סרטים חדשים: ״בית בגליל״, ״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״, ״מנשה״, ״מועדון הספר הטוב״, ״הללויה״, ״קוד האומץ״

ממש עכשיו (רביעי בערב) מוכרזים הזוכים והזוכות של פסטיבל דוקאביב ה-20, אז צפו לדיווח הבא של עופר בקרוב מאוד. בינתיים, יש שישה סרטים חדשים על המסכים החל ממחר, אל חציים כבר התייחסנו בעבר הקרוב או הרחוק בבלוג, ומבין הנותרים ננסה למצוא מועמדים נוספים לסקירה. יתר הסופש בסריטה יהיה מוקדש לסקירות משלימות לסרטים רצים שטרם כתבנו את דעתינו עליהם, כמו גם לבכורות טלוויזיוניות שדילגו על בתי הקולנוע בישראל, בצדק או שלא. הכל כדי לנקות את הלוח לקראת הפגזת הפסטיבלים של יוני, שימשיכו את מה שהחלו אצלנו דוקאביב וקאן.

״בית בגליל״, הסרט הישראלי לשבוע זה, הוא הראשון באורך מלא של הבמאי והתסריטאי אסף סבן. הוא זיכה את יוצרו בפרס התסריט בפסטיבל חיפה, אז כתב עליו עופר, ועוד קודם לכן ניסה את מזלו בפרסי אופיר 2017. אודי רצין ונועה קולר מגלמים זוג צעיר המצפה לילד והמצוי בתהליך של בניית בית גלילי. כל ביקור באתר הבנייה הוא מעין פרק בסרט ובמערכת היחסים ההפכפכה של השניים, עם עצמם ועם אנשים נוספים בחייהם שבאים והולכים ומגולמים על ידי שמות מוכרים לא פחות, כגון ישי גולן, עירית גדרון, ורד פלדמן, יוסי עטיה, לאורה ריבלין, גדליה בסר, אוהד קנולר, שירי בן-כהן, ג׳וי ריגר, צחי הלוי, זאב טנא, עומר עציון ונטע שפיגלמן.

״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״ (Solo: A Star Wars Story) הוא הניסיון השני של אולפני דיסני לסיפור צד של המותג הקולנועי אותו הם מחרבים באדיקות בשנים האחרונות. אז אחרי ש״רוג אחת״ סגר את הפינה של הגעת התוכניות של כוכב המוות אל המורדים, אגדה נוספת מהטרילוגיה המקורית שזוכה הפעם לטיפול היא זו של האן סולו הצעיר (אלדן ארנרייך) והסיפור המפורסם של ה-Kessel Run. עוד שאלות שזוכות למענה הן כיצד האן וצ׳ובקה נפגשו, איך זכו במילניום פלקון מידיו של לנדו קלריסיאן (דונלד גלובר) וכיצד הפכו למבריחים מפורסמים. אם כל זה נשמע כמו ג׳יבריש, אל דאגה – זה ממש לא סרט לחובבי מלחמת הכוכבים בלבד. למעשה, אם תשאלו אותי, אולי להיפך – הדרך היחידה להנות מסרטו של רון האוורד היא לא להיות קשור רגשית למותג. כתבתי על כך ועל הסרט עצמו במסגרת דיווחי מפסטיבל קאן, אבל אולי דעה נוספת נדרשת כאן. עוד שמות שחשוב לדעת שמעורבים בפרויקט הם התסריטאים ג׳ונתן ולורנס קאסדן, הבמאים-שהפכו-למפיקים (לאחר שפוטרו) כריס מילר ופיל לורד, והכוכבים אמיליה קלארק, וודי הרלסון, פול בטאני ופיבי וולר-ברידג׳ כדרואידית התורנית.

״מנשה״ (Menashe) הוא לא רק שם הסרט אלא גם הגיבור והשחקן הראשי, מנשה לוסטיג, שהיווה את מקור ההשראה המרכזי לסרטו העלילתי של ג׳ושוע זי. וויינסטין. מדובר בסרט שערך סבב פסטיבלים ממושך בטרם הגיע אל בתי הקולנוע בישראל, כולל עצירה בירושלים שם כתב עליו אור במסגרת הפוסט המקדים שלנו לפסטיבל הירושלמי. אותו מנשה הוא אלמן ואב לבן המבקש את אישור הקהילה להיות הסמכות ההורית בחייו של הילד בן ה-9 אך נתקל בהתנגדות הרב והקהילה החסידית והברוקלינאית אליה הוא שייך. אולי זו סוגיית היעדר האם והרעייה שהיא סיבוך בפני עצמו בחייו של הגיבור, אולי העובדה שהוא עצמו מתקשה לנהל חיים בוגרים ולקחת אחריות אפילו על עצמו, ואולי שילוב של הנ״ל.

״מועדון הספר הטוב״ (Book Club) מביא אותנו לחלק הקומי והטראשי של המדור לשבוע זה. זאת משום שבניגוד לתרגום העברי, הספר הנידון במועדון הקריאה אותו מנהלות ארבע חברות מבוגרות הוא ״50 גוונים של אפור״. בדיוק כשנפטרנו מן הטרילוגיה הקולנועית על פי כתבי אי.אל. ג׳יימס, שב ועולה אחד האייקונים הבולטים של תרבות הפופ בתקופתנו לדיון, הפעם כשהוא משנה את חייהן של הנשים שהן גיבורות הסרט (דיאן קיטון, ג׳יין פונדה, קנדיס ברגן ומרי סטינבורגן), כל אחת ומשבריה שלה בנושא הלב והמיניות. ביל הולדרמן, תסריטאי ומפיק בדרך כלל (״דרך ארוכה״), מביים לראשונה ואף כתב במשותף עם השחקנית ארין סימס. עוד בקאסט: אלישיה סילברסטון, אנדי גרסיה ואד בייגלי ג׳וניור.

״הללויה״ (Coexister) ממשיך את גרף המופרכות שבו סידרתי את עלילות הסרטים ונושאי העיסוק שלהם, ומגיע אלינו מעולם הקומדיות הצרפתיות. ספציפית, על המוקד של סרט זה עומדות שלוש הדתות המונוטאיסטיות ואולי גם עולם המוזיקה, כאשר מפיק מוזיקלי בצרות (פבריס אבואה, שגם כתב וביים) נדרש ליצור להיט במהירות פן ייאבד את עבודתו ומה שעולה במוחו נשמע כמו התחלה של בדיחה – רב, כומר ואימאם מזמרים. ההצלחה אכן מגיעה אל פתחו אבל איתה גם הצרות, כי הכומר מנצל את התהילה להטפות, הרב שוקע בדכאונות והאימאם הוא בכלל לא אימאם. היכונו לבדיחות על עורלות, סמים וכל דבר שהוא פועל יוצא של אמונה ומוזיקה פופולרית.

״קוד האומץ״ (Braven), עימו נסיים להפעם, מנסה לשוב ולבדוק עד כמה מסוגל השחקן ג׳ייסון מומואה להחזיק על גבו החסון סרט פעולה משלו. שם הסרט במקור הוא למעשה שם המשפחה של הדמות הראשית, ג׳ו ברייבן, בעלים של חברת לוגים (עצים, לא לוגריתמים) ואיש משפחה מסור. כאשר שני התחומים החשובים הללו בחייו נמצאים תחת מתקפת סוחרי סמים המבקשים לאחסן את סחורתם בבקתה בה הוא ומשפחתו מצויים, גיבורנו לא יבחל בשום אמצעים כדי להגן על היקר לו. ושלא תטעה אתכם ואתכן העובדה שלהם יש רובי צלפים בעוד הוא חמוש רק בחץ וקשת או סכיני מגל – די ברור אצל מי היתרון כאן. על הסרט חתוםלין אודינג, פעלולן-שהפך-לבמאי, ועל התסריט אחראיים מייקל נילון ותומאס פה סיבט. הנה עוד קצת מומואה לסיום.