנט ובשלב מסוים של השחקניות הצעירות. חשבתי לעצמי שאילו הסרט היה נעשה לפני 5-10 שנים היו מלוהקות אליו אניה טיילור-ג׳וי ותומאסין מקאנזי, אבל תאצ׳ר (נטלי מ״ילוסטון״) ואיסט (החברה של סמי מה״פייבלמנים״) השכיחו את הרעיון הזה מהר מאוד והשתוו אל השחקן הוותיק והמנוסה מהן.

הממזר

הממזר (Bastarden / The Promised Land) – במקרה של הסרט הדני הזה, השם העברי זהה למקור הסקנדינבי, בעוד במקומות אחרים בעולם מכירים אותו בתור ״הארץ המובטחת״, כך מאז האוסקר שעבר. מאס מיקלסן מככב בסרטו של ניקולאי ארסל (״סיפור מלכותי״), השב אל שלהי המאה ה-18 כדי לספר את סיפורו של קפטן לודוויג קהלן. הוא האיש שיישב את אדמות הערבה הדנית הצחיחה, איזור שכיום מהווה שטח נרחב של המדינה הצפונית, וקנה לעצמו מקום בספרי ההיסטוריה. בסרט זה לא פשוט כמובן, שכן הוא חסר מעמד ומקבל משימה מהמלך ליישב את האיזור בתמורה לממון ולתואר אצולה, מה שמציב אותו אל מול אתגרים פיזיים ואנושיים, בדגש על אצילים אחרים.

מסיבת פרידה (Volveréis / The Other Way Around) – נדלג חזרה אל אירופה של ימינו, בדרמה קומית ספרדית-צרפתית מאת חונאס טרואבה. הוא גם כתב את התסריט בשיתוף שני השחקנים הראשיים, ויטו סאנז ואיטאסו אראנה, המככבים בתור זוג שרוצה להיפרד ומכריז זאת בפני כל חבריהם ומכריהם. הוא אמנם עדיין משחק בסרט שלה, שבעצם נמצא בעריכה בתור קו עלילה, אבל בחיי היומיום שלהם הם מתקשרים או נפגשים עם שלל דמויות ומספרים להן על הרעיון של מסיבת פרידה, כקונטרה למסיבת אירוסין. כמעט כל הדמויות מגיבות באותו אופן (״לא תיפרדו״) אבל המסיבה הולכת ומתרקמת ככל שהסרט-שבתוך-הסרט נשלם. נחשו לבד איך זה יסתיים.

מסווג (Classified) – נשוב לשפה האנגלית, אל סרט מתנקשים שעל-פי תחילת הטריילר חשבתי שהוא תגובה מיידית ל״הרוצח״ של פינצ׳ר דאשתקד. אבל אין לי דרך לדעת האם הקריינות ממשיכה עם הדמות לאורך היצירה, בזמן שהעלילה כנראה מתרחקת מהסרט הנ״ל ומחשבת מסלול מחדש אל טריטוריות שמוכרות מעוד סרטים על מחסלים להשכרה. ארון אקהארט מגלם את הדמות הראשית, מתנקש שעובד בשביל ה-CIA האמריקאי כבר עשוריים, עד שהמפעיל שלו (טים רות) חוטף סיבוב. אל התמונה נכנסת מי שטוענת להיות בתו האבודה של הגיבור (אביגיל ברסלין) ונאמנותה נתונה ל-MI6 הבריטי. היא טוענת שהיחידה שלו הושבתה לפני שנים, אבל היכן האמת? הבמאי רואל ריינה והתסריטאי בוב דה-רוסה (״קילרים״) ידעו את התשובה.

ביטלס 64 (Beatles '64) – נסיים עם סרט תיעודי חדש בדיסני+ החל מיום שישי ה-29.11, שממשיך את חליבת הפרה ושמה הביטלס עבור שירות הסטרימינג. אחרי ״The Beatles: Get Back״ של פיטר ג׳קסון, הפעם תורו של מרטין סקורסזה להפיק דוקו-מוזיקלי אודות להקת חיפושיות הקצב (אני נורא אוהב את השם המעוברת והמביך, אפשר ורצוי לשפוט אותי), ולהותיר את כס הבימוי לדייויד טדסקי. בסרט הקודם, ״Personality Crisis: One Night Only״ על סולן הניו-יורק דולז, הם חלקו את הקרדיט כבמאים והפעם סקורסזה מותיר את הבמה לעורך הוותיק של סרטיו התיעודיים על מוזיקאים כמו ג׳ורג׳ הריסון ובוב דילן. במרכז הבמה חברי הביטלס, ספציפית בסיבוב ההופעות האמריקאי שלהם ב-1964, הביקור הראשון שלהם על אדמת ארצות הברית באחד משיאי הביטלמאניה של כל הזמנים.