"זוטרופוליס", סקירה

כנראה שמחלקת האנימציה באולפני דיסני מצויה כעת בשלב מוקדם של תור זהב נוסף, בפעם המי יודע כמה בתולדותיה, ודומה שכמעט כל ילד שנולד בעולם המערבי בשבעים השנים האחרונות גדל על סרטיהם, לפחות במידה חלקית. גם אם הסרט החדש "זוטרופוליס" (זה שם הסרט בארץ ובאירופה. בארה"ב הוא נקרא Zootopia), ככל הנראה לא יהפוך לתופעה תרבותית סוחפת כמו "לשבור את הקרח" – אלא רק לאחד מן הלהיטים הקופתיים הגדולים של השנה – דיסני פשוט עושים הכל נכון בסרט זה, עם או בלי קשר לנוכחות של אנשי פיקסר במחלקת ההפקה.

ההצלחה הזו אינה דבר מובן מאליו. גם כי דיסני לא תמיד פגעו בעשורים האחרונים, וגם כי הקונספט הראשוני של "זוטרופוליס" יכול לעורר חשד: סרט בעולם בו אין בני אדם, רק חיות מדברות המתנהגות כמו אנשים. וחיות מדברות זה לא בדיוק הדבר הכי חדשני בתחום, כאשר לפעמים נדמה כי אולפני האנימציה השונים פשוט שולפים חיה באקראי כמרכז של סרטם הבא.
הייחוד של העולם ב"זוטרופוליס" הוא שאין בכלל בני אדם, הם פשוט לא קיימים בו. לכן את כל ההתפתחויות הטכנולוגיות חולקות כל החיות כולן, מאות שנים לאחר שהתגברו על הפראיות שלהם ונכנסו לציליוויזציה, גם אם כל זן של חיה שמר על המאפיינים המבדילים אותו מן היתר, פרט לצורך לתקוף חיות אחרות.

הייחוד של "זוטרופוליס" כסרט הוא התסריט שלו. על הסרט חתומים שניים במאים ובמאי שותף, כאשר שלושתם הם גם חלק מהצוות של שבעה התסריטאים שחתומים על היצירה (מספר המעיד על כך שבפועל היו מעורבים בכתיבה הרבה יותר אנשים), אבל המספר הגדול של יוצרים דווקא מוביל ליצירה הרמונית ומחושבת להפליא. הסרט לא רק עשיר מאוד בבדיחות אשר בנויות על סוגים רבים של הומור, שכמעט כל בדיחה פונה גם לילדים וגם למבוגרים, אלא ממקם כל בדיחה במציאות של הסרט והופך כל פרט שנראה זניח לנקודת מפתח בעלילה בשלב מתקדם, מבלי שהדבר יהיה צפוי במיוחד או בלתי מתקבל על הדעת במסגרת של עולם הסרט. הוא גם מציג מספר רב של דמויות אשר עוברות בסרט תהליך, וגם הקהל עובר תהליך ביחס לתפיסה שלו לגביהן, וגם אומר לא מעט דברים על החברה בימינו.

הגיבורה הראשית של הסרט היא ארנבת נמרצת בשם ג'ודי הופס (בקולה של ג'ניפר גודווין בגרסה דוברת אנגלית). הוריה אוהבים אותה והיו שמחים אם תמשיך לעבוד בחווה המשפחתית יחד עם מאות האחים שלה, אבל מגיל צעיר בערה בתוכה תחושת צדק, דבר אשר דוחף אותה להפוך לשוטרת בעיר הגדולה זוטרופוליס (או זוטופיה, אם אתם רואים את הסרט בצפון אמריקה). הבעיה – שוטרים הם בדרך כלל חיות גדולות וחסונות יותר, ולמעשה מעולם לא הייתה ארנבת בכוח המשטרה. למרות שסיימה כחניכה מצטיינת בבית ספר לשוטרים, בהגיעה לעיר, מפקד כוח המשטרה (באפלו המדובב בידי אידריס אלבה) ושאר השוטרים די בזים לה, והיא ממלאת תפקיד של מפקחת חניה אולם היא לא מפספסת הזדמנות לרדוף אחרי פושעים בשעת הצורך, או לעזור למי שהיא חושבת שמצוי במצוקה.

אלא שבשלב הראשון (והשני, והשלישי – למעשה לאורך רוב הסרט) הכוונות הטובות שלה בעיקר מסבכות אותה ואת האחרים. לכן היא מביאה את עצמה למצב בו עליה לפתור תעלומה של נעדר בתוך 48 שעות, אחרי מספר שבועות בהם צוות המשטרה כולו לא הצליח להתקדם בכלל במקרה זה, או במקרים רבים נוספים של נעדרים. מכיוון שאין לה כל עזרה בתוך המשטרה עצמה, ג'ודי נלאצת לגייס לעצמה כשותף את אחד מן האנשים היחידים אותו היא מכירה, שועל תחמן בשם ניק וויילד (ג'ייסון בייטמן בתפקיד עצמו), אמן מזימות הנהנה לכופף את החוק לצורך בצע כסף לו ולשותפו העכבר. ג'ודי מצליחה להקליט אותו מודה בטעות בדבר עבירה והשניים מתחילים לעבוד ביחד. משם הסרט הופך לסוג של סרט בלשי על זוג שוטרים שמגלים שהם הפכים משלימים, למרות שאחד מהם לא שוטר ולמרות שבעבר הרחוק שועלים היו האויב של הארנבים. דבר אשר גורם למשפחתה של ג'ודי להזהיר אותה מכל מגע עימם כי גם אחרי עשורים של חיים משותפים, קשה לגמרי לבטל דיעות קדומות.

בכלל, משחק עם דיעות קדומות הוא מוטיב חוזר בסרט ובמידה רבה זו האמירה המרכזית שבו, אשר באה לידי ביטוי בכמה היבטים. מובן למדי כי היחס בין הגזעים השונים של חיות משקף בין היתר את החברה האנושית הגעזנית אשר לא יכולה להשתחרר מדיעות קדומות. בסרט לא רק ששועלים וארבנים יסרבו להיות איובים, אלא גם תפישות רבות של הקהל לגבי יתר הדמויות יעברו תפנית במהלך הסרט, לפעמים תפנית של מספר פעמים לגבי כל דמות. הדברים בזוטרופוליס תמיד יותר מורכבים מאיך שהם נראים במבט ראשון ובוודאי שהמציאות שונה מאוד מן השיקוף שלה באמצעי התקשורת והבידור השונים. מימד נוסף של היחס לגזעים שונים או היחס לנשים, אפשר לראות בג'ודי. עוד הוכחה לכך כי אולפני דיסני לומדים בזמן האחרון להציג דימויים מורכבים יותר של גיבורות לילדות צעירות, להבדיל מן הייצוג של דמויות נשיות בסרטי האולפן עד שנות התשעים המקודמות.

בכך לא תמה הפוליטיקה של הסרט. הוא מציג בין היתר מאבקי כוח בעיירה ובמשטרה, תוך הדגמת הדרך בה הפוליטיקאים מנתבים את הפחד של הציבור לצרכיהם האישיים, לעיתים במחיר של פגיעה במיעוטים שנוח לפגוע בהם ופילוג הציבור, עד למצב אשר מסכן את שלום האדם הפשוט אך מרומם את מעמדו של הפוליטיקאי אשר מנצל נכון את הרגע.

נושא נוסף בו הסרט דן הוא הרצון לעשות טוב בעולם, רצון בו ג'ודי מאמינה בעוד שדומה כי רוב האנשים אשר גדלו בעיר ולא בחווה התאיישו ממנו, בלי קשר לצד של החוק אותו הם מייצגים. גם עבור ג'ודי, רוב הניסיונות לשיפור המציאות מביאים בצידם נזק מסוים, לעתים נזק גדול יותר מתועלת. במידה רבה, זהו גם הנושא המרכזי של סרט אחר אשר עולה לאקרנים בארץ השבוע, "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". אולם ב"זוטרופוליס", האמונה בניסיון גוברת לא מפני שהיא תמיד מנצחת, אלא מפני שרק דרכה הדמויות השונות יגיעו לשלווה פנימית, גם אם הן לעתים טועות בשיקולים ולפעמים זה מאוחר מדי על מנת לתקן. כל אחת מן הסוגיות בסרט באה לידי ביטוי מרומז במספר דרכים, אשר כל אחת מהן מציגה פן מעט שונה של הנושא. בכך "זוטרופוליס" מתגלה כסרט מורכב למדי גם מבחינת המסר, מבלי שהדבר יפגע בהנאה של הילדים והמבוגרים אשר יבאו לסרט רק על מנת להינות מהעלילה הסוחפת, כי הסרט הזה מספק סוגים מגוונים למדי של כיף.

וראוי לסיים את הביקורת עם ההנאה העצומה שהצפייה בו מעוררת, ולא עם הפרשנויות החצי מנומקות שלי. העולם של "זוטרופוליס" מכיל לא רק מינים רבים של חיות, אלא גם מגוון רחב של מערכות אקולוגיות ועיצוב עולם על מנת להתאים תנאי מחייה לכל מין, דבר שהופך את הסרט לחגיגה של עיצוב מסוגים שונים. כסרט ששובר תפישות מוקדמות, גם העלילה מורכבת ביחס לסרט בלשי שגרתי לילדים מבלי שהקהל מאבד את היכולות לעקוב אחריה. היא מתובלת בכמות גדולה מאוד של בדיחות על מינים שונים של חיות, כאשר כל פעם שהסרט נכנס לשבלונה מסוימת מגיע חיה אחרת אשר מנתבת את הסרט לכיוון חדש. אף כי הטריילר חשף את אחת מן הסצנות המציחקות בסרט כמעט במלואה, יש לסרט עוד הרבה הפתעות בשרוול, מכל מין אפשרי.