במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 3

שבוע שלישי של מתכונת ביתית למדור שמוקדש לסרטים חדשים ונדמה שאנחנו עומדים להמשיך ככה כל החודש, שרק התחיל. מקווה שאהבתם את פוסט אחד באפריל שלנו אתמול, שברוח התקופה לא באמת ניסה להצחיק – כי מה הטעם. למרות שאני מאמין ואפילו די בטוח שעוד תהיה לנו שנה קולנועית לסכם גם בדצמבר, גם אם יהיה במרכזה חור בגודל לא ידוע נכון לכרגע. אבל חבל לתכנן ואין איך להעריך מעבר לימים הקרובים, אז בנושא זה אפשר לעדכן בעוד שינויים צפויים. מתוקף הנסיבות, לא יהיה מדריך סינמטקים של עופר לחודש אפריל, אבל אמשיך להזכיר במדור הזה ובמדורים הבאים את היוזמות של הסינמטקים השונים, שרק נהיות יצירתיות יותר. עוד במדור: פסטיבלים בגרסת אונליין ומה חדש ב-VOD ופלטפורמות הצפייה השונות, שאינן תחליף לבתי הקולנוע אבל זה כל מה שיש לנו.

מה שלא אעשה הוא לעדכן איזה סרטים נדחים מהפצה קולנועית, כי לא הבנתי בשביל מה. כשהם ייפתחו ממילא יהיה בלאגן בתאריכים שוב, אז מה הרעיון? אני מפספס משהו? כנ״ל לגבי פסטיבלי הקולנוע בישראל שנאלצו לברוח ממאי ואפילו יוני, קבעו תאריכי סתיו ויקוו לטוב. כשנתקרב לאיזור אני מבטיח להתייחס. הלוואי שהייתה קצת יותר תנועה בספריות ה-VOD בישראל כמו מה שקורה עכשיו בארה״ב, כשתאריכי יציאה של סרטים אמריקאים הוחלפו החודש בתאריכי השכרה וירטואלית. אני מניח שאין עניין בזה, אבל אולי לא אעצור את עצמי מלכתוב על כמה מהם, כדי שיהיה למה לצפות בסוף הסגר. הודעה אחרונה באותו נושא – הפוסט המסורתי של אפריל ובו סריטה מתכוננים לסרטי הקיץ, יידחה כנראה עד שיגידו לנו אם יש קיץ קולנועי השנה.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי, זה שהיה אמור להיערך בחצי השני של מרץ בדיוק כשנסגרו הקולנועים, מצא בית חדש ומקוון בספריית ה-VOD של yes. בזכות שיתוף הפעולה של חברת הלווין עם עדן סינמה, המכון הצרפתי בישראל ובתי קולנוע לב, הועתק הקטלוג של מהדורת 2020 של הפסטיבל הצרפתי לקטגוריה באותו השם ב-VOD Store, ומשם ניתן יהיה לרכוש צפייה בסרטים. השנה אפשר יהיה להנות מסרטים כמו ״לילה קסום אחד״ של כריסטוף הונורה, ״האידיוט״ עם דני בון, ״חיי בית ספר״ המדובר, ״דלילי בפריז״ המונפש, ״עושים שכונה״ שירד מהאקרנים לא מזמן, ובמשבצת הקלאסיקה – ״מי ירה בפסנתרן״ של טריפו. זה רק על קצה המזלג כי הפוסט המתוכנן שלנו לקראת הפסטיבל שהיה אמור להיות, יהפוך בעצם למדריך בדיעבד עכשיו כשהכל זמין לצפייה ביתית החל מאתמול. נפרסם אותו בקרוב.

גם פסטיבלים בחו״ל מציעים מהדורות אונליין, או לפחות חלקים מתוכן. גם SXSW וגם פסטיבל טרייבקה, שני הפסטיבל החשובים לקולנוע העצמאי באמריקה של עונת האביב, נערכו או ייערכו דיגיטלית. בפסטיבל הטקסני זכה בשבוע שעבר ״עין לבנה״, סרטו של בוגר מנשר תומר שושן, בהפקת קובי מזרחי. הסרט כבר צץ בתוכנית היומית של סינמטק הרצליה הפעלתנים, אז פספסתי הזדמנות, וגם בפסטיבל חיפה שם יצא עם פרס לא צפינו בו. אני בטוח שהזדמנויות נוספות יגיעו ובינתיים אפשר לראות לא מעט סרטים אחרים מסאות׳ ביי באתר הייעודי. פסטיבל טרייבקה, שאני כל שנה מתלונן כמה הוא לא משהו אבל ממשיך ללכת, מאוד חסר לי השנה. ולא רק כי זו הייתה אמורה להיות הבכורה העולמית של ״אחד בלב״ החדש של טליה לביא. בינתיים אתר הפסטיבל מתחדש בסרט קצר אחד ביום מתוך המסגרת השנתית, גם כן באתר הפסטיבל, שכבר התמלא סרטים כי היוזמה הזו החלה בערך עם בוא הפאניקה אל חופי ארה״ב. אני ממש מקווה שכל זה זמין לצפייה גם בישראל. אם לא, יש עוד.

סינמטק תל אביב מצטרף למהפכת התוכניה הווירטואלית, ובתור מנוי של הניוזלטר שלו קיבלתי הזמנה לצפות ב״אפריקה״, סרטו של אורן גרנר זוכה פסטיבל חיפה. ההזמנה מאפשרת למספר מצומצם של ראשוני המגיבים להודעה להירשם ולקבל לינק לסרט, במקרה זה היו אלה 400 הזריזים להגיב שיהנו ממנו במהלך הסופש. נשמע לי שזה הזמן להירשם לטובת האירועים הבאים, בינתיים אתר הסינמטק מציע לצפייה ישירה את ״המרכיב הסודי״ הדוקולינרי ואת ״נוזל החיים״, סרטו התיעודי של פיני שץ, מנהל התוכניה. גם מיזמים כמו מיקרוסינמה, שבימים רגילים פועל להבאת סרטים ליישובים ושכונות שאין להם בית קולנוע, עבר לרשת. אפשר למצוא שם סרטים ישראליים בכל הסגנונות והאורכים לצפייה ביתית. על שאר הסינמטקים כתבתי כבר במדור הקודם, אבל יש גם אירוע אחד חוצה סינמטקים שהוא בגדר התעלפות עבור רוב הסינפילים. אז מגיעה לו פסקה נפרדת.

פתחו יומנים, אפשר גם דיגיטליים, ולא רק כדי להבין איזה יום היום לעזאזל אלא כדי לעשות משהו נדיר אף יותר בימינו – לסמן אירוע. ביום שני ה-6 באפריל, בין השעות 12:00 בצהריים וחצות הליל, יהיה זמין לצפייה באופן נדיר עד מאוד סרטו הראשון בהחלט של פדריקו פליני. זהו ״אורות הווארייטה״ (Variety Lights / Luci del Varietà), ממנו אפשר להתרשם ראשונית בתמונה שבראש הפוסט. פליני ביים במשותף עם אלברטו לאטואדה ב-1950, ואני חייב להודות שלא ראיתי את הסרט עדיין (וגם לא שותפיי לבלוג, לפי מה ששאלתי). הוא עוסק, באופן הגיוני כי פליני, בלהקת בדרנים באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה, בדגש על המצטרפת החדשה ללהקה שרוצה לסלול לעצמה הצלחה בעולם הבידור. ג׳ולייטה מאסינה כאן, כמובן, ויהיו גם כתוביות לעברית. הכל בזכות פסטיבל צ׳ינמה איטליה, שאמור היה להתקיים בסוף החודש אבל זה הכי קרוב שנגיע לקולנוע, או לאיטליה, במצב הנוכחי. נסו את אתרי הסינמטקים השונים בשביל פרטים נוספים, תל-אביב, ירושלים, הרצליה וכו׳.

סרטים חדשים ב-VOD

לוסי בשמיים (Lucy in the Sky) – הנה סרט שנשמע כאילו הוא היה צריך להיות בקולנוע. עם במאי כמו נואה האולי (״פארגו״ גרסת הסדרה) וסוללת הכוכבים נטלי פורטמן, ג׳ון האם, זאזי ביטס, דן סטיבנס, אלן בורסטין, ניק אופרמן וכן הלאה. אבל אף אחד לא הלך לראות אותו כשיצא בסתיו האחרון בארה״ב, כך שהוא דילג על ישראל ולא בגלל הנגיף המפורסם. אולי הקהל טעה לחשוב שזו עוד ביוגרפיה מוזיקלית, הפעם של הביטלס? בכל מקרה, נוכל להתרשם בעצמנו מדרמת המד״ב על אסטרונאוטית המתקשה להסתגל לחיים בכדור הארץ עם שובה מהחלל, החל מה-7.4 ב-HOT ובסלקום TV (ב-22.4 גם אצל yes).

עוד יבוא היום (The Day Shall Come) – עוד יבוא היום, כמו אנקור אל גן בסתיו… סליחה, שוב כותרת סרט שגורמת לי לזמזם שיר, אבל אין קשר למתי כספי. זהו שמה של הסאטירה הפרועה והקומדיה המטורפת של כריס מוריס (״ארבעה אריות״), עליה כתב עופר בפסטיבל ירושלים האחרון. אנדרל מקפירסון מגלם מטיף שבטוח שהאדם האפריקאי יעלה לגדולה על חשבון אירופה, אבל מסתבך עם סוכני הבולשת האמריקאית שמנסים קצת יותר מדי בכוח לרשום לזכותם הישג בלוחמה בטרור. זמין החל מה-8.4 ב-HOT VOD.

קופי וקארים (Coffee & Kareem) – משאיר אותנו בטריטוריות קומיות מופרכות, אבל מעביר אותנו אל נטפליקס. זה מה שהם רוצים שנראה בסופש, ואני לא לגמרי בטוח בקשר לזה. אד הלמס מגלם את השוטר ג׳יימס קופי, שנאלץ לשתף פעולה עם הבן של זוגתו (נחשו איך קוראים לבן), לאחר שהצעיר שוכר פושע שיפחיד את החבר החדש של אמא אבל התוכנית עולה בלהבות. גם טארג׳י פי. הנסון ובטי גילפין כאן, מייקל דוסי (״אולי בכל זאת״, ״שוטר על הדרך״) ביים.

החתונה של החבר שלי, גרסת טורקיה (Her Sey Seninle Güzel) – אם כבר הגעתם והגעתן עד סוף המדור, צריך משהו הזוי באמת לסיים איתו בתקופה בה המציאות עולה על כל סיוט. אז מסיבות שיתבררו רק אם אצפה בסרט, ב-yes החליטו להעלות לספריה שלהם, ואף לשדר ביום שלישי בערוץ yes3 במסגרת פסטיבל הקולנוע, את הרימייק הטורקי לקומדיה הרומנטית האלמותית ״החתונה של החבר שלי״. במקום ג׳וליה רוברטס, בורג'ו ביריג'יק (מהטלנובלה ״להבות של תשוקה״) מגלה שהיא עומדת לאבד את אהובה לאחרת, ונוסעת לאיזמיר שם מתקיימת החתונה. אני קצת רוצה לראות את זה, מכיר רק את הגרסה הסינית מ-2016 וגיליתי שיש גם גרסה מקסיקנית מהשנה שעברה. ואולי זה הזמן לחזור למקורי.