״המילים הטובות״, סקירה

סרטו החדש של שמי זרחין, ״המילים הטובות״ נוגע בלא מעט נושאים אשר העסיקו את הבמאי כבר בסרטיו הקודמים (״הכוכבים של שלומי״, ״אביבה אהובתי״, ״העולם מצחיק״). דומה כי זרחין במיטבו כאשר הוא מתאר קונפליקטים קטנים בתוך המשפחה, חילוקי דעות אשר אינם מבטלים את האהבה בין בני המשפחה השונים. לא פעם, קיים עימות בין הרצון של היחיד לבין השייכות שלו לתא המשפחתי – ובין התא המשפחתי לסביבה.

אחד מן היסודות העומדים במרכז ״המילים הטובות״ הוא יחסים שונים להורות, זוגיות ועקרוּת. את הסרט מובילה דורונה (רותם זיסמן כהן) אישה צעירה אשר אינה מצליחה להחזיק בהריונות ועוברת שורה של הפלות טבעיות. בעקבות המשבר הפיזי, היא חשה גם במצוקה נפשית והיא אינה מעוניינת לשוב ולחיות עם בעלה, ריקי (צחי הלוי), למרות שהיא עדיין אוהבת אותו והוא עדיין אוהב ותומך בכל מצב. שני האחים של דורונה הם הורים בעצמם. אחיה הגדול, נתנאל (רועי אסף), חזר בתושבה ומגדל מספר תינוקות יחד עם זוגתו היהודיה-אמריקאית. אחיה הצעיר, שי (אסף בן שמעון), יצא מן הארון ומתאושש מפרידה מבן-זוגו, אבל במקביל מנהל קשר עם בנו אשר נולד מאישה החיה בחו"ל. דורונה שבה לחיות עם אמה (לבנה פינקלשטיין) אשר מתגלה כחולה במחלה קשה. אביה של דורונה (ששון גבאי) מנסה באופן נואש ליצור עמה קשר, אבל מאז שעזב את האם לטובת זמרת צעירה, הבת מסרבת לדבר עם אביה.

סוגיות של הורות ועקרות, אשר נוכחות בסרט במספר אופנים, אינן המניע הדרמטי היחיד של הסרט – יש בו גם עיסוק בסודות. או באמירת מילים אשר אינן בדיוק אמת או שקר. סוד מן העבר של המשפה באלג'יר שולח את שלושת האחים למסע בצרפת, שם חייה דודתם (פלורנס בלוך). אף כי מדובר בסוד מרעיש, עבור הקהל הוא לאו-דווקא יהיה מפתיע במיוחד, ויותר מכל הוא יאפשר לדמויות להיות כנות יותר עם עצמן לגבי היבטים אחרים בחייהן. כי האחים אמנם סובלים מגילוי אמת אשר לא נמסרה להם, אבל גם הם חוטאים בשמירת סודות ואי-אמירת אמת מסוגים שונים, כאשר לפעמים הם הסובלים העיקריים מחוסר הכנות של עצמם. למרות זאת, הסרט גם לא מציג עולם בו אמירת האמת היא תמיד הפתרון הטוב ביותר. הכותרת "המילים הטובות" מתייחסת למילים שטוב לומר וטוב לשמוע, מילים אשר הקשר בינן לבין האמת אינו חד-משמעי. הסרט אמנם עוסק בגלוי, אבל לאורך כל הדרך ישנה גם תחושה כי ייתכן ומוטב היה לו יותר דברים היו נותרים בגדר נסתר.

הסרט נפתח בדימויים אשר לקוחים מן העבר הרחוק. דימויים הלקוחים מארץ אחרת ומנסים לדמות חומר גלם קולנועי אחר – גלגלי פילם ישנים אשר נשרפים ונעלמים מול עיני הצופים, סרט אשר מתאר מציאות אבודה מטבעה, דימוי קסום בו היה אפשר לגעת. זהו דימוי של סרט הנאכל מפנים, נוסטלגיה הן לתקופת האירועים המתוארים בסרט והן לגלגלי הפילם עצמם. הסיפור המופיע בראשית הסרט הוא סיפור של פגישת אהבים בסיסית, אהבה בין שני צעירים המופרדים בידי המשפחה, העימות התמידי בין הפרט לתא המשפחתי, ייצוג האידיאל הרומנטי אשר מטבעו לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. אהבה של תשוקה אשר ניצניה נראים וירחפו מעל כל מערכות האהבה האחרות הנראות בסרט, אשר מתקיימות לאורך זמן ומטבע הדברים כמעט כל השינויים בהן עזים פחות ועדינים יותר.

ככל שהסרט מתקדם, הוא הולך ונעשה עדין יותר. ברגעי הסיום, כאשר דומה כאילו הסרט יהפוך למלודרמטי בהרבה, הוא דווקא לוקח צעד אחורה בהקצנת הרגשות והסיטואציה לטובת הבנה פשוטה יותר של הדברים. יש משהו נכון ויפה בהחלטה הזו, כאשר דווקא לסרט אשר לפרקים גולש למחוזות של אגדה יש סיום מעוגן יותר בקרקע. זהו סיום אשר נוגע בצורך לחיות את החיים באהבה גם בשגרה ארוכה, ולא רק במרדף אחר זיכרונות רחוקים או סודות מן העבר. הגילוי העצמי נובע לא רק מן התשובה לשאלה מאין באת, אלא בעיקר בהכרה של לאן אתה הולך.

זהו סרטו השישי של שמי זרחין כבמאי/תסריטאי וחובביו ימצאו בסרט את כל מה שעבד בסרטיו הקודמים, וגם בכמה הקשרים ישירים או עקיפים לנושאים ומוטיבים בהם עסק בעבר. למשל, שמות הדמויות זהים לשמות הדמויות בסרטו הראשון, ״לילסדה״, כאשר בשני המקרים לפירוש השמות יש משמעות עלילתית. השילוב של זרחין בין הקומי לטרגי נוכח גם כאן, ואף כי לדעתי לא מדובר באחד מסרטיו המצחיקים ביותר, הפן הקומי דווקא מעשיר את הסרט. בעיקר בחלקו האחרון, ״המילים הטובות״ מדגים גם את יכולתו של זרחין לרגש את הקהל.

יחד עם זאת, החסרונות בעבדותו, אשר היו קיימים אף הם גם בסרטיו הקודמים, נוכחים גם בסרט זה, אולי אפילו במינון גבוה יותר. לפרקים יש תחושה של עומס יתר בקונפליקטים השונים אשר עורם הבמאי על עלילת הסרט, כאשר לא כל החוטים העלילתיים מטופלים באופן מספק. פה ושם יש אפילו סתירות גדולות מדי בזמנים, גם בפרטי העבר אשר אינם בגדר סוד. בנוסף, יש דמויות המופיעות בהתחלה ולפתע נעלמות לגמרי מן הסרט, וגם חלק מן הדמויות המרכזיות לא מטופלות באופן ממצה. דוגמה לכך היא הסיפור של האח הצעיר, שי, שנותר עמום מדי עבורי.

חלק מדמויות המשנה מעוצבות באופן גס מדי, לעתים על סף הקריקטורה או מעבר לו. הדבר נכון במידה זו או אחרת פחות או יותר לגבי כל הדמויות הנשיות שאינן הדמות הראשית. המימד המוגזם לא משרת היטב את היצירה ואף מערער את בניית העולם הבדיוני בו מתרחש הסרט, כאשר הבדיחות המאולצות מדי גם פוגעות בשפע הבדיחות האמינות והטובות שהסרט מציע. כלומר באלה אשר נובעות מכמה דיאלוגים טובים ומסיטואציות אמינות אך מעט סוראליסטיות אשר מתגלות במהלך המסע.

בעיה קלה יותר אך מורגשת אף היא נוגעת להרגשה כי אנו חוזים בסרט אשר מיועד גם לשיווק של אתרי הצילום שלו. כמו בחלק מן הסרטים אשר זכו בעבר לתמיכה מן המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, לא פעם עולה התחושה כי הבחירה בירושלים נעשתה לצרכי מימון ולא משיקולי תסריט. כאשר הסרט נודד לצרפת, ישנם כמה קטעי מונטאז' בהילוך מהיר אשר מציגים אתרים מוכרים לקהל, וקטעים אלו נראים מוזרים בתוך מכלול הסרט.

אולם, ולמרות החסרונות הללו, הסרט עובד, בעיקר ברמה הרגשית. הדבר נעשה בזכות משחק משובח של שלושת השחקנים המגלמים את האחים היוצאים למסע – ובעיקר של רותם זיסמן כהן, בתפקיד אשר דומה כי הוא מנצל את כל כישוריה, ובעיקר את יכולתה לעורר הזדהות וחמלה מצד הקהל גם ברגעים בהם היא פוגעת בדמויות האחרות.

/// כל התמונות באדיבות היח״צ