סרטים חדשים: ״יד האלוהים״, ״המתרגמים״, ״הכרוניקה הצרפתית״, ״השליח האנגלי״, ״משפחת אדמס 2״, ״לשיר 2״

חודש דצמבר שמתחיל היום מביא איתו מצד אחד המוני סרטים ואירועים דורשי יחס, ומצד שני אווירת סיכום שנה. אל החלק האחרון של המשפט נתייחס כמו תמיד סמוך יותר לסיום החודש והשנה האזרחית, אנחנו לא מאמינים בפרסום רשימות עשרת סרטי השנה בנובמבר, אבל אפשר לומר שכבר התחלנו לעמול בנושא. בשביל אירועי וסרטי השבוע יש את המדור הנוכחי, שפותח את החודש עם שישה סרטים חדשים בקולנוע וניסיון לעגל לעשירייה בזכות אופציות הצפייה הביתית. אליהם יצטרף, כנראה כמו בכל שבוע מעתה והלאה, הפסטיבל השבועי והפעם גם סרט החודש של קולנוע דוקאביב, ״להיות קוסטו״, עליו כתבנו במסגרת דוקאביב גליל בחודש שעבר. כמו כן, היכונו לעוד יום קולנוע ישראלי בעוד שבוע בדיוק (רביעי ה-8 בדצמבר), אם קראתי נכון את האתרים של בתי הקולנוע. אז תינתן למשל הזדמנות נוספת לראות את ״ויהי בוקר״ שמסיים מחר הרצה של שבוע בקולנוע לב למטרות כשירות לאוסקר, ולכן לא החשבתי אותו במניין השבוע שעבר. הוא ישוב רק בינואר ככל הנראה אז אלו יהיו ההזדמנויות האחרונות לצפות בו כחלק משנת 2021, שאני עדיין לא בטוח מה דעתי עליה.

יד האלוהים (The Hand of God) – ביום שבו ״כוחו של הכלב״ מצטרף אל קטלוג נטפליקס אחרי שבועיים בקולנוע (הוא עדיין זמין שם ולדעתי מצדיק הגעה לאולם), מגיע תורו של הסרט הבא של נטפליקס להיות מופץ קולנועית שבועיים לפני הגיעו לשירות. הפעם זה תורו של פאולו סורנטינו, הבמאי האיטלקי שאנחנו אוהבים מזמן מזמן, אפילו כשהוא עושה טלוויזיה או לחילופין זוכה באוסקר. סרטו החדש, זוכה מלא פרסים בפסטיבל ונציה האחרון כולל פרס חבר השופטים, מתואר כאישי ביותר של הבמאי עד כה. מגבה זאת התקציר שמבטיח סיפור התבגרות בנאפולי של שנות ה-80, ושילוב של נושאים שמעסיקים את סורנטינו ברוב סרטיו: גורל ומשפחה, אהבה ואובדן, קולנוע וספורט (שם הסרט הוא כמובן רפרנס לשער מפורסם של דייגו מראדונה, אלילו של כל נאפוליטני בשנים הללו). את בן דמותו מגלם פיליפו סקוטי, זוכה פרס השחקן המבטיח בוונציה, ולצידו תרזה סאפוננג'לו שזכתה בפרס גם היא, והקבוע של הבמאי, טוני סרבילו. הסקירה של עופר בדרך.

הכרוניקה הצרפתית (The French Dispatch) – ווס אנדרסון הוא האוטר הנוסף לשבוע זה שמגיע לקולנוע, עם סרטו שנדחה מעט בשל המגפה וערך את בכורתו בפסטיבל קאן מוקדם יותר השנה. את שמו קיבל הסרט מעיתון בדיוני, מגזין בסגנון הניו-יורקר שהוא שלוחה אמריקאית בעיירה צרפתית בשם אנווי, בדיונית אף היא. ביל מאריי הוא העורך המיתולוגי ששולח ארבעה כתבים לארבע משימות, המוצגות בסרט כסיפורים בפני עצמם: אואן ווילסון מסייר בעיירה הציורית ומביא רשמים; טילדה סווינטון מתארת את מערכת היחסים בין צייר רצחני (בניסיו דל טורו), הסוהרת שהיא המוזה שלו (לאה סיידו), וסוכן אמנות שמתלהב מיצירתו (אדריאן ברודי); פרנסס מקדורמנד מסקרת באופן קרוב מדי מהפכה סטודנטיאלית אותה מוביל צעיר נלהב אך בוסרי אידאולוגית (טימותי שאלמה); וג׳פרי רייט נשלח לכתוב על שף משטרה אגדי אך נלכד בסיפור בין מפקח המשטרה (מתייה אמלריק) והחוטף של בנו (אדוארד נורטון). יש עוד עשרות פרצופים מוכרים, אני לא מגזים, וזה הרבה יותר מעייף ממה שתיארתי. אבל אולי אור יחשוב אחרת בסקירה שלו.

השליח האנגלי (The Courier) – את הסרט הזה אפשר היה לראות בטרום-בכורה בפסטיבל ירושלים, או בפסטיבל סאנדנס 2020 אם במקרה הייתם או הייתן בסביבה. כעת תורו לנסות את מזלו בקולנוע ולהיעזר במומנטום שחווה השחקן הראשי שלו, בנדיקט קאמברבץ׳, בין ״כוחו של הכלב״ שכבר הוזכר ל״ספיידרמן: אין דרך הביתה״ שתיכף מגיע. הבריטי מגלם את גרוויל וויין, איש עסקים שהפך למרגל בימי המלחמה הקרה ונשלח אל רוסיה הסובייטית במשימה המתקשרת אל משבר הטילים בקובה ומניעת מלחמה גרעינית כלל עולמית. רייצ׳ל ברוסנהן מככבת אף היא, בסרטו של דומיניק קוק (״על חוף צ׳סיל״) על פי תסריט מאת טום אוקונור, שכתב את סרטי ״שומר הראש, המתנקש ואשתו״, או איך שהם נקראים בלי מחווה לפיטר גרינאווי. הנה תמונה מתוך הסרט.

המתרגמים (The Translators) – נחזור עוד קצת אחורה בזמן אל סרט שהוקרן לראשונה בעולם לפני שנתיים בדיוק. בישראל הוא צץ לכמה רגעים בסינמטקים אבל בעיקר בימי ה-VOD בתקופת הסגרים, אז לכבוד הפצתו כדת וכדין אפשר לשוב ולהתעכב עליו לרגע. על ההפקה הצרפתית-בלגית הזו הופקד הבמאי רג'יס רוינסאר, שגייס כמה וכמה פרצופים אירופאיים מוכרים: למבר ווילסון, אולגה קורילנקו, ריקרדו סקמרצ׳יו ועוד. הרב-גוניות הבינלאומית חשובה משום שהסרט נסוב סביב תשעה מתרגמי ספרים, הכלואים בבונקר מפואר על מנת להעביר כל אחת ואחד לשפתו רב-מכר עתידי שאסור שיודלף. בעודם עמלים, העמודים הראשונים של הספר צצים ברשת וכל התשעה הופכים לחשודים, בשעה שהסרט עצמו נעשה למותחן בלשי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך סרט זה.

לשיר 2 (Sing 2) – תת-המדור המוקדש לסרטי ילדים, בתקווה שהם לכל המשפחה, יהיה מעט מורחב הפעם לכבוד החנוכה. הראשון מבין שני סרטי האנימציה שהם המשכונים ללהיט לא מאוד ישן, שיוצגו בדיבוב לאנגלית או לעברית, הוא זה על החיות המזמרות מבית אולפני אילומיניישן. גארת ג׳נינגס, שכתב וביים את הראשון, שב אל העשייה וכמוהו מתיו מקונוהי בתור קואלה, טארון אג׳רטון כגורילה, סקרלט ג׳והנסון בתפקיד קיפודה וכן הלאה בעלי חיים עם יכולות זמרה. העלילה הפעם מציבה אתגר בפני גיבורי סרט הקריוקי הקודם שצריכים לגייס להופעה שלהם אליל רוק בפרישה, אותו מגלם בקולו סולן להקת U2, בונו. כמות המדבבים פה, בין אם הם יודעים לשיר או לשחק, מזכירה את הכמויות אצל אנדרסון לעיל אז נעבור הלאה.

משפחת אדמס 2 (The Addams Family 2) – רק לפני שנתיים התוודענו לחידוש המונפש לעלילות המשפחה המורבידית, הפקה-קנדית בחסות MGM שאין לה קשר ל״מלון טרנסילבניה״ למרות סגנון האנימציה והתכנים. הפעם, משפחת אדמס הגרוטסקית והמורבידית יוצאת לחופשה כי מה כבר יכול להשתבש. גם הפעם רוב המדבבים המקוריים חוזרים לתפקידם מהסרט הקודם: אוסקר אייזק בתור גומז אדמס, שרליז ת׳רון כמורטישה, קלואי גרייס מורץ בתור וונסדי, וסנופ דוג בדמות שהוא נולד לגלם – בן הדוד איט. היחיד שהוחלף הוא פין וולפהרד, כבר לא ילד ולכן את פאגסלי מדבב הפעם ג׳ייבון וולטון. יוצרי הסרט הקודם, גרג טירנן וקונרד ורנון שאחראים בעברם על ״מסיבת נקניקיות״, מביימים בשנית.

פסטיבל תל אביב לסרטי ילדים.ות – אחרי ההודעה המשמחת על סינמטק הילדים בחולון לפני שבוע, היום נפתח בסינמטק תל אביב הפסטיבל השנתי המוקדש לילדים ולילדות, או בצורה המקשה לקריאה בה בחר להתקרא הפסטיבל, עם הנקודה האופנתית באמצע. למרות שינוי השם זהו אותו אירוע ותיק, שמתקיים זו הפעם ה-17 למעשה, במהלכו נצבע הסינמטק התל-אביבי למשך כמה ימים בקולנוע ופעילויות לגילי טף ומעלה. בין ה-1 וה-5 בדצמבר יוקרנו הרבה סרטים חדשים כוותיקים. החל מטרום-בכורות לסרטים כמו ״לשיר 2״ שהוזכר לעיל או ״בית ספר לחיות קסומות״ (School of Magical Animals), המשך בקלאסיקות דוגמת ״אי.טי: חבר מכוכב אחר״ או ״הנער״ של צ׳פלין, ולצד זאת יצירות מקומיות כמו ״גיבורים קטנים״, ״איליי ובן״, ״אבוללה״, ״הרפסודה״ והגרסה העברית של ״איפה אנה פרנק״. כל הפרטים והסרטים באתר הסינמטק.

סרטים חדשים ב-VOD

ביקור מעולם אחר

לפני הכותרים הספציפיים, שווה להזכיר שספריות ה-VOD וספקי התוכן בישראל מתגייסים לטובת ההורים בחופשת חנוכה. בסלקום tv אפשר יהיה למצוא בכל יום להיט אחר, בעיקר מבית דיסני (מקלאסיקות כמו ״שלגייה ושבעת הגמדים״ או ״מלך האריות״ ועד ״לשבור את הקרח״, ״מואנה״) או פיקסאר (״צעצוע של סיפור״, ״קדימה״). במקביל אצל yes יעלו בזה אחר זה כל סרטי ״סאגת האינסוף״ של מארוול, כלומר 23 הסרטים שבין ״איירון מן״ ל״"ספיידרמן: רחוק מהבית״, המסכמים את שלושת השלבים הראשונים ביקום גיבורי העל של דיסני-מארוול. נשמע כמו תעסוקה לכל חופשת החג או למעלה מכך. ויש גם סרטים לצופים בגילים אחרים, כמפורט להלן.

ביקור מעולם אחר (Blithe Spirit) – לא רק גיירמו דל טורו מחייה את הוליווד הישנה, בסרטו המתקרב ״סמטת הסיוטים״, אלא גם במאי הטלוויזיה הבריטי אדוארד הול (״אחוזת דאונטון״) המזמן את קומדיית הרוחות הזו חזרה לחיים. במקור זהו סרט דייויד לין, על פי מחזה של נואל קאוורד. בגרסה החדשה, דן סטיבנס מגלם סופר במשבר כתיבה המחליט להיעזר במדיום (ג׳ודי דנץ׳). במקום השראה היא מעלה באוב בטעות את רוחה של אשתו המנוחה (לזלי מאן), מה שדי מרגיז את זוגתו הנוכחית (איילה פישר). הסרט יהיה זמין החל ממחר (חמישי ה-2.12) ב-VOD של yes וכנראה גם של כל השאר אבל טרם קיבלתי הודעות לעיתונות מהם, אז אני יכול רק לנחש כמה יצירתיות תתפרץ מהשמות העבריים.

הקלטת (Mixtape) – נקפוץ אל יום שישי ה-3.12 ואל נטפליקס, שהקטלוג שלה טובה בסרטי חג מולד, כולל אחד חדש השבוע. אולם, אמשיך להתעלם מהם באלגנטיות ואתמקד בסרט אחר של ענקית הסטרימינג. הוא נשמע קצת כמו ״מוקסי״ גרסת המיקסטייפ, משום שגיבורת הסיפור יוצאת ב-1999 למסע בעקבות קלטת אוסף שירים שהכינו הוריה המנוחים והמגניבים ככל הנראה. ג׳מה ברוק אלן (״קייט״) בתפקיד הראשי ולצידה ג׳ולי בואן כמבוגרת האחראית. ואלרי וייס ביימה, על פי תסריט של סטייסי מיניר (״הילד״, ״ברהאמס: הילד 2״).

רואים קולנוע (Voir) – סינפילים וסינפיליות, התחילו להתרגש כי הפרויקט החדש של דייויד פינצ׳ר ונטפליקס מגיע ביום שני (6.12). מדובר באוסף מסות חזותיות על קולנוע, ספציפית על רגעים סינמטיים ששינו או השפיעו עמוקות על חיי הדוברים, רובם ככולם אושיות מתחום הניתוח והכתיבה על קולנוע: וולטר צ׳או (Film Freak Central), דרו מקוויני (Ain't It Cool News), סשה סטון (Awards Daily), טיילור ראמוס וטוני ז׳או (Every Frame a Painting). יש חמישה דוברים אבל שישה פרקים, אז נצטרך לחכות בסבלנות לגבי המבנה או המשך של המיני-סדרה התיעודית הזו, כפי שהיא מקוטלגת. אולי פינצ׳ר יפציע לפרק משלו? אולי היוצר השותף דייויד פריור? אני באמת לא יכול לחכות יותר.