״בציר ראשון״, סקירה

יש מקרים בהם שם הסרט מספר כבר את כל הסיפור, או לפחות את רובו. דומה כי שם הסרט ״בציר ראשון״ (Premiers Crus) כבר רומז לקהל באיזה סוג סרט מדובר ולאיזה ז'אנר הוא משתייך, גם אם הקהל שיצרוך אותו לא בהכרח מודע כי מדובר בז'אנר מובהק, אבל לדעתי הוא כן כזה – סרטי יקב, שהם בעלי אופי אחר משאר הסרטים אשר עוסקים באוכל. יש בהם סוג של ניחוח מיוחד אשר הופך אותם למתאימים לשילוב בערב טעימות. אבל אל תנסו לחפש בהם יותר מדי טעמים מורכבים, את זה יש להשאיר ליין. סרטי היקב הם סוג של שילוב בין פרסומות לבין סרט עם נרטיב קליל אך כובש – יש בהם הרבה צילומים של כרמים וחביות יישון, אבל כמעט תמיד גם עיסוק במשפחה אשר התרחקה לאורך השנים אך מתקרבת מחדש כאשר היקב מצוי בסכנת סגירה. זהו גם המצב בסרט הנוכחי. השאלה היחידה אשר יש לענות עליה היא האם הפעם העלילה מתרחשת בצרפת או קליפורניה. ובכן, שם הבמאי הוא ג'רום לה מר ואנחנו יוצאים עמו למסע בנופיה היפים ועמוסי הכרמים של צרפת, ליתר דיוק לעבר חבל בורגונדי. כך שאתם מוזמנים לצאת בסיור מצולם בצורה עדינה ולא מאתגרת במקום, בתקווה כי תוכלו להמשיך את הערב גם בבקבוק יין טוב, ואם יש לכם את היכולת, אז גם לצאת לחופשה קצרה באזור בפעם הבאה בה אתם נוחתים בפריז.

מקוריות הוא הדבר האחרון שסרט מסוג זה מכוון אליו, אבל בכל זאת בטרם התפנה לכתוב את התסריט בנה לה מר את הסיפור ביחד עם שני תסריטאים נוספים, ונסה פורטל ורמי בזאנסון. יחדיו הם שקדו על מנת לבנות שלד עלילתי שמזכיר הרבה סרטים אחרים אבל גם שומר על איזון בקצב ההתפחות ובקווי העלילה השונים. ודאי תופתעו לשמוע שהעלילה מתרכזת ביקב משפחתי. האב פרנסואה (ז'ראר לאנוון) היה פעם יינן מוביל אבל כיום ירד מגדולתו ומצוי בחובות כבדים אחרי כמה וכמה שנים של בינוניות או למטה מכך, והוא בסכנה ממשית של מכירת היקב בצו בית משפט. לכן הוא משקיע את עיקר זמנו בבנייה של סירה, שגרה אשר מופרת רק על ידי ויכוחים עם עורך דינו או בית המשפט. הוא לא מתכוון שמישהו יגיד לו איך לנהל את נכנסיו.

הבן של פרנסואה, שארלי (ג'ליל לספר), דווקא עושה חיל בתור מבקר יין משפיע שיכול להרים או לקבור יבול בפריז. אחרי הוצאה של עוד מהדורה מוצלחת של מדריך היין השנתי שלו, הוא נקרא לדגל כמוצא אחרון לפני פשיטת הרגל – יש לו כמה חודשים לנהל את היקב בתקווה שיצליח לייצר יבול מוצלח או מבנה כלכלי. על מנת לדאוג גם לסיפור אהבה נוסח רומיאו ויוליה, הוא מגלה כי האישה עמה בילה לילה חד פעמי היא למעשה בלנש (אליס טאליוני), חברת ילדות של אחותו ובתה של בעלת היקב הסמוך אדית' (פרדריק טרימון), אהובת עבר של האב. בנוסף, היינות שלה זוכים באופן קבוע לציונים גבוהים במדריך של הבן, באופן אשר מעצבן את  פרנסואה עוד יותר. היא אומנם מאורסת לאחר, אבל הקשר שלה עם שארלי יתקדם כמו בכל קומדיה רומנטית. בגלל שהזכרתי את האחות אציין שהיא שפית במסעדה מצליחה, נשואה לעובד הקבוע הבערך-יחידי ביקב והעלילה שלה לא מעניינת למרות שמגלמת אותה לורה סמט.

שארלי אומנם מבין גדול ביינות, אבל הוא ברח מבורגונדי על מנת שלא יצטרך לייצר אותם בעצמו. הוא התקווה האחרונה, אבל אין לו ממש הבנה בדרך הייצור. לכן הוא מחליט כי הנשק העיקרי שלו הוא לחשוב מחוץ לקופסה ולחזור לשיטות ייצור עתיקות ולעזאזל עם כל פיקוח בריאותי הגיוני. כולם לועגים לו, הוא עושה טעויות של טירון בדרך אבל נשאר בתמונה כי בכל זאת, המטרה של הסרט היא לעורר השראה ולא עצב. כמו כן, יש תמונות של הכרמים בשעת הזריחה, לקראת הערב, בסתיו, בסערה ובאביב. יש צילומי מסוק שלהם וגם צילומים מקרוב שיאפשרו להבחין בכל טיפת טל. אבל לא באנו לראות רק כרמים: יש גם צילומים של חביות יין, של דריכה על ענבים כפי שעשו בעבר הרחוק, וגם של ייצור יין בדרך המסורתית. הסירה שנבנית במערכה הראשונה סופה שתוביל גם לכמה צילומים יפים של הים.

למרות הנימה הצינית שלי, הסרט בהחלט יודע לבצע את העבודה שלו. הוא אמנם מרגיש לפעמים כמו תשדיר תיירות, אבל זה תשדיר תיירות נעים לעין והוא מלווה בסצנות קומיות-דרמטיות סבירות, חלקן אפילו מהנות ורק מעט מהן מביכות ממש, ואני מדבר בעיקר על סצנת האהבה הראשונה בסרט. הסרט בנוי בקצב נכון וגם אם אין בו הברקה, העריכה זורמת והשחקנים בעלי הקסם האישי יוצרים יצירה קולחת, גם אם עבורי כמות גבוהה יותר של עפיצות הייתה יכולה להועיל במקרה זה. אבל אני לא קהל היעד. עבור מי שכן, גם העובדה כי הוא מגיע למסכי הארץ יותר משנה וחצי לאחר שהוצג במולדתו לא משנה. כי זהו בסופו של דבר סרט על חזרה למסורת וגם כי זה סרט אשר מתנתק מן החברה שבה הוא מתרחש – הוא מראה את פריז העכשווית לכמה דקות בפתיחה וחוזר לצרפת שעדיין חיה בעבר, גם אם יש בה טלפונים סלולריים ושאר טכנולוגיה. הסרט רוצה שנשוב להאמין כי הפלא הגדול ביותר הוא הטבע עצמו, יחד עם חברתו הטובה, המסורת.

/// תודה ליח״צ ולסרטי נחשון על התמונות